מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

למה? כי אנחנו מ-פ-ח-ד-י-ם.

באופן אבסורדי המחשבה על ה”אין” משאירה לנו תקווה שיהיה לנו. תמיד נשאר הסיכוי למשהו יותר טוב. ואילו מהטוב, מהמוצלח אפשר רק “לרדת”.

כאשר אנו נמצאים במצב של קושי, של “אין”, יש יותר סיכוי שנקבל תשומת לב, שנקבל עזרה ואהבה. כי מי מתגייס לעזור למישהו שטוב לו?. דמיינו מצב ששני אנשים פונים אליכם האחד שמח וטוב לב מבקש שתשמרו לו על הילדים כי הוא הולך לעשות משהו והשני מיואש, מדוכא, נמאס לו כבר שהוא לא מסתדר והוא חייב שיעזרו לו לשמור על הילדים….למי תעזרו?

כשאנחנו לא שמחים, אנחנו מבזבזים משאבים כמצע לאי לקיחת אחריות. אם אני עסוק בלא לא להיות שמח , אני לא יכול לדאוג לעצמי.  הפחד מכישלון – המחשבה על ה”אין” מעבירה את האחריות על חיינו מאתנו אל דברים חיצוניים. “אם היה לי יותר מזל הייתי מצליח”, “אם רק לא היה נתקע לי האוטו”, כי מה יקרה אם יהיו לנו כל התנאים ואז לא נצליח? אז אנו האחראים לכישלון. כשאני עסוק בלא להיות שמח אין לי  זמן להתעסק עם הדברים המפחידים “באמת”. הריקנות או מה אנחנו רוצים בחיים האלה. המחשבה על ה”אין” מעלה הרבה הרגשות שליליות של כעס, תסכול, מרירות. לעיתים זו הדרך היחידה בה אנו מסוגלים להרגיש, כי יותר קשה לנו להרגיש תקווה, שמחה, אהבה. זהו החיבור שלנו לתחושה שאנו חיים, ש”קורה” משהו בחיים שלנו. כי הרי איך זה שכל פעם שתחום בחיינו מתייצב ואנחנו מרוצים ממנו, מגיע הדבר הבא? ובל נשכח את הפחד חוצה התרבויות, הפחד מעין הרע – אם אני אשמח משהו רע יקרה לי, מוכר למישהו?.

אנחנו מכורים לסבל, כבר אמר את זה בודהיסט חכם, מכורים לרגשות שליליים כמו עצבים ורחמים עצמיים. ההודאה בכך מאפשרת להתבונן על האתגרים השונים בחיים כסיפורים שונים, חיצוניים שבאים לשרת אותנו.

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  •  
  •  
  •  
  •