כיצד מפסיקים לדאוג או לעסוק במחשבה טורדנית?

הדאגה נוכח המצב מקשה עלינו לשמור על שגרת חיים שקטה. אנחנו נכנסים למצבים של שיתוק, של עשיית יתר או בריחה, אנחנו מאבדים את האמון בעצמנו ובסובבים אותנו, אנחנו נוטים לכעוס יותר. למעשה עושים את ההיפך ממה שעלינו לעשות בתקופה כזו. אנחנו מתקשים לנהל את המחשבות והרגשות שלנו ונאחזים בפחד ובדאגה. אנשים מספרים על  תחושת שייכות כאשר הם חווים דאגה משותפת. אנחנו מרגישים חוסר שליטה, אבל הביחד הסוער כמו שומר עלינו. דאגה היא אחד הביטויים לקושי שלנו לנהל את המחשבות והרגשות שלנו. מתאמנים חוזרים ואומרים לי שחשוב לדאוג, ככה שומרים על הילדים, החושים מחודדים. כשדואגים אנחנו לא נבזבז כסף מיותר ונגן על עצמנו מעוד הרבה צרות צרורות. אכן מאוד חשוב לדאוג : כשדואגים מאוד עסוקים, לכאורה. קיימת תחושה של עשייה למרות שאנחנו לא עושים דבר. כשדואגים אנחנו הופכים להיות קורבן. קורבן לנסיבות, לדברים שלא תלויים בנו. בכך אנו למעשה מכינים לעצמנו מצע לאי לקיחת אחריות אבל עם תירוץ איתן. כשדואגים בדרך כלל מקבלים תשומת לב מהסביבה. גם כשדואגים למישהו מפגינים כלפיו תשומת לב יתרה. זו אחת הדרכים הנפוצות שלמדנו עוד מילדותינו כדרך לגיטימית לאהוב ולהיות נאהב. כשדואגים אנו מגנים על עצמנו מפני מה ש”ירסק” אותנו באמת – העיסוק בדאגה לעצמנו ולאחר לא משאיר זמן להתעסק עם הדברים המפחידים כמו תחושות קשות פנימיות, כמו כאב עבר שעולה.

אז מה עושים כדי להפסיק לדאוג:

הדבר הכי חשוב ללמוד ולהפנים הוא שלמעשה אין לנו שליטה. אין לנו שליטה על אנשים, מקומות, מצבים. אין לנו שליטה זולת על מה שנעשה ומה שנרגיש.

ההבנה שאין לנו שליטה משחררת אותנו מהדאגה. כי מה הטעם לדאוג לעתיד שאין לנו שליטה עליו.

בנוסף, תוכלו להיעזר בטכניקה שמסייעת להתמודדות עם דאגה.

ראשית שמים את בליל המחשבות והרגשות לתוך משפט ממוקד.

לאחר שהגדרתי במשפט ממה אני דואג? לדוגמא : אני דואגת שהפרנסה שלי תיפגע בעקבות המצב. או אני דואג שלילדים שלי תהיה טראומה מהמצב.

בשלב הבא יש לשאול את השאלות הבאות: האם יש לי שליטה על כך?, האם אני יכול להשפיע על כך?, במה אני יכול להשפיע על כך?, על מה אני בוחר לקחת אחריות כרגע? ועכשיו – להכניס ליומן מה שהחלטתי לעשות.

יש דאגות בהן אנו בוחרים לא לקחת אחריות, כלומר לא להשפיע על מהלכן. לדוגמא – אני דואגת שחיילים יפגעו או חלילה ימותו במלחמה, אני דואג שהכלכלה בארץ תתרסק בעקבות המלחמה.. אני יכולה להשפיע אבל אני בוחרת כרגע שלא להשפיע. אז איך אירגע?. כאן ניתן לשאול –  איך אתמודד עם המצב העתידי? כל מצב עתידי שנהיה מוכנים אליו, נתכונן, נחליט איך נתמודד יראה לנו פחות מאיים.

לפניכם מודל לניהול מחשבות טורדניות שמתאים לדאגות ולכל מחשבה שחוזרת על עצמה.

שאלה 1 : ממה אני דואג?/ מהי המחשבה הטורדנית?

שאלה 2 : האם יש לי שליטה על כך?

אם התשובה היא כן

אם התשובה היא לא

שאלה 3 : האם אני בוחר לקחת אחריות?

שאלה 3 : האם יש לי השפעה על כך?

אם התשובה היא כן – להכניס ליומן משימה

אם התשובה היא לא

אם התשובה היא כן – לעבור לטור הימני

אם התשובה היא לא

שאלה 4 : איך אתמודד עם הרע מכל? והאם אני יכול אף להרוויח מכך?

שאלה 4 : איך אתמודד עם הרע מכל? והאם אני יכול אף להרוויח מכך?

ככל שנחזור ונשאל שאלות ונענה להן, במקום להשאר שוב ושוב עם הדאגה או עם המחשבה הטורדנית, כך יש סיכוי שנוכל לנהל אותה.

דאגה קיימת היא אגדה שאנחנו מספרים לעצמנו. כמו שלאגדות יש תפקיד חשוב בעיקר במהלך גידול וחינוך הילדים. להתמודד עם פחדים, לבטא פחדים ולעבד אותם במקום שהוא מרוחק מהמציאות היומיומית, הארצית. כך דאגות עבורנו הן סיפורים טובים שבדרך כלל מדירים שינה מעינינו ומשאירים אותנו עם הפחדים. אז אם תרצו – אין זו דאגה. נכון שזה מדאיג להפסיק לדאוג…

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  •  
  •  
  •  
  •