אנשים רבים שואלים את עצמם איך ייתכן שיש פערים גדולים בין מציאות אליה הם שואפים לבין המציאות אותה הם חיים. למה המציאות הכלכלית שלהם רחוקה ממה שהיא אמורה להיות? איך זה שהם אנשים כל כך זוגיים ועדיין הם לא בזוגיות כבר שנים ארוכות? איך זה שיש בתוכם כל כך הרבה אהבה ואין להם חברים וקשרים קרובים?
אנשים רבים חיים מציאות שאינה המציאות אותם הם רוצים. מציאות מצומצמת . קשיים כלכליים, או קשיים בזוגיות, או בחברות , עם בני משפחה ועוד. רובם אנשים מוכשרים, בעלי יכולות גבוהות, משכילים, טובי לב ומלאי אהבה. איך זה קורה? איך קורה שהחיים שלהם מתנהלים, בדרך שנראה שהם לא בחרו בה? דרך שלעיתים מורגש בה קושי. או חוסר בשמחה או חסך באהבה. מציאות שמרגישה כהישרדות והתמודדות עם הדבר הבא שיקרה?
בשונה מהמקומות בהם יש תחושה של זרימה וסיפוק, יורגשו הסימפטומים המפורטים בתחומים המורגשים כתקועים או חסרים בהגשמה.
פחד– רב האנשים מסתובבים בעולם עם פחדים רבים. פחד להיפגע, פחד להשקיע ולהפסיד את ההשקעה. פחד מדחייה. פחד מלרצות ולהתאכזב. פחד ממה שיכול להיות ו/או לקרות. פחדים אלה מתבססים על אמונות החקוקות בנו ואנחנו רוב הזמן לא במגע איתן. כמה מאיתנו נעצרים לשאול את עצמם מה הוא הפחד שלהם? מה הוא אותו דבר שמעכב אותם?
מה הוא הניסיון שחקוק בתוכם כטראומה? גם אם נראה ששכחו אותו והוא כבר מאחוריהם.
רוב האנשים עסוקים במה לעשות. בלמצוא את הפתרון ולא להיות במגע עם מה שמפחיד או מעכב.
ביקורת עצמית– הרבה מאוד מהמשאבים והאנרגיות שלנו מושקעים בלבקר את עצמינו. לבקר את כמה אנחנו יעילים, זריזים, חושבים, עושים, פוריים, נמרצים, משקיעים ועוד.
כמה אנחנו נראים טוב. כמה אנחנו משכילים. בטוחים שכמעט כל אחד שאנחנו מכירים או לא, טוב מאתנו. יש לו בדיוק את מה שחסר לנו ולכן הוא נמצא במקום אחר. מקום שהייתי רוצה להיות בו. מקום שבשבילי הוא חלום ובשבילו הוא מציאות
קושי בקבלת העצמי– קבלת העצמי היא מושג רחב. מושג שמשמעותו להיות בעל יכולת לקבל את עצמי על כל המגוון שבי. על הרגשות הרכים והנעימים שבי, התוקפנות, חוסר היכולת, לצד מגע עם יכולות בולטות, חזקות וכישורים. לאהוב את עצמי על כל הגוונים שבי. עם היכולות והחזקות ועם המקומות הפחות חזקים שלנו.
אשמה– לכל אחד מאתנו יש את "החטא הקדמון " האישי שלו. אותו דבר שגורם לנו להרגיש שאנחנו אשמים. לא היינו ילדים טובים, לא אהבנו את חברינו, לא עזרנו לזולת, התמקדנו בצרכים שלנו והתעלמנו מצרכים של אחרים. עשינו איזה מעשה נורא שרודף אותנו. ועוד מרעין בשין.
האשמה שבתוכנו אינה מאפשרת לנו להצליח, להגשים חלומות. היא הופכת את חיינו להמשך רציף של "החטא ועונשו:
אז מה עושים כדי להיחלץ מהפלונטר?
בראש ובראשונה מאמצים את ההבנה שהפער בין הרצוי למצוי, ניתן לצמצום, אולי לא באופן מיידי ובבת אחת אבל בשלבים.
ניתן לצמצם אותו על ידי התקרבות לפחד. הבנה שלו. ובעצם כל מגע אפשרי אתו. מה הוא אומר? על מה הוא מגן? ולמצוא גם תשובה שתענה לו. הגיונית דווקא. עם הזמן התשובות ישתכללו. והפחד יקטן.
לתרגל קבלה עצמית על ידי מתן תוקף ומשקל לכל מה שנתפס כחיובי בעצמי. להגדיל את הנפח של זה. מה שייתן הסתכלות עצמית על היש ופחות על האין. בנוסף לסגל הבנה חדשה שאין מושלם. בכל אחד מאתנו יש חולשות, תוקפנות, ואי אפשר בלעדיהם. הם בתוכנו כי מטרתם לזהות מצבים שקשים לנו ולעזור לנו להתמודד איתם.
כל מה שנוגע לאשמה, במקום להסתיר את המעשה, או הנושא, דווקא לכתוב אותו. לחשוף אותו . לדבר עליו. להפסיק את ההסתרה שלו.