מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

אנשים שיש להם מטרה ברורה, בהלימה עם הערכים והמנגינה שלהם, והם מתקדמים לעברה – אבל – אינם נהנים מהדרך – רגע אחרי שקיבלנו החלטה מתעוררות הספקות, ההתלבטויות שוב. אותם קולות שלנו שכל תפקידם הוא להשאיר אותנו במקום הנוח והמוכר. קולות שככל שעובר זמן מרגע ההחלטה הם מתחזקים ומתעצמים. בייחוד לאור העבודה שההתמודדות עם הדרך לעולם תביא עימה מכשולים וקשיים צפויים ופחות לא צפויים. פרחי טיס, סטודנטים לרפואה הם דוגמאות לאנשים שעמלים עד עשר שנים עד שהם מגיעים לנחלת ההכרה והמעמד המיוחל. חלקם מחייכים בדרכם וחלקם מיוסרים. בניגוד למה שניתן לחשוב באופן אוטומטי אין קשר בין מצב הרוח של אותו סטודנט לנכונות בחירת המקצוע שעשה. אין קשר בין מידת השמחה שלו לסיכויי ההצלחה שלו, כל עוד ידבק בדרך ולא יתייאש או יטעה להתבלבל בין בחירת החלטה לא נכונה לבין נטייה למצבי רוח ירודים. אדם מיוסר הוא אדם מיוסר כי כך התרגל במשך רב שנותיו. הדבר היחיד שיוכל לעשות אם ירצה לשנות את מצב רוחות הוא לאמץ אורח חיים שמח וחשיבה חיובית יותר כפי שהוזכר בפרקים הקודמים. לא ליהנות מהדרך אינו מעיד בהכרח על בחירה לא נכונה, יש אנשים שלא משנה מה יבחרו, הם יתיסרו ויסבלו, כי לכך הם רגילים.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

שבוע 5

מתאמנת : אני שמחה לבשר לך שאין יותר בישולים, כביסות ומיני סידורים במשך היום. זהו נגמלתי, אני אפילו מתחילה ליהנות לראות את הכלים נערמים ואני לא רצה לשטוף אותם. אני מתכננת גם משימות קטנות ומדודות מאוד ולא לוקחת על עצמי מה שלבטח לא אעשה. אין ספק שזה תורם להרגשה הטובה. אני עוד לא בשלה להתחיל לשווק את עצמי כי אין לי מספיק עבודות. מה שכן התחלתי לכתוב על עצמי, זה נראה לי לא מדהים ובטח פחות מושך ממה שאת קוראת באתרים נחשבים.

תשובה שלי : האם יש קשר מובהק ואחד בין שנות ניסיון להצלחה? האם יש סיכוי שאם תתחילי לשווק את עצמך עכשיו תצליחי יותר בעוד שנה? האם יש סיכוי שאנשים מסויימים יעדיפו דווקא מישהי עם פחות ניסיון?

שבוע 6

מתאמנת : אני לא מאמינה שהתחלתי לפעול בכלל ואין ספק שהמטרה שעומדת לנגד עיני כרגע היא ללכת למפגשי ה"נטוורקינג" ולפרסם דף עיסקי בפייסבוק. אני עוד מתלבטת אם ללכת מחר, כי מדובר בשבע בבוקר. אעדכן אותך.

תשובה שלי : תעדכני שהלכת, תלכי בלי לשווק את עצמך, בלי להביא תוצאות. רק בשביל לעבור את מחסום ההתחלה.

שבוע 7

מתאמנת : לא תאמיני אבל קבעתי פגישה היום במפגש הנטוורקינג ומישהי ביקשה שכבר אשלח לה הצעת מחיר. אני כל כך בלחץ ולא ברור לי אם אני יותר שמחה או יותר לחוצה. מה שבטוח אני כבר פה, זה נראה פחות רחוק. א-מ-א-ל-ה…………..

רק  בפגישה השמינית הסכימה המתאמנת לשתות קפה בפגישת האימון שלנו. זה סימל בעיני את ההצלחה. היכלת להתרווח לרגע, לעצור ולהתענג על הרגע.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

שבוע 3

מתאמנת : אני לא מצליחה לעמוד במשימות שאני לוקחת על עצמי, אני כבר מתחילה לראות את החלום להיות מעצבת אתרים מצליחה, הולך וחומק ממני. אפילו החופש נראה לי כבר פחות מושך.אינני מצליחה לעמוד במשימות שהצבתי לעצמי. כן דיברתי עם הרבה מאוד אנשים היום על העסק שלי אבל זה גורם לי להרגיש חוסר ביטחון. על מה אני מדברת בכלל? אולי אני זקוקה לסדר יום קבוע יותר, אולי להאמין שאני באמת יכולה, קשה לי להיות המנהלת של עצמי.

תשובה שלי : נעבוד על סדר יום ועל תיעדוף המשימות שלך. להיות המנהלת של עצמך זו אכן משימה מאתגרת, שחשוב לבנות סביבה גורמים תומכים. אבל בנתיים לצד העשייה, בקצב שלך, בואי תחשבי על משימות משמחות, כייפיות. מה דעתך להחליט על יום אחד שבו את מחוייבת רק לכיף שלך?

שבוע 4

מתאמנת : חשוב לי להתרכז בסיום הצגת האתרים שכבר עשיתי, חשוב לי שיהיה לי ברור מהם המחירים שאני גובה ואיך אני מנהלת את היום היום. הכל נראה לי כל כך רחוק. להקים כבר אתר משלי שהדברים לא ברורים לי? אני לא בטוחה בזה, אבל העיסוק בכך גורם לי להרגיש לפחות שאני עושה משהו לטובת העסק.

תשובה שלי: במקביל להעלאת האתרים שבנית תכתבי על עצמך, על שיטת העבודה שלך וכך למעשה תגבשי את המדיניות. זה הרי לא יהיה אותו אתר כעבור חצי שנה, או שנה או בטח לא עוד חמש שנים. האתר הוא דינאמי ומשתנה בהתאם להתפתחות שלך. אבל חשוב לצאת לעולם ובעיקר מולך בהצהרה של מי את ומה את עושה.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

שבוע ראשון ושני להתכתבות

שבוע 1

מתאמנת : היי גלית, היה לי כל כך קשה להביא את עצמי לכתוב לך….המטרה המרכזית שלי היא להתמודד כבר עם הפחדים שלי ולהתחיל לעשות בשביל עצמי. לצאת מהתקיעות הזו ולהבין למה אני לא מעיזה.

תשובה שלי : בהמשך למה שדיברנו בפגישה עוד לפני ההבנה וההתמודדות, תתחילי בתרגול שפה חדשה ויחד עם זאת תקבעי יעדים מדידים שיעידו שהשגת את המטרה שלך.

שבוע 2

מתאמנת : תודה על החומרים ששלחת לי, אקרא בעיון ואנסה (אופס, מילה לא לשימוש) להפנים. היעד המרכזי הוא לפרנס את עצמי כעצמאית ולהרוויח לפחות 6000 ש"ח בחודש. התחלתי היום כמו שהצעת לעבוד בלי הכיוון מוגדר, אבל ישבתי שש שעות ובעיקר בהיתי במחשב שלי, עשיתי אולי עשירית ממה שיכולתי לעשות בזמן הזה.

תשובה שלי : את בפעם הראשונה מזה שנים יושבת לזמן מוגדר לטובת קידום העסק שלך, עשית, התקדמת, את ראויה לתשבחת ולא להלקאה עצמית. מה את אומרת?

מתאמנת : אני מניחה שאת צודקת, למען האמת היום עשיתי משהו שאני כבר מתכננת שנים. הזמנתי לנו, לבעלי ולי חופשה באיטליה ללמשך חמישה ימים. אין לי מושג מי ישמור לנו על הילדים, אין לי מושג איך זה מתיישב עם קידום העסק שלי, אבל קמתי ועשיתי את זה. אני לא בטוחה שזה קשור לאימון שלנו, אבל אולי כן…אני שמחה שעשיתי את זה וכל כך מתרגשת.

תשובה שלי : כל אימון בהתחלה חדשה הוא מבורך. ככל שתאמני את השריר הזה תראי כמה קל לקבל החלטות וכמובן תצליחי יותר. קחי את כל ההתרגשות מהטיול ותמנפי בעזרתה את העשייה היומיומית שלך.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

עצם קבלת ההחלטה ממלאת אותנו שמחה גדולה. ההתלבטות גובה מאיתנו מחירים כבדים, מחיר הדשדוש עלול אף לגבות מחיר פיזי בדמות מחלות. אנחנו לא שמחים כשלא קיבלנו החלטה. אנו אף נוטים לכעוס ולריב עם אנשים סביבנו מאחר ואנחנו כועסים על עצמנו. לא ניתן להצליח כשלא מחליטים כי כל הזמן מפקפקים, לא מתכננים, לא ניתן להיות חדים ונחושים. לא ניתן להאמין שנצליח, מה כשלעצמו עוצר את ההצלחה, כי יש פתח מילוט כל הזמן. לא לקבל החלטה הוא שואב  האנרגיה הגדול ביותר. אנחנו מבזבזים אנרגיה של זמן, רגש, על כלום, לא מתקדמים, "כאילו" מתקדמים, "כאילו" עושים. מבזבזים אנרגיה.ככל שעובר זמן העיסוק בזה נהיה העיקר. אני מכירה אנשים ששלושים שנה מתגרשים השנה, שעשרים שנה יפתחו עסק בשנה הבאה, ילכו ללמוד, יעברו לבית חדש, ישנו תספורת, לא ישתו יותר עם סוכרזית. אותם פחדים שמקשים עלינו להתחיל משהו חדש, עוצרים אותנו מלהחליט. בפועל ככל שעובר זמן אנו רק מייצרים לעצמנו עוד סיבות בעד ונגד ההחלטה. הפחדים, ההתלבטויות אינם קשורים להחלטה ישירות אלא לעצמנו ויהיו שם בלי קשר לקבלת ההחלטה. פחדים שנדבר עליהם בהמשך. לעולם תהיה לנו נטייה להישאר במוכר, בידוע. אנחנו מכורים למוכר!!! לא לקבל החלטה משול בעיני להסתובב בעולם בתוך ענן עשן, לא ברור, מעורפל, אנחנו מוגנים ולא רואים בדיוק מי אנחנו. כי אנחנו לכאורה גם מה שאנחנו וגם מה שאנחנו רוצים להיות. אני גם שכירה אבל גם רוצה לפתוח עסק, גם רווקה אבל גם רוצה להקים משפחה, גם מטפלת כל היום בילדים, בנכדים וגם רוצה לצאת לטיול סביב העולם. אז מי אני? בפועל קיבלתי החלטה, אני רק לא מרגישה שבחרתי בה, אני לא לוקחת אחריות על חיי, אני  לא מנהלת אותם, אלא נגררת, פאסיבית. ומספרת לעצמי כל מיני סיפורים שאין לי זמן, ועוד מעט, ואני לא מסוגלת, וזה לא קשור אליי- אלו האילוצים.

אנשים שקשה להם לקבל החלטות הם אנשים שייטו לאגרנות בחייהם, גם פיזית וגם נפשית. בית מלא בחפצים עד אשר לא ניתן לראות אותם, וראש מלא במחשבות ורגשות שלא ניתן להפריד ולזהות אותם. אגרנות שמביאה להצפה ולבזבוז אנרגיות. היכולת להחליט היא גם היכולת להיפרד. ברבדים עמוקים היא מתחברת לשאלת החיים והמוות. לכן לא נוכל להחליט או להתחיל דבר מה חדש בהתמסרות אם לא נסכים להיפרד לוותר על דבר מה ישן. לא נוכל לחיות אם לא נסכים למות. כשאנחנו לא מאורגנים, החל בסדר וארגון פיזי של המשרד שלנו, של הניירת שלנו, של המכונית שלנו וכמובן סדר וארגון פנימיים, קשה לנו לקבל החלטות ולפנות מקום להתחלות חדשות.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

התחלה של דבר חדש דורשת מאיתנו אנרגיות רגשיות רבות. הרצון העז לשנות, לצאת לדרך חדשה מלווה פחדים. הפחד מכישלון – מה יהיה אם אשקיע משאבים ובסוף לא אצליח כמו שחשבתי? האם יש סיכוי בכלל שאצליח? איך זה שעד היום לא הצלחתי? אולי אני לא באמת מאמין שאני יכול להצליח. אז עדיף להיות עצלן ולא טיפש… האמונה הבסיסית שלנו שמה שהיה הוא שיהיה – אם עד היום לא הצלחתי להיות במערכת יחסים עם בן/בת זוג יותר מחודש, למה שזה "יקרה" לי? אם עד היום לא הצלחתי להשכיב את ילדיי לישון בשמונה בערב, למה שזה ישתנה?. עד כמה שזה נשמע אבסרודי באותה מידה שאנחנו פוחדים להיכשל, אנחנו פוחדים להצליח. רבים מאיתנו לא יודעים להתמודד עם הצלחה. למה אהפוך אם אצליח? האם אהיה בודד כשאצליח? האם מותר לי להצליח? אולי לא מגיע לי להצליח. כל שינוי שאדם עושה מלווה בתגובות מהסביבה. אנחנו מאוד חוששים ממה אחרים יגידו. איך הוא מעז? מה הוא חושב לעצמו? השינוי מאלץ אותנו להתמודד עם קולות של ביקורת וחשדנות. ההרגל של אחרים לקבל אותנו בתפקיד מסוים, "מסרס" גם אותנו. פחד נוסף הוא לגלות שזה לא באמת מה שאני רוצה: ומה אם, אחרי כל המאמץ, אגלה כי אני לא באמת מעוניין בדרך החדשה? איך שוב אעבור שינוי?  ומה אם לא אוכל לעמוד בהוצאות החודשיות של המכונית האדומה שכל חיי חלמתי עליה?

כל דרך חדשה מלווה באי-וודאות. לא ניתן לדעת מראש מה באמת יהיה, איך ארגיש. חוסר הוודאות והמצאות בתנאים לא מוכרים הוא מצב קשה ואף בלתי נסבל עבור חלק מאיתנו. מה שקיים בחיי היום הוא לפחות מוכר וידוע – שינוי הוא אחד הדברים המפחידים ביותר. מה יקרה אם אהיה משוחרר וספונטני? אולי לא אהיה עורך דין חד ומצליח? הסיכון הכרוך בשינוי הוא שאאבד את מה שכן יש לי ואני מרוצה ממנו. בכל החלטה שנקבל, בכל דרך חדשה שנבחר נאלץ לשלם מחיר. לוותר על נוחות כמו משכורת או שעות עבודה נוחות. אנו מרוויחים משהו במקום הישן ולא בטוח שנקבל רווח שווה במקום החדש שנבחר לעצמנו. הפחדים עלולים לגרום לנו לנטוש את רעיון החידוש ופשוט לברוח, להימלט ממנו. לעיתים, הפחדים גורמים למצב של שיתוק. תחושה שאני לא מסוגל לעשות דבר. אחדים מאיתנו ימצאו את עצמם עסוקים "עד מעל לראש" בתכניות, במחשבות, בעיסוק דקדקני בכל פרט, עם נטייה מופרזת לפרפקציוניזם. כל זאת, על מנת לדחות את העשייה עצמה לכיוון המטרה החדשה. התחלה חדשה היא בחירה, היא קבלת החלטה. התחלה חדשה מפגישה אותנו עם הקושי הגדול שלנו לקחת אחריות מלאה, בלהיות מחויב.

רבים מאיתנו חיים בתחושה שגורלנו לא שפר עלינו אם כהלך רוח כללי, אם בתחומים מסוימים ואם בנסיבות מסוימות. אין לי מזל, נגזר עליי לחיות חיים קשים, לא הולך לי עם כסף, לא הולך לי בזוגיות, אני בתקופה קשה, התנאים כרגע הם בלתי אפשריים עבורי. מחשבות ומשפטים שאנו אומרים לעצמנו ומשאירים אותנו במצב פאסיבי.  אנו מקבלים עלינו את רוע "הגזירה" ומחכים שמשהו יקרה. אנו מחזיקים באמונה ילדותית שהפיה תגיע – כמעט בכולנו מסתתרת הפנטזיה שיום אחד נזכה בלוטו, שיום אחד יגיע האביר על הסוס הלבן או שיגיעו אלינו המוני לקוחות ששמעו עלינו. אנו מצפים שמישהו אחר ייקח אחריות על החיים שלנו. כמו שהיינו ילדים והורינו דאגו לנו (במקרה הטוב), כך אנו מצפים שבן/בת הזוג שלנו יזום חופשה משותפת, שהמנהל שלנו סוף סוף יראה מה אנו שווים ויקדם אותנו. האמת המופלאה היא שבכל אחד ואחת מאיתנו טמונים העוצמות, הכוחות, היכולות לעשות כל אשר אנו חפצים בו ולשנות את מציאות חיינו. מה שנדרש הוא לעבור ממצב של פאסיביות לאקטיביות. להאמין שאפשר לשנות, לקחת סיכון, לקחת אחריות, להיעזר במישהו כדי לראות אפשרות חדשה ולעשות.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

המדריך לאימון אישי להצלחה מורכב מעשרה פרקים. בפרק הראשון יצרנו היכרות עם התשתית ליצירת שינוי. תשתית שהיא בעיקרה חשיבתית ורגשית. הבסיס ליצירת שינוי כרוך בשינוי חשיבה, בהרתמות לשמחה, לאופטימיות ולאמונה הבסיסית שמגיע לנו לשנות ואנו מסוגלים לשנות. בפרק השני התמקדנו באחד הכלים המשמעותיים והאפקטיביים ביותר ליצירת שינוי ולמעבר לחיים שיש בהם הצלחה ושמחה – שינוי השפה. פיתוח מיומנות של שימוש בשפה חדשה, שפה אותה אנו בוחרים, שפה שמסייעת לנו להפוך להיות אחראיים יותר, מובילים ויוזמים יותר בחיינו.

בפרק הזה אני מגלה לכם את אחד הסודות הגדולים באחד הנושאים שמעסיקים את כולנו – קבלת החלטות. לכל אחד יש דרך משלו לקבל החלטה, קצב שונה, תהליך שונה, וזה לא במקרה. הדרך בה אנחנו מקבלים החלטות היא מראה לדרך בה אנו מנהלים או לא מנהלים את החיים שלנו. כל שינוי, כל התחלה כרוכים בהחלטה חדשה. אם במשפט חדש שנבחר לומר, אם במסעדה חדשה שנלך אליה, ואם במעבר לעבודה חדשה, בנישואין, בקניית דירה. לכל אורך החיים אנחנו מקבלים החלטות ומשנים. היכולת שלנו לסמוך על עצמנו שנעשה את השינוי המתאים לנו, שנקבל את ההחלטה "הנכונה" מאוד משמעותית לחיים של הצלחה ושמחה.

את תורת קבלת ההחלטות שלי למדתי מאמא שלי. באחד מימי הקיץ, בשעת אחר הצהריים, הגיע זוג שלא הכרנו לביתנו. הם דפקו על הדלת ולאחר שפתחתי את הדלת קראתי לאמא שלי. הייתי ילדה קטנה כבת שש ואבא שלנו שרת במילואים. הוא נעלם לנו לחודש ומעבר לציפיה הגדולה שיחזור, אחי ואני לא הפסקנו לדמיין איזה ממתקים יביא לנו בתיק הגדול שלו. הזוג שלא הכרנו שאל את אמא שלי בדלת הבית "הדירה שלכם למכירה?", בקול חביב ונעים. לא ידעתי את תכניות כאלה והייתי בטוחה שזו טעות. אבל אמא שלי להפתעתי הזמינה אותם להכנס. כשאבא שלי חזר מהמילואים כל שנותר לו הוא לחתום על ההסכם, כי כל הפרטים כבר היו סגורים. מהר מאוד עברנו לדירה חדשה, למה? סתם, כי היתה הזדמנות טובה ואמא שלי בחרה לקחת אותה.

רב האנשים משקיעים משאבים רבים לקראת התחלה חדשה וקבלת החלטה. האם המשאבים הללו חיוניים? האם יש דרך לדעת איך לקבל החלטה נכונה? מהי הדרך הקלה להחליט? איך להתחיל משהו חדש עם פחות חשש? בפרק הזה יהיה מענה לשאלות הללו. בליווי התכתבות עם מתאמנת שפותחת עסק חדש וקטע מאימון על קבלת החלטה חדשה. כהרגלי, בחלק האחרון צרפתי סיפור קצר שכתבתי.

אם כבר קיבלתם החלטה לקרוא, ההחלטה הבאה היא שבסיום קריאת הפרק תקבלו החלטה משמעותית חשובה בחייכם – אתם תצליחו !!!

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

בוא נלך מפה היא אמרה, אני כבר אבוא ביום אחר, אולי כשאתה תחליט לבוא. רציתי בה כל כך, אבל לא עכשיו. חשבתי שפענחתי את הדרך היחידה שתגרום לי בוודאות להגיע אליו, לאיש הבקתה. מצד שני המחשבה להיות איתה  עוררה גלים בגופי. ומה אם אלך אליו ביום אחר, ומה אם אפסיד אותה. "תקשיבי", אמרתי לה והיא התבוננה אליי בדיוק כמו שאני מסתכל על בשר שנצלה על אש, כמו שאני מקשיב לטיפות השומן שפוגשות בגחלים החמים ומעלות עשן קל, כך היא הקשיבה לי. "אני הולך על זה, היום".

"מה, לא בא לך ללכת איתי?", היא שואלת ומקפלת את המגבת שישבה עליה. "בא לי מאוד, תראי, אני מאוד מתרגש ממך, את בכלל כל כך יפה וחכמה, את האישה המושלמת בשבילי, אבל, אבל לא עכשיו". כל מילה שהוספתי והיא סגרה יותר ויותר את שפתותיה. כשהסתכלתי על השעון  וראיתי שזמן הפעולה מתקצר כי הנא כבר שמונה וחצי, היא כיווצה את כפות ידיה והגוף שלה נראה לי אחר, זר. קשה יותר, ישר יותר. "חכי לי פה", צעקתי, "חכי לי פה", צרחתי בלי להסתכל לאחור. בריצה מהירה שנתנה לי תנופה גדולה קפצתי אל הים ושחיתי עמוק ככל האפשר. איפה אנשים טובעים חשבתי לעצמי ועם כל מחשבה נכנסתי עוד ועוד פנימה, לתוככי הכחול. המים נעשו קרים יותר וצלולים יותר. התחלתי להרים את ידיי לאות מצוקה ובעודי עושה זאת, כמו בורג במברגה חשמלית, עורבבתי בגל רוח חזקה שסובבה אותי וכמו נעצה אותי עמוק אל תוך הים. ללא כל שליטה, הוכנסתי עמוק אל תוך המים בתנועות סיבוביות, נושם נשימות כבדות. פחד מוות אחז בי ולא היה לי במה להיאחז. התפללתי כי הוא ראה אותי ויבוא להציל אותי, התפללתי שמישהו הספיק לראות אותי, אולי היא. התחלתי להיאבק בכל כוחותי, מנסה להגיע למעלה. חותר אל תוך המים ומרגיש את משקל גופי כבד יותר ויותר. נאבק על חיי, ללא נשימה. לרגע היה נדמה לי שראיתי צל שחור. הרפתי את גופי, לא הייתי מסוגל לחתור יותר, לא הרגשתי את הידיים או את הרגליים, כמו מחוסר גוף שיחררתי את ידיי ממעשים. כמו בקסם הורמתי עם הזרם של המים ושמש ענוגה ליטפה את פניי. ההמון התקבץ ליחידה אחת, מודאגת. מישהו הרים אותי וגוש ההמון כמו להקת ריקוד מתואמת ומנוסה משנה תנוחה ומשמיע קול, ספק אנחת רווחה, ספק שואף עוד אוויר לבאות. כמו נישא על אלונקה מצמר גפן, אני מובל אל חסקה ומשם אל מקום מוצל ונעים. "מה השעה" אני שואל, אך הוא לא עונה לי. לבוש בבגד ים בלבד הוא יושב על כיסא נמוך ונשען על כרית קטנה.

"קח", "תשתה" הוא אומר ונותן לי כוס גדושה במים, לא קרים, לא חמים. אני לוגם בגמיעות קטנות כדי שהרגע לא יגמר. "ובכן הנא, אתה פה, דבר אליי", הוא אומר וההמון ברקע פוצח בשירי הלל. אני אפילו שומע את השם שלי משורבב לאחד השירים. למי אמרתי מה השם שלי, אני משחזר את רגעי הבוקר, מנסה להיזכר. "אני רוצה להיות מציל", "כמוך", "אבל אני לא עושה כלום בשביל זה", אני אומר ומתבונן עליו.

"אבל רק מעט אנשים טובעים", "באמת טובעים, אתה יודע".

"כן, אני מבין את זה, אבל להציל אפילו אדם אחד זה מעשה שאי אפשר לשכוח אותו, לא?".

"את הפעם הראשונה אני לא אשכח לעולם, אבל אחרי זה יש כאלה ששכחתי", הוא אומר וכמו מריץ במחשבתו את כל המקרים. "למה מציל, למה דווקא מציל?", הוא שואל ומכווץ את מצחו.

"אני אוהב אנשים", אני אומר מבסוט מהתשובה שלי.

"וחיות אתה לא אוהב?".

"אוהב גם", אני אומר ונזכר בגור הקטן שאימצתי בחודש שעבר.

"אז למה שלא תהיה וטרינר?".

"יו אתה באמת משהו, אתה יודע שכל החיים חשבתי שאהיה וטרינר, אבל כל כך הרבה שנים ללמוד, זה כבד עליי, אתה מבין".

"אה, אז אתה רוצה להיות מציל כי אין הרבה לימודים?".

"לא זה לא זה, תראה אני אוהב את הים, מגיל צעיר אני מבלה חצי מחיי בים". "אז למה שלא תמכור ארטיקים בים?", הוא שואל ומחכה לתשובה רצינית. "אתה צוחק עליי?", אני מסתכל בו מתלבט אם לחייך או להישיר מבט. "להרוויח גרושים ולהסתובב כל היום בשמש?. אני מעדיף, ככה כמוך, בבקתה, בצל ולהרוויח בסדר, כמה מרוויחים מצילים היום?".

"אז אתה אומר לי שאתה רוצה עבודה נוחה, עם משכרת יפה ובלי הרבה לימודים. …כך ניהלנו שיחה ארוכה עד שכבר החשיך כמעט. השיחה הופרעה הרבה פעמים כי הוא אמר לאנשים שישחו בין הדגלים. ההמון כבר לא נראה, שכחתי ממנו. התעייפתי מהשיחה הארוכה, סיפרתי לו על כל כך הרבה נושאים, אפילו על הבחורה שפגשתי היום. בשעת ערב מאוחרת כשכבר כמעט ולא היו אנשים בחוף, הוא שאל אותי שוב, "אז למה מציל?".

"סתם, פשוט בא לי להיות מציל", אמרתי בכעס לא ברור. " אבל אחרי היום כשראיתי שזה בכלל לא מה שחשבתי אני משנה את דעתי, אני רוצה להיות וטרינר".

"מצוין" הוא אמר. "בהצלחה".

"זהו?", שאלתי. הוא לא ענה. "זה כן מתאים לי?", שאלתי שוב. הוא אסף את החולצה שהיתה מונחת על הכסא ולבש את מכנסיו הקצרים. הוא הסתכל אליי ואמר. "זה לא משנה. העיקר שתמשיך לקפוץ לים".

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

האם אנשים רוצים לקבל משהו ממישהו שמרחם עליהם, האם אנשים רוצים לקבל ממישהו שעושה משהו עבורם כי לא נעים לו, כי הוא חייב?

לקבל ממישהו שלא רוצה אבל צריך, כי הוא היה חייב – זה כמו לקבל מתנה יומולדת עם ברכה בשם של מישהו אחר. משהו דומה קרה לי כשילדתי. קיבלתי סלסלת מוצרי טיפוח. סבונים, קרמים, שמפו והכל עטוף באריזה מרשימה וצבעונית. כל כך מושקע חשבתי לעצמי. כשפתחתי את האריזה המקושטת, ראיתי את הפתק שלא היה מיועד אליי. לי לא קוראים דורית ולא ילדתי במאי אלא בספטמבר. זרקתי את הפתק מהר לפח כדי לשכוח והתענגתי על הסבון הנוזלי, ככל שניתן להתענג על משהו יום אחרי לידה. איך שהוא לא ממש כעסתי כי העיקר הכוונה חשבתי. אך האם זוהי כוונה או יציאה כדי חובה?

כאשר אנחנו נותנים למישהו כי לא נעים ואנחנו חייבים הוא מרגיש את זה.תחשבו על כך שבכל פעם שאתם נותנים למישהו כי אתם חייבים, מוכרחים, צריכים, כי לא נעים, אתם נותנים לו מתנה עם שם של מישהו אחר.

אנחנו אומרים לעצמנו שזה בינתיים, יום אחד, כשהילדים יגדלו, אז אז אוכל לשים את עצמי במרכז. מספרים לעצמנו כל מיני סיפורים להשקיט את המצפון שלנו על כך שאנחנו לא דואגים לעצמנו, למה שחשוב לנו.

כאשר אנו לא שמים את עצמנו במרכז מתווסף אלינו משקל עודף של "יציקות" רגשיות לא נעימות המורגשות במקומות שונים בגוף. חשים אותן בלב, בבטן, בגרון, כל אחד לפי מצבו. לעיתים אותן "יציקות" הופכות לשומנים ממש, עוד קילו ועוד קילו שמתווספים עם השנים. ואז נכנסים למלחמות, זה מייגע, מעייף, מכאיב ומשאיר צלקות. ובמלחמה כידוע יש רק מפסידים. בדיוק כמו הפחדים שמונעים מאיתנו שמחה ומשאירים אותנו סובלים, גם כאן ישנה התקרבנות כמצע לאי לקיחת אחריות אמיתית, ישנו ביטחון שווא שלעד יאהבו אותנו ובתנאים מאוד ברורים. אם אדאג לאחר הוא בטוח יאהב אותי. וגם שאנחנו נמשיך לאהוב אותו. בריצוי אנחנו למעשה מתנשאים כמצע שווא לשיפור ההערכה העצמית והחיצונית. למעשה כולם יותר מסכנים ממני, הם לא יתמודדו, הם יתפרקו, הם לא יצליחו בלי עזרתי. אנחנו מתנשאים כמצע להרגשה שאני בן אדם טוב ומקומי בגן עדן יובטח. אנחנו מוגנים מפני מה ש"ירסק" אותנו – העיסוק בדאגה לאחר לא משאיר זמן להתעסק עם הדברים המפחידים באמת. הריקנות או מה באמת אנחנו רוצים בחיים האלה. אנחנו זוכים למשמעות.

מה שעומד מאחורי הרווחים הנם פחדים שלא ידאגו לנו, שלא יאהבו אותנו, שלא יגלו שאנחנו לא שווים, שלא נהיה בודדים, שנחיה בתחושת ריקנות וחוסר משמעות ואפילו שנגיע לגיהינום.

אין הכוונה להפוך את עצמנו למרכז העולם. הרי אנחנו כל כך שוליים בקיום.  בדיוק להיפך, לבחור לתת לאחר, לבחור לעשות למען מישהו, הבחירה כערך היא המפתח לשמחה. אך כשאנו עוסקים גם בעצמנו נוכל להיות במקום של הבחירה. חשוב להדגיש שעל מנת לקיים מערכות יחסים טובות שמטבען מורכבות מאנשים שונים בעלי דעות ורצונות שונים חשוב לא לטעות בין מחיקה עצמית והתחשבות, בין ריצוי ופשרה, בין השתלטות והשפעה, בין תלות והסתייעות.

האפשרות לשים את עצמנו במוקד, תלויה בנו ובעיקר באימוץ שני ערכים מרכזיים:

1. חופש – לחיות בחרות, זו זכות שאנחנו נולדים איתה. זכותנו לבחור במה שאנו מבקשים עבור עצמנו. חופש היא תחושה פנימית כי חיינו שייכים לנו, אנו המחליטים. חירות היא דבר שאנו יוצרים לעצמנו. היא לא  ניתנת לנו והיא גם לא יכולה להילקח מאיתנו – אלא אם נבחר לוותר עליה. החופש לבחור לחשוב ולעשות מה שמתאים לנו מאפשר לנו לשים את עצמנו במרכז. לשים את טובתנו במרכז. לשים במקום מרכזי את הכבוד שלנו לעצמנו, את הזכות שלנו לחיות את החיים שלנו. חופש במובן הפשוט ביותר – להגיד לעצמנו מה אנחנו רוצים, להחליט מה האפשרות הכי טובה עבורנו ומתוך זה להיכנס למשא ומתן עם העולם.

2. לקיחת מקום – להיות נוכח. ככל שניקח לעצמנו מקום לבטא, לפעול, להיות, כך נהיה. להיות גדולים, לתפוס נפח, לבלוט, לעמוד על במת העולם ולצעוק את עצמנו. בלקחת מקום אין הכוונה לקחת מקום למישהו אחר, אין כוונה של התפארות, התבלטות יתר, פשוט להיות על כל הרבדים, ההיבטים והניגודים שבנו. במקום לברוח או לתקוף, להיות.

על מנת לקיים את הערכים האלה עלינו להחליט, לקחת אחריות על הבחירות, עלינו להיות אמיצים, ברורים, אך מעל לכל סלחניים כלפי עצמנו. עלינו להקטין את קולות הביקורת העצמית.

במקום הזה נרוויח תשומת לב גדולה יותר, נפנה משאבים להתמודד עם תחומים שאנו רוצים רוצה לשנות. נקבל אהבה בגלל מי שאנחנו ובגלל מה שאנחנו עושים. לא רק בגלל מה שאנחנו עושים. בן הזוג שלי יאהב אותי, את הבחירות שלי, גם אם לא אארח את החברים שלו למשחק כדורגל. ההערכה העצמית והחיצונית יגדלו כי עצם קבלת ההחלטות ועמידה מאחוריהם נותנת לנו תחושות עוצמה. נהיה "טובים" יותר מאחר ותהיה לנו האפשרות לנתינה פנויה. כאשר לא נשקיע אנרגיות במלחמות פנימיות נוכל לראות באמת את מי שלידנו. מה הוא רוצה, מה הוא מבטא, למה הוא זקוק. נוכל לבחור לתת ממקום אחר.

נהיה פנויים לחוות את החיים, את הכאן ועכשיו, נתפנה לראות ולהריח פרח בצידי הדרך, נתפנה לדשן, לזרוע ולהשקות באהבה את הפרח שבנו.

להיות מרכז העולם אין הכוונה למחוק את האחר. להיפך לחיות חיים של כבוד לעצמנו, לאחר, לטבע, ליקום כולו.  להיות מרכזי להיות מאוחד עם היקום, עם העולם, עם הבריות – להפוך לאחד ובכך להרגיש הכי גדול, הכי מרכז.

תרגיל אישי

לקבל החלטה לגבי מועדים ופעילויות שאעשה השבוע למען עצמי.

להגדיר כמה שעות בשבוע/ביום ארצה להשקיע למען האנשים הקרובים לי.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

על מנת להסכים לשמוח, לחוות ולהשתיק את קולות ביקורת העצמית, עלינו להסכים לשים את עצמנו במקום של חשיבות. להסכים להשקיע בעצמנו זמן, משאבים לעיתים "על חשבון" אחרים. אך מי יותר חשוב אני או הילדים שלי? אני או בן זוגי? אני או ההורים שלי? מה לגבי האחים, החברים, הקרובים,  הכלב, החתול, השכנים, עמיתיי לעבודה, הלקוחות, הספקים? בדרך כלל אנחנו מחליטים, לא במודע לפי כמה קריטריונים:

1. מידת החובה – ככל שאני מרגיש שאני חייב למישהו, אשים אותו לפניי. הוריי משלמים עבור שכר הדירה שלי לכן אני חייב לבקר אותם בכל שבת, בן זוגי מפרנס אותי לכן נקנה קודם כל את המחשב שהוא כל כך רוצה ואחר כך את מכונת הקפה שאני חולמת עליה, חברתי עשתה למעני כל כך הרבה, היא עזרה לי למצוא דירה, לארוז ולסדר אז אני חייבת להקשיב לה בכל אימת שתרצה, אני פשוט מתייצבת כשהיא קוראת לי.

כשאנו פועלים מתוך חובה אנו מרצים, אנו עושים דברים כי "לא נעים" לנו. כדאי להתחיל  לבדוק כמה פעמים ביום אנחנו משתמשים ב"לא נעים" לי בראש או בע"פ. צריך, חייב ומוכרח משמשים אותנו לאותה מטרה בדיוק.

2. מידת המסכנות/הזדקקות – ככל שאדם נתפס בעיני כמסכן, כזקוק, אשים אותו לפניי. בן הזוג שלי כל כך אומלל, קשה לו כשהוא מתחיל משהו חדש, אם לא אכין אותו הוא לא יתמודד. לשותף שלי אין מכונית, הוא גר מאוד רחוק מתחנת אוטובוס או רכבת, כל כך קשה לו להסתדר כך, אני אאסוף אותו בבקרים כדי לעזור לו גם אם זה לא נוח לי. אחותי באמת מסכנה, היא לא מסתדרת עם בירוקרטיה, היא מרגישה חסרת אונים מול פקידים ורשויות, היא "צריכה" אותי כדי שאעשה את זה בשבילה.

כשאנו פועלים בשם המסכנות של האחר אנו למעשה "מגדילים" את עצמנו. אנחנו היודעים, המוצלחים, החזקים והוא המסכן, האומלל, הלא יוצלח, החלש.

3. מידת הקרבה – ככל שמישהו קרוב אליי, אשים אותו לפניי. ככל שמישהו קרוב אליי אני אטה להרגיש יותר חובה כלפיו ו/או אראה אותו באור יותר מסכני. בקרבה יש סוג של מחויבות שלקח על עצמו כל צד, להיות בשביל האחר.

זה לא אומר שלא אוכל לשים את עצמי גם אחרי דליה מהסופר השכונתי. כי מאוד חשוב לי שדליה תחשוב עליי דברים טובים, שאני לא מבזבזת לה שקיות לדוגמא. גם ממנה לא נעים לי, אז עדיף לבדוק את החשבון כשהיא לא רואה, שלא תחשוב שאני לא סומכת עליה.

ישנם גם שיקולים מוסרים, תרבותיים, הנקבעים על פי אמות מידה של נורמות חברתיות.

ניתן לראות זאת בבירור בהקשר של ילדים. "קודם כל הילדים שלי", זהו משפט טיפוסי לאימהות ממגוון מוצאים, גילאים, רמות השכלה. המחשבה כי כל מה שאני עושה כהורה הוא קודם כל לטובת ילדיי מעמידה אותנו באור כמעט הירואי. זוהי מעין הקרבה קדושה אולטימטיבית שאין עליה עוררין. מאחר וילד נולד לעולם לא כי בחר בכך (יש תפיסות שגורסות אחרת) הוא לא לקח על עצמו מחויבות ולכן אינו חייב, אם כך החובה "נופלת" על הוריו המטפלים. הנזקקות של הילד הפעוט, וחוסר היכולת של ילד, פעוט, לעשות דברים מתוך חובה, מאוששים לכאורה את העובדה שהוא המרכז ולא הוריו. התפתחות תקינה של ילד בגילאים 1.5 – 4 , ע"פ פיאז'ה שפיתח תיאוריה פסיכולוגית בתחום התפתחות האינטליגנציה, מאופיינת באגוצנטריות. תפיסת הילד את עצמו כמרכז העולם. בגיל זה קשה לילד לשים את עצמו במקום האחר. הוא יכול לראות הכל מנקודת מבטו לפיה כל מה שקורה בעולם מתרכז סביבו. העולם כולו לא נוצר אלא כדי לספק את צרכיו האישיים. במשך הזמן לומד הילד שאנשים אחרים שונים ממנו ויש להם רגשות ומחשבות משלהם. הוא משתחרר מהתפיסה האגוצנטרית. (פיאז'ה טען שגם בקרב מתבגרים רואים חשיבה אגוצנטרית במובן של אמונה כי רק הם חווים רגשות באופן אינטנסיבי וייחודי ולכן אין מבינים אותם). הורים מסוימים נוטים לחזק את התפיסה האגוצנטרית בקרב ילדיהם ומשרתים נאמנה בתפקיד העולם המשרת את כל צרכיו ומאוויו גם בגיל 50. וכולנו מכירים את השיר "הילד בן 30".

אני מאמינה שכשאנו עושים זאת אנחנו יכולים לתת פחות לילדים שלנו. לדוגמא הילד מבקש ממני לשחק איתו, או בגיל מבוגר יותר הבן שלי מבקש ממני לשמור לו על הילד שלו ולשחק איתו. אני תכננתי לעשות משהו אחר באותו הזמן. אם אשחק עם הילד כי אני חייבת, ארגיש בפנים שאני מפסידה, שהקרבתי. עד כמה אוכל להיות איתו במאה אחוז. כל הורה יגיד שהוא מוותר למען הילדים וזה בסדר. אך האם זה נעשה מתוך בחירה? ומה אם אני "מוצאת" את עצמי כל הזמן מוותרת? אני מוותרת על מה שחשוב לי, על לעשות דברים שמקדמים אותי לעבר מטרה שהגדרתי לעצמי. אני אהיה בן אדם פחות מסופק, יותר ממורמר, עד כמה יהיו לי משאבים לראות את הילד פנויה, מתמסרת?