אנחנו אוהבים לדבר, זה מה שלימדו אותנו מגיל צעיר. בעודנו מקשיבים לתשובה של מי שמולנו, אנחנו עסוקים במחשבה על מה יהיה הדבר הבא שנגיד. גם כאשר אנחנו מקשיבים לכאורה לאחר, אנחנו מניחים הנחות רבות על משמעות הדברים שאמר, ברור לנו למה הוא התכוון, ולרב אנחנו משלימים אותו במשפטים או מספרים לו על אותה חוויה בדיוק שחווינו אנו. אם נתבונן מהצד על רב המשוחחים נגלה שהם לא באמת מקיימים שיחה אלא רצף של נאומים. האחד נואם והשני מחזיר לו בנאום, וכן הלאה. בוודאי בשיחות בהן האחד רוצה לשכנע את השני בדבר מה. בפועל, אנחנו כמעט ולא מבינים את האחר. כפי שראינו קודם לכן, גם את עצמנו אנחנו לא מבינים. ?. בכל מקרה היכולת של אדם אחד להבין מה השני אומר היא מוגבלת. לא ניתן להסביר עד הסוף למה אנחנו מתכוונים. עולם המושגים של כל אדם שונה, עולם התוכן, עולם ההרגשות, המינונים, ההרכבים. על מנת להתקרב להבנה עלינו להיות קשובים ביותר. גם כשאנחנו מדברים לא ברור לנו מה בדיוק אנחנו אומרים, מה משמעות המילים בהן אנו בוחרים להשתמש, אז על אחת כמה וכמה, מישהו אחר.

הנטייה שלנו היא להניח הנחות שאנחנו מבינים למה השני מתכוון בדבריו. כאשר הוא אומר שהוא רוצה להצליח, אנחנו מפרשים מתוך עולמנו ומניחים הנחה כשלהי בדבר ההצלחה מהי עבורו. אך בפועל, אין לנו דבר וחצי דבר בנוגע לאנשים שאנחנו פוגשים, מה מניע אותם, למה הם חושבים כמו שהם חושבים ואיזה עולם שלם הם נוצרים בקרבם. מי שנראה עם ביטחון עצמי יתכן ויהיה נטול כל ביטחון והערכה עצמית. מי שנראה שיודע מה הוא אומר ויש לו מחשבות מוצקות על כל דבר יכול להיות שהכל כיסוי לכך שאין לו שום מושג על דבר וכן הלאה. ברגע שאנחנו מניחים הנחות, אנחנו מכניסים את כל מה שנאמר לקטגוריה מסוימת. ככל שפוגשים ומשוחחים עם אנשים לומדים שאי אפשר לדעת מראש דבר. שכולנו דומים ובאותה מידה שונים ואי אפשר להבין באמת מישהו עד ששואלים אותו ונכנסים לעיניים שלו. איך הוא רואה את הדברים ואת העולם. אין לנו מושג מהי משמעות המילים בהן אנחנו בוחרים להשתמש, למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים דברים מסוימים. השפה שלנו מושתתת על עולם פנימי משלנו, שרובו כלל אינו בהיר לנו. אז כיצד נבין למה התכוון האחר? האפשרות הישימה שלנו להבין מישהו אחר היא מתוך הסקת מסקנות והנחת הנחות מעולמנו שלנו, וזה בדיוק מה שהופך אותנו ללא קשובים. זה מה שגורם לנו למעשה לדבר ולהקשיב לעצמנו, ולא באמת אל האחר.

פיתוח יכולת ההקשבה הוא המקור המרכזי לניהול עצמי, להשפעה על הסביבה, להבנת האחר ולשקט פנימי. ככל שנהיה קשובים נוכל ללמוד על עצמנו ועל הסובבים אותנו ומכאן נלמד כיצד נוכל להשפיע. אם נתקדם בהבנה של האחר נוכל לעזור לו, נוכל להיעזר בו.

כמו כן אחד המקורות לחוסר שקט הוא הרצון שלנו לתת את התשובה ה”נכונה”, בזמן ה”נכון”. להגיב באופן שיתאים לסיטואציה, שיתקבל יפה בעיני הסביבה. העיסוק בעצמנו במקום בהקשבה לאחר בדרך כלל יוצרת חוסר שקט פנימי שלמעשה יצר בדיוק את ההיפך. כך שאנחנו לא אומרים את התשובה ה”נכונה”.

ההקשבה מאפשרת לנו מנגנון השהיה. אנחנו מרוויחים עוד זמן לחשוב, ללמוד, לתכנן וגם להירגע. ההקשבה מאפשרת לנו להיות יותר במקום של בחירה. כי יש לנו רגע לבחור מה נרצה להגיד, האם אנחנו מסכימים לבקשת האחר או שלא, האם אנחנו מרגישים בנוח כעת או שלא. אנחנו יוצאים מאיזור האוטומט לאיזור שיש בו הרבה יותר בחירה.

כמו כן על מנת להיות אנשים שמנהלים את חיינו, אנשים שמובילים המציאות שלנו, באותו אופן נרצה להיות אלו שמנהלים את השיחות, אלו שמובילים את השיחות עם אנשים אחרים. על מנת להוביל שיחה, באופן מפתיע עלינו להיות קשובים יותר ולא מדברים יותר. תחשבו על ראיון עבודה, בדרך כלל מי שמראיין הוא שואל השאלות והוא מוביל השיחה. תחשבו על שיחה עם גורם סמכותי – מי שואל את השאלות?

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  •  
  •  
  •  
  •