גיבורת הסיפור הזה היא אני.  נולדתי עם השם ירדנה.

בהמשך חיי שונה שמי לבר. מי ששינה אותו הוא הגבר של חיי, שחשב ששם זה מייצג אותי נאמנה.

אז הנה, לפניכם סיפורה של בר.

אז ככה. בר נולדה ביום גשום. ב14 לפברואר, יום האהבה.  מה שאנחנו קוראים היום, וולנטין דיי.

גדלה עם שני הורים ואחות, שנולדה אחריה.

הוריה מספרים, שכבר עם לידתה הייתה בעייתית. רזה מאוד. מסרבת לינוק, ובוכה מכל דבר.

היא הייתה כל כך מעצבנת שהוריה, אומרים, “בצחוק”, שמידי פעם שקלו להעיף אותה מהחלון כי הייתה חסרת שקט ומנוחה.

היא גדלה והפכה לילדה מופנמת, תלמידה מצטיינת, אחת שהייתה בכל הוועדות האפשריות , אבל כמעט נטולת חברים לגמרי. הסתגרה רוב הזמן, עם ספרים.

הוריה, הכתירו אותה “כחכמה” של הבית והטילו עליה תפקידים רבים. לדוגמא, להחליט החלטות עבורם , לטפל באחותה הקטנה, לבצע את עבודות הבית השונות. ועוד.

בר קיבלה את התפקידים שהוטלו עליה כמעט בשמחה. למה? כי הרגישה חשובה וגם נאהבת, אבל רק שביצעה את הכל לשביעות רצון כולם.

ההוריים היו גאים בבר הפעילה והמבצעת, אם כי התלוננו ללא הרץ, על רגישותה הרבה. שכן בנוף המשפחתי שבו גדלה, הרגש היה דבר מיותר, כמו גם שיתוף ברגשות, וגם האמת הייתה מיותרת לחלוטין.

עם הנכונות הרבה שהייתה לבר לבצע את התפקידים המוטלים עליה, הפכה ברבות השנים למרדנית. מרדנותה באה לידי ביטוי בכך. שהפכה ליותר ויותר רגישה, יותר ויותר מתריסה באמיתויות כאלה ואחרות ולבסוף הפסיקה גם להצטיין בלימודים.

בגיל 18 התגייסה לצבא. מה שלא ממש היה מקובל במשפחה הגרעינית המורחבת שלה.

לאחר השחרור מהצבא דחפו אותה הוריה לעבוד וכמובן להתחתן. בר סרבה. היא לא ממש ידעה מה היא רוצה לעשות, אך היה לה ברור, שהיא רוצה לבחור דרך, שתהיה שלה. הדרך שתביא אותה לידי ביטוי , מבלי לקחת בחשבון את הרצונות של הוריה.

היא בחרה במסלול אקדמי, “שלא יוצא ממנו כלום”,  פילוסופיה ואומנות. היא סרבה להתחתן עם הקצב. השכונתי. וכך החל המסע שלה לגילוי עצמי.

בתהליך הזה , גילתה בר, שלמרות החברים המועטים שיש בחייה, יש לה יכולת מנהיגות. מהר מאוד קיבלה על עצמה תפקידי ניהול בחברות מובילות. שם נפתחה יותר ויותר לאנשים, גילתה את היכולת שלה להוביל, להשפיע ובעיקר להרגיש והרבה. ולבטא זאת בנתינה רגשית לכל מי שיש לו גם צורך וגם רצון. היא פיתחה את היכולת להקשיב למילים שנאמרות, לשפת הגוף ולאט לאט מצאה עצמה מפתחת סקרנות גוברת והולכת לעולמות התוכן הרגשיים.

למרות הצלחתה המקצועית, הרגישה בר, חסרת ערך וחסרת משמעות. הרגישה חסרת מנוחה. לעיתים מצאה עצמה חולמת בגדול, אך מהר מאוד מבטלת את החלמות הגדולים ומתעסקת ביומיום. בניהול שהפך, ברבות הימים למשעמם וחסר תכלית עבורה.

נקודת המפנה בחייה הייתה הפגישה שלה, עם מי שהפך להיות בעלה. אהבתה האחת , האמיתית, שהסתכל עליה והרעיף עליה אהבה, לה יחלה כל חייה.

אהבתו הרבה אליה, עזרה לה לרפא , לאט לאט את פצעי העבר. למדה שהיא ראוייה לאהבה, להערכה, רק על מי שהיא, בלי כל צורך למלא תפקיד כזה או אחר.

הקשר הזוגי שבנתה איתו, העצים את הרצון שלה לטפל באנשים. העצים את האמונה שלה ביכולת להשתקם, ביכולת לשנות וביכולת לבטא את מי שהיא. היא הפכה את סיפור חייה , לאבן דרך, לתפיסת עולם.

מכאן הדרך הייתה קצרה. היא בחרה ללמוד פסיכודרמה בשילוב אומנויות.

היא פיתחה מודל משלה, מודל שמשלב מיומנויות ניהול ומיומנויות רגשיות. היא החלה לאמן אנשים לחלום ולהשיג את המטרות והיעדים שלהם. היא החלה בקטן. כמו שהייתה רגילה.

היא הציעה לכל מי שרצה לשנות, רצה להתאמן ורצה לממש את עצמו, אימון. אימון אישי. כן, בקטן, אימון אישי בנתניה. העיר בה היא גרה.

אז כן, זה נכון שהאימון האישי בנתניה , תפס תאוצה. אבל הרעב רק הלך וגדל. היא רצתה יותר.

היא חלמה להכניס את המודל שפיתחה גם לעסקים. גם פה לשלב מיומנויות ניהול ומיומנויות רגשיות ,אנושיות. ללמד מנהלים לתת באמת לעובדים שלהם. להיות קשובים. להשקיע , לגלות אכפתיות.להשיג בדרך הזאת, מטרות עסקיות ויעדים.

היא הגשימה גם את החלום הזה.

היא לאט לאט מבינה, שכן, חלומות מתגשמים. לא מעצמם, אומנם, אך עדיין הם מתגשמים ובגדול. היא מצאה שהחלום, הוא השלב הראשון בדרך להגשמה.

בנוסף, הבינה, שמותר ואפשר לחלום , לא בקטן, בענק.

היום בר מנהלת את חדר הכושר  הרגשי “Feel  It“. עם שותפה. זה החלום הגדול שלה.

“Fee l IT” , לכל מי שסקרן, הוא מכון כושר רגשי. כמו במכון כושר רגיל, מתאמנים על פיתוח של שרירים רגשיים, שעוזרים להחלץ מתקיעויות, להתיר פלונטרים, לקדם ולהתקדם, בשלושה תחומים, משמעותיים בחיים. קריירה, זוגיות והגשמה עצמית. כן,החלום הפך למציאות, אפשר לשנות, אפשר להשיג מטרות, אפשר לממש חלומות.

 ואם אתם שואלים על בר, היא כבר לא מרגישה כמו פרח בר, כמו צל חולף בשדות של החיים,

כמו סוד נסתר.  היא לא מרגישה שהיא חיה כמו צמח בר. היא מרגישה , שהיום שהיא נולדה בו, יום האהבה, הוא החיים שלה.

 ובינתיים היו שלום.

 כתבה: ירדנה סעדה

.

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  •  
  •  
  •  
  •