האם אנשים רוצים לקבל משהו ממישהו שמרחם עליהם, האם אנשים רוצים לקבל ממישהו שעושה משהו עבורם כי לא נעים לו, כי הוא חייב?

לקבל ממישהו שלא רוצה אבל צריך, כי הוא היה חייב – זה כמו לקבל מתנה יומולדת עם ברכה בשם של מישהו אחר. משהו דומה קרה לי כשילדתי. קיבלתי סלסלת מוצרי טיפוח. סבונים, קרמים, שמפו והכל עטוף באריזה מרשימה וצבעונית. כל כך מושקע חשבתי לעצמי. כשפתחתי את האריזה המקושטת, ראיתי את הפתק שלא היה מיועד אליי. לי לא קוראים דורית ולא ילדתי במאי אלא בספטמבר. זרקתי את הפתק מהר לפח כדי לשכוח והתענגתי על הסבון הנוזלי, ככל שניתן להתענג על משהו יום אחרי לידה. איך שהוא לא ממש כעסתי כי העיקר הכוונה חשבתי. אך האם זוהי כוונה או יציאה כדי חובה?

כאשר אנחנו נותנים למישהו כי לא נעים ואנחנו חייבים הוא מרגיש את זה.תחשבו על כך שבכל פעם שאתם נותנים למישהו כי אתם חייבים, מוכרחים, צריכים, כי לא נעים, אתם נותנים לו מתנה עם שם של מישהו אחר.

אנחנו אומרים לעצמנו שזה בינתיים, יום אחד, כשהילדים יגדלו, אז אז אוכל לשים את עצמי במרכז. מספרים לעצמנו כל מיני סיפורים להשקיט את המצפון שלנו על כך שאנחנו לא דואגים לעצמנו, למה שחשוב לנו.

כאשר אנו לא שמים את עצמנו במרכז מתווסף אלינו משקל עודף של “יציקות” רגשיות לא נעימות המורגשות במקומות שונים בגוף. חשים אותן בלב, בבטן, בגרון, כל אחד לפי מצבו. לעיתים אותן “יציקות” הופכות לשומנים ממש, עוד קילו ועוד קילו שמתווספים עם השנים. ואז נכנסים למלחמות, זה מייגע, מעייף, מכאיב ומשאיר צלקות. ובמלחמה כידוע יש רק מפסידים. בדיוק כמו הפחדים שמונעים מאיתנו שמחה ומשאירים אותנו סובלים, גם כאן ישנה התקרבנות כמצע לאי לקיחת אחריות אמיתית, ישנו ביטחון שווא שלעד יאהבו אותנו ובתנאים מאוד ברורים. אם אדאג לאחר הוא בטוח יאהב אותי. וגם שאנחנו נמשיך לאהוב אותו. בריצוי אנחנו למעשה מתנשאים כמצע שווא לשיפור ההערכה העצמית והחיצונית. למעשה כולם יותר מסכנים ממני, הם לא יתמודדו, הם יתפרקו, הם לא יצליחו בלי עזרתי. אנחנו מתנשאים כמצע להרגשה שאני בן אדם טוב ומקומי בגן עדן יובטח. אנחנו מוגנים מפני מה ש”ירסק” אותנו – העיסוק בדאגה לאחר לא משאיר זמן להתעסק עם הדברים המפחידים באמת. הריקנות או מה באמת אנחנו רוצים בחיים האלה. אנחנו זוכים למשמעות.

מה שעומד מאחורי הרווחים הנם פחדים שלא ידאגו לנו, שלא יאהבו אותנו, שלא יגלו שאנחנו לא שווים, שלא נהיה בודדים, שנחיה בתחושת ריקנות וחוסר משמעות ואפילו שנגיע לגיהינום.

אין הכוונה להפוך את עצמנו למרכז העולם. הרי אנחנו כל כך שוליים בקיום.  בדיוק להיפך, לבחור לתת לאחר, לבחור לעשות למען מישהו, הבחירה כערך היא המפתח לשמחה. אך כשאנו עוסקים גם בעצמנו נוכל להיות במקום של הבחירה. חשוב להדגיש שעל מנת לקיים מערכות יחסים טובות שמטבען מורכבות מאנשים שונים בעלי דעות ורצונות שונים חשוב לא לטעות בין מחיקה עצמית והתחשבות, בין ריצוי ופשרה, בין השתלטות והשפעה, בין תלות והסתייעות.

האפשרות לשים את עצמנו במוקד, תלויה בנו ובעיקר באימוץ שני ערכים מרכזיים:

1. חופש – לחיות בחרות, זו זכות שאנחנו נולדים איתה. זכותנו לבחור במה שאנו מבקשים עבור עצמנו. חופש היא תחושה פנימית כי חיינו שייכים לנו, אנו המחליטים. חירות היא דבר שאנו יוצרים לעצמנו. היא לא  ניתנת לנו והיא גם לא יכולה להילקח מאיתנו – אלא אם נבחר לוותר עליה. החופש לבחור לחשוב ולעשות מה שמתאים לנו מאפשר לנו לשים את עצמנו במרכז. לשים את טובתנו במרכז. לשים במקום מרכזי את הכבוד שלנו לעצמנו, את הזכות שלנו לחיות את החיים שלנו. חופש במובן הפשוט ביותר – להגיד לעצמנו מה אנחנו רוצים, להחליט מה האפשרות הכי טובה עבורנו ומתוך זה להיכנס למשא ומתן עם העולם.

 

2. לקיחת מקום – להיות נוכח. ככל שניקח לעצמנו מקום לבטא, לפעול, להיות, כך נהיה. להיות גדולים, לתפוס נפח, לבלוט, לעמוד על במת העולם ולצעוק את עצמנו. בלקחת מקום אין הכוונה לקחת מקום למישהו אחר, אין כוונה של התפארות, התבלטות יתר, פשוט להיות על כל הרבדים, ההיבטים והניגודים שבנו. במקום לברוח או לתקוף, להיות.

על מנת לקיים את הערכים האלה עלינו להחליט, לקחת אחריות על הבחירות, עלינו להיות אמיצים, ברורים, אך מעל לכל סלחניים כלפי עצמנו. עלינו להקטין את קולות הביקורת העצמית.

במקום הזה נרוויח תשומת לב גדולה יותר, נפנה משאבים להתמודד עם תחומים שאנו רוצים רוצה לשנות. נקבל אהבה בגלל מי שאנחנו ובגלל מה שאנחנו עושים. לא רק בגלל מה שאנחנו עושים. בן הזוג שלי יאהב אותי, את הבחירות שלי, גם אם לא אארח את החברים שלו למשחק כדורגל. ההערכה העצמית והחיצונית יגדלו כי עצם קבלת ההחלטות ועמידה מאחוריהן נותנת לנו תחושות עוצמה. נהיה “טובים” יותר מאחר ותהיה לנו האפשרות לנתינה פנויה. כאשר לא נשקיע אנרגיות במלחמות פנימיות נוכל לראות באמת את מי שלידנו. מה הוא רוצה, מה הוא מבטא, למה הוא זקוק. נוכל לבחור לתת ממקום אחר.

נהיה פנויים לחוות את החיים, את הכאן ועכשיו, נתפנה לראות ולהריח פרח בצידי הדרך, נתפנה לדשן, לזרוע ולהשקות באהבה את הפרח שבנו.

להיות מרכז העולם אין הכוונה למחוק את האחר. להיפך לחיות חיים של כבוד לעצמנו, לאחר, לטבע, ליקום כולו.  להיות מרכזי להיות מאוחד עם היקום, עם העולם, עם הבריות – להפוך לאחד ובכך להרגיש הכי גדול, הכי מרכז.

 

תרגיל אישי

לקבל החלטה לגבי מועדים ופעילויות שאעשה השבוע למען עצמי.

להגדיר כמה שעות בשבוע/ביום ארצה להשקיע למען האנשים הקרובים לי.

 

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  •  
  •  
  •  
  •