התחלה של דבר חדש דורשת מאיתנו אנרגיות רגשיות רבות. הרצון העז לשנות, לצאת לדרך חדשה מלווה פחדים. הפחד מכישלון – מה יהיה אם אשקיע משאבים ובסוף לא אצליח כמו שחשבתי? האם יש סיכוי בכלל שאצליח? איך זה שעד היום לא הצלחתי? אולי אני לא באמת מאמין שאני יכול להצליח. אולי אימון אישי בתל אביב יכול להיות פתרון עבורי?

אז עדיף להיות עצלן ולא טיפש… האמונה הבסיסית שלנו שמה שהיה הוא שיהיה – אם עד היום לא הצלחתי להיות במערכת יחסים עם בן/בת זוג יותר מחודש, למה שזה “יקרה” לי? אם עד היום לא הצלחתי להשכיב את ילדיי לישון בשמונה בערב, למה שזה ישתנה?. עד כמה שזה נשמע אבסרודי באותה מידה שאנחנו פוחדים להיכשל, אנחנו פוחדים להצליח. רבים מאיתנו לא יודעים להתמודד עם הצלחה. למה אהפוך אם אצליח? האם אהיה בודד כשאצליח? האם מותר לי להצליח? אולי לא מגיע לי להצליח. כל שינוי שאדם עושה מלווה בתגובות מהסביבה. אנחנו מאוד חוששים ממה אחרים יגידו. איך הוא מעז? מה הוא חושב לעצמו? השינוי מאלץ אותנו להתמודד עם קולות של ביקורת וחשדנות. ההרגל של אחרים לקבל אותנו בתפקיד מסוים, “מסרס” גם אותנו. פחד נוסף הוא לגלות שזה לא באמת מה שאני רוצה: ומה אם, אחרי כל המאמץ, אגלה כי אני לא באמת מעוניין בדרך החדשה? איך שוב אעבור שינוי? ומה אם לא אוכל לעמוד בהוצאות החודשיות של המכונית האדומה שכל חיי חלמתי עליה?
כל דרך חדשה מלווה באי-וודאות. לא ניתן לדעת מראש מה באמת יהיה, איך ארגיש. חוסר הוודאות והמצאות בתנאים לא מוכרים הוא מצב קשה ואף בלתי נסבל עבור חלק מאיתנו. מה שקיים בחיי היום הוא לפחות מוכר וידוע – שינוי הוא אחד הדברים המפחידים ביותר. מה יקרה אם אהיה משוחרר וספונטני? אולי לא אהיה עורך דין חד ומצליח? הסיכון הכרוך בשינוי הוא שאאבד את מה שכן יש לי ואני מרוצה ממנו. בכל החלטה שנקבל, בכל דרך חדשה שנבחר נאלץ לשלם מחיר. לוותר על נוחות כמו משכורת או שעות עבודה נוחות. אנו מרוויחים משהו במקום הישן ולא בטוח שנקבל רווח שווה במקום החדש שנבחר לעצמנו. הפחדים עלולים לגרום לנו לנטוש את רעיון החידוש ופשוט לברוח, להימלט ממנו. לעיתים, הפחדים גורמים למצב של שיתוק. תחושה שאני לא מסוגל לעשות דבר. אחדים מאיתנו ימצאו את עצמם עסוקים “עד מעל לראש” בתכניות, במחשבות, בעיסוק דקדקני בכל פרט, עם נטייה מופרזת לפרפקציוניזם. כל זאת, על מנת לדחות את העשייה עצמה לכיוון המטרה החדשה. התחלה חדשה היא בחירה, היא קבלת החלטה. התחלה חדשה מפגישה אותנו עם הקושי הגדול שלנו לקחת אחריות מלאה, בלהיות מחויב.

רבים מאיתנו חיים בתחושה שגורלנו לא שפר עלינו אם כהלך רוח כללי, אם בתחומים מסוימים ואם בנסיבות מסוימות. אין לי מזל, נגזר עליי לחיות חיים קשים, לא הולך לי עם כסף, לא הולך לי בזוגיות, אני בתקופה קשה, התנאים כרגע הם בלתי אפשריים עבורי. מחשבות ומשפטים שאנו אומרים לעצמנו ומשאירים אותנו במצב פאסיבי. אנו מקבלים עלינו את רוע “הגזירה” ומחכים שמשהו יקרה. אנו מחזיקים באמונה ילדותית שהפיה תגיע – כמעט בכולנו מסתתרת הפנטזיה שיום אחד נזכה בלוטו, שיום אחד יגיע האביר על הסוס הלבן או שיגיעו אלינו המוני לקוחות ששמעו עלינו. אנו מצפים שמישהו אחר ייקח אחריות על החיים שלנו. כמו שהיינו ילדים והורינו דאגו לנו (במקרה הטוב), כך אנו מצפים שבן/בת הזוג שלנו יזום חופשה משותפת, שהמנהל שלנו סוף סוף יראה מה אנו שווים ויקדם אותנו. האמת המופלאה היא שבכל אחד ואחת מאיתנו טמונים העוצמות, הכוחות, היכולות לעשות כל אשר אנו חפצים בו ולשנות את מציאות חיינו. מה שנדרש הוא לעבור ממצב של פאסיביות לאקטיביות. להאמין שאפשר לשנות, לקחת סיכון, לקחת אחריות, להיעזר במישהו כדי לראות אפשרות חדשה ולעשות.
התחלה חדשה היא למעשה ביצוע בפועל של החלטה עצם קבלת ההחלטה ממלאת אותנו שמחה גדולה. ההתלבטות גובה מאיתנו מחירים כבדים, מחיר הדשדוש עלול אף לגבות מחיר פיזי בדמות מחלות. אנחנו לא שמחים כשלא קיבלנו החלטה. אנו אף נוטים לכעוס ולריב עם אנשים סביבנו מאחר ואנחנו כועסים על עצמנו. לא ניתן להצליח כשלא מחליטים כי כל הזמן מפקפקים, לא מתכננים, לא ניתן להיות חדים ונחושים. לא ניתן להאמין שנצליח, מה כשלעצמו עוצר את ההצלחה, כי יש פתח מילוט כל הזמן. לא לקבל החלטה הוא שואב האנרגיה הגדול ביותר. אנחנו מבזבזים אנרגיה של זמן, רגש, על כלום, לא מתקדמים, “כאילו” מתקדמים, “כאילו” עושים. מבזבזים אנרגיה. ככל שעובר זמן העיסוק בזה נהיה העיקר. אני מכירה אנשים ששלושים שנה מתגרשים “השנה”, שעשרים שנה יפתחו עסק בשנה הבאה, ילכו ללמוד, יעברו לבית חדש, ישנו תספורת, לא ישתו יותר עם סוכרזית. אותם פחדים שמקשים עלינו להתחיל משהו חדש, עוצרים אותנו מלהחליט. בפועל ככל שעובר זמן אנו רק מייצרים לעצמנו עוד סיבות בעד ונגד ההחלטה. הפחדים, ההתלבטויות אינם קשורים להחלטה ישירות אלא לעצמנו ויהיו שם בלי קשר לקבלת ההחלטה. לעולם תהיה לנו נטייה להישאר במוכר, בידוע. אנחנו מכורים למוכר!!! לא לקבל החלטה משול בעיני להסתובב בעולם בתוך ענן עשן, לא ברור, מעורפל, אנחנו מוגנים ולא רואים בדיוק מי אנחנו. כי אנחנו לכאורה גם מה שאנחנו וגם מה שאנחנו רוצים להיות. אני גם שכירה אבל גם רוצה לפתוח עסק, גם רווקה אבל גם רוצה להקים משפחה, גם מטפלת כל היום בילדים, בנכדים וגם רוצה לצאת לטיול סביב העולם. אז מי אני? בפועל קיבלתי החלטה, אני רק לא מרגישה שבחרתי בה, אני לא לוקחת אחריות על חיי, אני לא מנהלת אותם, אלא נגררת, פאסיבית. ומספרת לעצמי כל מיני סיפורים שאין לי זמן, ועוד מעט, ואני לא מסוגלת, וזה לא קשור אליי- אלו האילוצים.
אנשים שקשה להם לקבל החלטות הם אנשים שייטו לאגרנות בחייהם, גם פיזית וגם נפשית. בית מלא בחפצים עד אשר לא ניתן לראות אותם, וראש מלא במחשבות ורגשות שלא ניתן להפריד ולזהות אותם. אגרנות שמביאה להצפה ולבזבוז אנרגיות. היכולת להחליט היא גם היכולת להיפרד. ברבדים עמוקים היא מתחברת לשאלת החיים והמוות. לכן לא נוכל להחליט או להתחיל דבר מה חדש בהתמסרות אם לא נסכים להיפרד לוותר על דבר מה ישן. לא נוכל לחיות אם לא נסכים למות. כשאנחנו לא מאורגנים, החל בסדר וארגון פיזי של המשרד שלנו, של הניירת שלנו, של המכונית שלנו וכמובן סדר וארגון פנימיים, קשה לנו לקבל החלטות ולפנות מקום להתחלות חדשות.

תרגילים אישיים לשכלול היכולת לקבל החלטות ולהתחיל דברים חדשים:

  • נבחר חדר בבית ונזרוק/נתרום כל מה שלא השתמשנו בו בשנתיים האחרונות.
  • למשך חודש ימים נקבל כל יום החלטה על דבר חדש שנעשה באותו יום. עדיף להתחיל מדברים קטנים כמו לשתות משקה אחר בבוקר,להתקדם לעבר ללבוש משהו שאף פעם לא העזנו ללבוש ולהמשיך ולאתגר את עצמנו בהתחלות גדולות יותר.
  • ננסה לחשוב בצורה חיובית על הדברים הקטנים שמציקים לנו.

 

ואם כבר מדברים על התחלות חדשות מומלץ לקרוא את המאמר: למה כל כך קשה לנו להתחיל משהו חדש?

 

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  •  
  •  
  •  
  •