מטופלים ומאומנים רבים שאני פוגשת כמטפלת ומאמנת זוגית  מתקשים מאוד ליצור זוגיות או לשמר אותה לאורך זמן. גם זוגות שהתחתנו או חיים ביחד, מרגישים עם הזמן, שהזוגיות הפכה להיות מורכבת וקשה יותר לשימור.

למה זה קורה?

טוב אז בואו נחזור קצת אחורה. זוכרים את הפמיניזם שהבליח לעולם בקול צעקה רמה? התריס על השונות שבין גברים ונשים?

אז כן , קשה להתכחש לתרומה שלו. נתן לנו הנשים, הרבה. שיויון בשכר, כבוד לצרכים שלנו, בראש ובראשונה בכני אדם. הזדמנויות לקידום, לתפקידים בכירים במקומות עבודה, הזכות לבחור ועוד הרבה.

פריצת דרך, חיובית זו, יצרה בלבול הן בקרב הנשים והן בקרב הגברים. בנוסף יצרה רף ציפיות חדש, בקרב שני המינים.

חוזרת קצת אחורה. לימי התפיסה הפאטריאכלית. לימים שיצרו דנא נשי וגברי, הנמצא עמוק בתוך כל גבר ואשה, ולא תמיד ניתן לשינוי. או שניתן לשינוי, במאמצים רבים.

המהות הנשית , כמו גם, המהות הגברית. הבאתם לידי ביטוי בעולם החדש. בעולם ששם סימני שאלה ליד כל ההגדרות המיתולוגיות הידועות. הכרה רגשית, הכרה ברובד העמוק שבתוכנו, בשתי מהויות אלה, לתפיסתי, משמעותית, הן להבנה והן להתנהלות, לבנייה ושימור זוגיות.

רובינו משתמשים בהגדרות ומושגים של גבריות ונשיות. “היא נשית, גברית. הוא גברי, נשי, עדין מידי וכו”. על מה שאנחנו מדברים ? מה אנחנו רוצים להגיד? ואולי בראש ובראשונה למה אנחנו מתכוונים?

אז ככה:

מתחת  למושגים הרווחים האלה יושבות הגדרות שנוצרו לפי סטריאוטיפים. כאלה שבנו הגדרה לגבי גבריות ונשיות.

לפי תפיסה זו ,נשיות היא, פסיביות, איטיות, רכות, רגשנות, נאמנות, תלות, “מלאכיות” אך גם חושניות, ארציות, וערמומיות. גבריות מחוברת לאקטיביות, קשיחות, שכלתנות, נועזות, עצמאות.

הגדרות אלה יוצרות גם תפקידים חברתיים ברורים ,כללי התנהגות, קודים של מותר ואסור. ומיהו הגבר “הנכון” ומי היא האישה “הראויה”.

לכן הגברים אמורים להיות פעילים, מוחצנים ,מכוונים למטרה ולהישגים חיצוניים.  מפרנסים, לוחמים מחזרים וכו. הנשים אמורות להיות פסיביות יותר, סבלניות, סובלניות ומכוונות לתהליכים פנימיים יותר מאשר להישגים נראים לעין.

כלומר:

נשים במהותן הן פתייניות. גברים רוצים לכבוש. גבר בוחר את האשה שלו “כצייד”. הוא ממוקד מטרה, אסרטיבי. מגלה רכות ועניין בשלב ה”כיבוש”. כי רוצה לזכות באשה “כפרס” ש”הרוויח”, במסע צייד מושלם.

זו המהות. זה הבסיס. רק שהיום, הן הנשים והן הגברים מבולבלים. אנחנו הרי חיים בעולם של שיויוניות. בעולם בו אין שוני , או ייחודיות. אין תפקידים מסורתיים. נשים פעמים רבות, הופכות להיות “ציידות” ואילו גברים הופכים להיות “פאסיביים”.

האם זה רע? האם זה טוב? זאת לא באמת השאלה. השאלה היא אחרת. איך מגשרים כשבבסיס כל גבר ואשה, מוטמע דנא ועדיין החיים מתקיימים בעולם אחר. בעולם בו קיימים סימני שאלה, לצד הגדרות מגדריות. הקלפים נטרפו מחדש. אין גברי או נשי.

 

בניגוד למה שאנחנו חושבות וחושבים, התפיסה הפטריאכאלית עדיין מנהלת את המציאות שלנו ,

מתחת לפני השטח. במאווים הסמויים שלנו. כשעל פני השטח, בראציונאל, אנחנו תומכים בשינויים. אנחנו בעדם. ולא רק זה. רף הציפיות שלנו עולה. נשים רוצות עוד. עזרה בבית, בגידול הילדים, רוצות שיח רגשי וכו. גברים רוצים נשים עובדות, מרוויחות, יפות ומטופחות, כמעט כמו ביום הראשון, אימהות, מאהבות וכו.

אז איך מיישבים את הגם וגם, כשכל אחד מהצדדים, פעמים רבות, חש מותש, לא עומד בציפיות ומאכזב? רוצה לחיות את החיים של פעם? כשהכול היה מוגדר. ברור. לא מאופיין בעוד ועוד. עוד ציפיות, עוד כישורים, דרישה למושלמות?

מצב זה שם, נשים וגם גברים ,בהתנהלות תמידית, של משא ומתן .הגברים צריכים מהנשים וההיפך.

ברבדים העמוקים הרגשיים והסמויים, המשאבים הנשיים הם: המשאב המיני  והמשאב הרגשי שהוא אהבה. לגברים 2 משאבים: עוצמה(כח) ומצב חברתי יציב משופר ואיתן.

מבחינת הגבר המשאב המיני מעניק עונג וחיזוק המעמד הגברי . הגברים אשר מתמקדים במשאב זה הם הגברים ה”כאילו” חזקים התחרותיים והכוחניים. אלה שמתמקדים במשאב הרגשי, הם גברים רגשיים, הזקוקים לתמיכה רגשית של האישה, כדי לעמוד בהישרדות שבחיים.

שני סוגים אלה של גברים, זקוקים למשאבים הנשיים. ה”כאילו “, חזק ובעל הרמה הכלכלית הגבוהה יכנס לדיכאונות וחרדות ללא המשאב נשי ואילו העדינים וה”כאילו” ,חלשים יותר, יהפכו עמוסי אנרגיה בלתי מבוטאת שתביא להרס עצמי.

הנשים, מצידן, זקוקות למשאב הגברי. הן זקוקות לביטחון ויציבות . מה שנותן להן את היכולת להסתדר בעולם החברתי. והמשאב השני אהבה- יכולת להתאחד עם נפש אהובה.

כלומר הן הגברים והן הנשים זקוקים למשאבים של המין האחר.

בתחילת הדרך, כאשר הזוגיות נבנית, נראה לי שהחלק הסמוי והרגשי, הוא הדומיננטי בקרב הנשים. הרצון של האשה להיות במגרש הביתי שלה. להיות הרכה והפתיינית, מתוך רצון להיכבש על ידי הגבר. הגבר מצדו, רוצה להתהדר בגבריותו, לצוד את האשה ולכבוש אותה. אולם התפיסות והנורמות החברתיות החדשות, שכנעו את הנשים שהמשאבים המיניים והרגשיים שלהן פחותים בעוצמתן וחשיבותן מול הגברים, עד כדי כך שהן חשות שהגברים פחות זקוקים למשאב הנשי שלהן ולהן קשה לתפקד ללא המשאב הגברי. אולי כי המיניות הפכה לזמינה וחסרת מחויבות ?

גברים מצדם מרגישים כי הנשים מעמידות להם תנאים, כספיים. של רכוש, הצלחה וסטטוס חברתיים ועוד.

כלומר :

השיח הרגשי הסמוי מצד נשים: אתה רוצה סקס? מה יש לך להציע בתמורה ? – השיח הקדום.

ואילו השיח של הגברים הוא: את רוצה ביטחון כלכלי, מה תתני בתמורה? בתוספת של שאלה נוספת: מה עם השיוויון שרצית? למה אני צריך להתאמץ? למה שלא תיסעי את אלי? תשתתפי בהוצאות וכו?- השיח הקדום+ השיח החדש והשיוויוני.

בשלבים מתקדמים יותר של הקשר, נשים מתנות את הסקס בקבלה של דברים אחרים. כמו שיתופיות, חברות, חיזור, נשיאה בנטל הבית , הילדים, שיח רגשי ועוד.- שילוב של הקדום עם החדש.

הגברים מצידם- רוצים לחזור אחורה. רוצים סקס, בית נקי, לבלות ולהיות אחראיים על הפרנסה. להיות יותר בעולם שבחוץ ופחות שותפים במטלות הבית. ישמחו לקבל שותפות כלכלית, אך לא תמיד זה הכרחי מבחינתם.– שיח קדום. רצון קדום.

כמובן שמסייגת את האמור. יש גברים ונשים שנמצאים במקומות אחרים. מרגישים ורוצים אחרת.

לסיכום, ההבנות האלה משמעותיות. הן מציגות את החדש עם הישן. מחדדות הבדלים. הן הבסיסיים והן את החדשים, שהתווספו בעולם המודרני, בו אנחנו חיים.

איך מגשרים? מדברים. לא פשוט, אבל אפשרי.

אם עדיין קצת מורכב וקשה לכם. דברו איתי.

 

 

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  •  
  •  
  •  
  •