אמרתי לאמא שלי שלא אבוא לארוחת שישי, מרגישה אשמה,
אמרתי לחבר שלא אוכל להסיע אותו לשדה התעופה, מרגיש אשם,
אמרתי לילדים שלא ניסע השנה לחופשה, אשמה,
אמרתי לבן זוגי שאין לי כח לבוא איתו לחתונה, אשמה,
עובד בעבודה אמר לי שמאוד נפגע ממני, אשמה,
יצאתי עם חברות ולא הזמנתי חברה מסויימת, אשמה,
טוב לי ממש טוב לי ולאנשים סביבי רע, אשמה,
לא עשיתי מספיק, עשיתי יותר מדי, אשמה,
אני לא טוב מספיק בתפקידים השונים בחיי, אשמה,
אשמה, אשמה, אשמה
תוכן
איך רגשי האשמה פוגעים בנו?
ניכר שהתחושה הקשה הזו מלווה אותנו יום יום, קשר קשר, והיא קשה מנשוא.
היא גורמת לנו לביקרת עצמית קשה, להלקאה עצמית ולמועקה פנימית שלעיתים לא מאפשרת לנו לתפקד, לישון, להגשים את עצמנו.
כל כך קשה לשאת אשמה, שנעשה הכל על מנת לא להרגיש אותה, נוותר על עצמנו, נעשה ונגיד דברים שאנחנו לא בהכרח מאמינים בהם, נצמצם את עצמנו, נקטין את עצמנו, העיקר שלא תופנה אלינו אצבע מאשימה.
לעתים נפרק קשרים מאחר ואנחנו לא מסוגלים לשאת את רגשות האשמה שהם מעוררים בנו.
כשאנחנו מרגישים רגשי אשמה, משמע אנחנו אשמים, אנחנו חטאנו, אנחנו אגואיסטים, אנחנו לא מוסריים – מגיע לנו עונש.
אכן אנחנו מענישים את עצמנו, אנחנו כועסים, אנחנו הורסים לעצמנו, אנחנו פוגעים בעצמנו, אנחנו עסוקים במחשבות טורדניות שחוזרות על עצמן ונכנסים לאי שקט, אנחנו פוגעים בדימוי העצמי שלנו, בלי להרגיש, לא במודע, אנחנו משלמים מחירים.
פגענו במישהו אחר ולכן אנחנו עכשיו פוגעים בעצמנו.
אז איך מתמודדים עם רגשות האשמה? איך מפסיקים לרצות ולוותר על עצמנו רק בגלל שאנחנו רוצים להימנע מלהרגיש רגשות אשמה?
אענה על כך בשני רבדים, ברובד התפיסתי, תובנות שעלינו להפנים וברובד הפרקטי מעשי, כלים שתוכלו להיעזר בהם על מנת להתמודד עם רגשי אשמה.
כמה תובנות שחשוב להפנים על רגשי אשמה
- לא ניתן לקיים קשר משמעותי ולא להרגיש אשמה. הבסיס לכך נובע מהקשר המורכב של אם-ילד שבבסיסו מעמיד את האובייקטים באתגר הקשה מנשוא של למזג את הטוב והרע, בכל אחד מהם ובקשר. על כך תוכלו לקרא במאמר שלי למה כל כך קשה לנו ליצור ולשמר מערכות יחסים משמעותיות, זוגיות או קשרים בכלל?
- מכאן שהאתגר שלנו הוא לא להיבהל מרגשי האשמה אלא להכיל אותם. להבין שהם לא בהכרח מצפן לכך שעשינו טוב או רע, לאיזו מוסריות או התחשבות בזולת, שהם יגיעו בכל בחירה שמעורב בה עוד מישהו מלבדנו ושאנחנו בוחרים בעצמנו, בכל בחירה שנעשה שיהיה בה שילוב של "טוב" ו"רע". (כמובן שבמקרים בהם פגענו באופן מובהק זה בדיוק התפקיד שלהם, אבל לרב הם מופיעים בבחירות קטנות, יום יומיות).
- רגשי אשמה תכופים מעידים על הערכה עצמית נמוכה. ככל שאנחנו מרגישים רגשי אשמה זה אומר שאנחנו ביקורתיים ולא מקבלים את עצמנו. רגשי האשמה אומרים שאנחנו לא טובים, או שאנחנו לא מקבלים את היותנו טובים מספיק, שאנחנו רוצים להיות מה שאנחנו לא, מי שאנחנו לא. מאחר וההערכה העצמית שלנו נמוכה אנחנו עסוקים בלהוכיח את השווי שלנו, אנחנו כל הזמן מודדים שאנחנו אכן מספקים את הסחורה ושנהיה זכאים להיות אהובים ומוערכים מבחוץ.
והבטחתי כמה כלים להתמודדות עם רגשי אשם
- לתת לרגש להיות, לתת לו למלא אותנו, את כל כולנו, לא לפחד ממנו, לא להילחם בו, לתת לו לשטוף אותנו, ללא מורא, ללא התנגדות, להתרכך, להרפות…עוד ועוד עד שהוא יתפוגג ויחלוף.
- כשאנחנו מרגישים רגשי אשמה, לעצור ולזהות את הביקרת הסמוייה המסתתרת. כאשר זיהינו את הביקורת נענה לה בקול שפוי והגיוני. לדוגמה בחרתי לא להיות בשבת עם אמא שלי, אישה חולה מאוד, כי אני אחרי שבוע מתיש וחסרת כוחות. אני מרגישה רגשי אשמה כי כשאמרתי לה את זה היא מאוד התאכזבה וגם אמרה לי שיהיה לה מאוד קשה לבד. כעת עליי לזהות את הביקורת. היא יכולה להיות "אני לא בת מספיק טובה, אני חושבת רק על עצמי". כעת נענה לביקורת לא באופן רגשי אלא באופן הגיוני, הנשען על עובדות. בפועל, אני עושה המון דברים למען אמא שלי, אני לוקחת אותה לרופאים, אני כל שבת שניה נוסעת להיות איתה, אני מבשלת לה את האוכל שהיא אוהבת, אני בת טובה שעושה כל שביכולתה למען אמא שלה. כעת אני בוחרת לנוח, כי אני מאוד זקוקה לזה. שוב ושוב נענה לביקרת וגם רגשי האשמה ייעלמו להם.
- ליצור תקשרת מקרבת עם האדם שאנחנו מרגישים כלפיו רגשי אשמה. לדוגמא להגיד לאמא שלי: "אמא היה לי נורא קשה להגיד לך שאני לא באה, הרגשתי רגשות אשמה. אני בטוחה שאת מאוכזבת ושיהיה קשה לך בלעדיי. חשוב לי שתדעי שאת חשובה לי, שנורא קשה לי להגיד לך לא, ואני עושה את זה הפעם כי היה לי שבוע ממש קשה". עצם הביטוי הרבה פעמים משחרר את האשמה, לעתים השיחה שנוצרת בעקבות הביטוי יוצרת קירבה והבנה. לעתים היא מעלה בנו רגש אחר, חדש, שאותו יותר קל לנו להכיל.
עכשיו אם בא לכם, ואל תרגישו אשמים אם לא, רק באמת בא לכם אז תקראו את הוידוי האישי שלי…