הרבה אנשים שואלים אותי, מה בעצם ההבדל בין אימון אישי לטיפול? איך מחליטים מה מתאים לי? והאם זה הגיוני שאימון של 12 פגישות הוא שווה ערך לטיפול של שנים?

ריכזתי עבורכם את ששת הבדלים העיקריים בין אימון לטיפול. כמובן שזה תלוי גישה, תלוי אישיות המטפל או המאמן ותלוי עוד גורמים רבים נסיבתיים. ואולי זה המקום לספר שמחקרים גילו שהאפקטיביות של אימון מול טיפול היא זהה.

1. בטיפול משקיעים אנרגיה רבה בחקר העבר. ההיכרות עם העבר שלנו היא גורם מפתח למודעות. בטיפול מתייחסים גם לשלבים מאוד מוקדמים בילדות, תוך התייחסות לתיאוריות התפתחות שונות. באימון מתחילים מהתוצאה הרצויה. בשלב ראשון מציירים תמונת עתיד רצויה, הטובה ביותר עבור המתאמן. מתוך הבנה שהגדרה ברור של העתיד תסייע ביצירתו.

 2. בטיפול מתמקדים ב”כאן ועכשיו”ובניתוחו לאור דפוסי העבר. המטופל מעלה נושאים והמטפל מכוון להבנה עמוקה, לחיבור לדפוסים ולמשקעי עבר. המטפל משקף, מבהיר ושואל לגבי אלה. באימון עובדים עם תכנית מובנית המתייחסת לתכנים שעולים ביום יום, אך מחזירה למטרות עמן מגיע המתאמן. כלומר זהו תהליך מכוון הגשמת מטרה.

 3. באימון מגדירים מטרות ויעדים ברורים, מדידים. כלומר המאמן פוסע יד ביד עם המתאמן לעבר העתיד הרצוי, תוך מדידת ההתקדמות בדרך. מעבר לתהליך המודעות החשוב המתפתח בטיפול, מתרגמים כמעט הכל לעשייה, לניהול עצמי, לניהול תגובות. בנוסף לניהול הרגשי.

4. באימון יש בהכרח תירגול. על מנת להגיע למטרות המוגדרות יש לפתח מיומנויות, יכולות חדשות. אנחנו למעשה מרחיבים את רפרטואר התפקידים שלנו בעולם. מתרגלים “על יבש”, בחדר האימון, אך לא מסתפקים בכך. יוצאים לתרגל במציאות מחוץ לחדר, בעבודה, בחייו האישיים, בעולמו של המתאמן.

 5. בטיפול ניתן לגעת בתכנים טראומתיים מהילדות או מהווה, ניתן לפתוח “פצעים” מהעבר ולטפל בתסמינים נפשיים שבאימון אסור להכנס אליהם. לרב המאמנים אין את הכלים לאמן אדם שאינו יציב מבחינה נפשית, או שחווה טראומה קשה.

6. בטיפול, בתהליך מרתק, (שמניסיוני עלול להיות ממכר) מגלים מי אנחנו. מהו הקול הפנימי שלנו שלעיתים השתקנו למשך שנים. באופן גלוי ופתוח נותנים מקום למחשבות ולרגשות הכי חושפניים ולומדים לקבל ולאהוב את עצמנו. באימון, בתהליך אחר, מרתק בפני עצמו, אנחנו בוחרים מי אנחנו רוצים להיות בעולם הזה. מזהים את הערכים על פיהם אנחנו רוצים לחיות, מזהים דפוסים והרגלים שאנחנו רוצים לשנות ולומדים לקבל ולאהוב את עצמנו.

 אז לאן כדאי ללכת?

כדאי ללכת לשניהם. גם טיפול וגם אימון מסייעים לאנשים לחיות חיים מאושרים יותר. לפתח מודעות, לצאת ממקומות “חשוכים” ולהתחבר למקומות מופלאים ועוצמתיים שקיימים בנו.

על מנת להחליט פשוט תלכו לפגישת ניסיון. אחרי פגישה אחת מאוד ברור האם אני נתרם, האם למדתי משהו חדש והאם אני מתחבר לאישיות ולדרך של המטפל או המאמן. מעבר לכך אפשר להתייעץ על כך בפגישה עצמה עם המאמן או המטפל.

גם במהלך התהליך חשוב לעצור מדי פעם ולשאול את עצמנו מה אנחנו מרגישים באימון או בטיפול. האם טוב לנו, האם השגנו את המטרה לשמה באנו, האם אנחנו נתרמים.

פרויד ענה פעם לתלמידו ששאל אותו, כי סוד ההצלחה שלו הוא שבשלב כלשהו בתהליך הוא מתחיל לאהוב את המטופל ואז הוא מבריא. פרויד כידוע אהב חלק ממטופליו קצת מעבר לאהבה המקצועית (אתית) שאני מאחלת לכם מהמטפלים או המאמנים שלכם. אבל בלי אהבה ואמונה בהצלחת התהליך זה פשוט לא יצליח.

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  •  
  •  
  •  
  •