ד' היא בחורה צעירה ויפה. היא הגיעה אליי לאימון וסיפרה לי על חיי הנישואין הקשים שהיא חווה, על כך שהיא לא מצליחה להחזיק במקום עבודה לאורך זמן ובעיקר על ההערכה העצמית הנמוכה שלה. היא מרגישה לא שווה, מפחדת לומר את דעתה ולעשות מה שמתאים לה. כששאלתי אותה ממתי היא מרגישה כך, היא ענתה לי בלי היסוס. מגיל עשר. כשביקשתי ממנה להסתכל בתמונה שלה מגיל עשר ולספר לי מה היא רואה שם, היא שלחה לי נרגשת את הדברים הבאים:
"בגיל עשר, אחי הגדול דפק לי אגרוף לאף כי נגעתי לו במשחקי המחשב שלו. הוא היה בן שתים עשרה וגרם לי לשטפי דם למשך שלושה חודשים. האף שלי היה כל כך נפוח שחשבו במיון שאו שהיה לו אגרופן ברזל, או שההורים שלי עשו לי את זה והאשימו אותו. ברמת התחושה הפיזית – זה הזכרון הכי מוחשי שיש לי. אני זוכרת את התחושה בפגיעה באף, את התחושה שכל הדם בגוף שלי זורם לאף שלי (חח יש מצב שהאף שלי גם לא התאושש מאז). ממש זכרון חזק. ברחתי בהיסטריה הביתה, מכסה את האף שלי עם הידיים ובוכה, כשהגעתי לאמא שלי היא שאלה כמה פעמים מה קרה עד שהצלחתי להסדיר את ההיסטריה ולומר שאח שלי הרביץ לי (האף שלי כבר גדל פי 5 בשלב הזה והשתלט לי על 70% מהפרצוף). היא קראה לדודה שלי שהייתה למטה כדי שתגיד לה מי התחיל עם מי, והיא אמרה: "מכות – ד' התחילה" כי כשהוא התקרב אליי יותר מדי – הדפתי אותו ממני. ברגע שדודה שלי אמרה את זה, אמא שלי התחילה לצעוק עליי. צרחות. אחי הגדול לידי, בלי פציעה. אני מפוצצת בפרצוף. והיא צועקת עליי. הם חשבו כנראה שיעבור לי, ונתנו לי לשבת ככה עד עשר בלילה ובסוף לקחו אותי לעזרה ראשונה ומשם למיון לצילום.
ישבתי בארוחת ערב, לפני המיון ופשוט בכיתי בשקט.הולכת כל כמה דקות לשירותים לשטוף פנים… העיניים שלי לא הפסיקו לדמוע כנראה מהפגיעה באף. אחים שלי, שאהבו לרדת עליי בכל הזדמנות, לא הפסיקו לנסות להחניק את הצחוק שלהם. ההורים שלי גם באותה סיטואציה לא טרחו לסתום להם את הפה. קרו עוד כל מיני דברים בגיל הזה, אבל אז במיוחד בנקודה ההיא עם האגרוף, ובכלל כשראיתי שמה שנהיה ממני לא מקובל עליהם – הגיוני שילדה בת עשר, בנקודה הזו בחיים שלה תגיד: טוב. אם עם אף נפוח ופנסים בשתי העיניים לא הצלחתי לגרום למישהו פה להקשיב לי, אני מוותרת".
כמאמנת, כאישה, כמי שנושאת את משקעי ילדותה, אבל בעיקר כאמא, הרגשתי חובה לפרסם את הסיפור של ד'. ביקשתי ממנה לפרסם מה שכתבה והיא מיד הסכימה. תודה לך ד' יקרה ואהובה. שתפו כדי שנהיה טובים יותר.
