מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

בוא נלך מפה היא אמרה, אני כבר אבוא ביום אחר, אולי כשאתה תחליט לבוא. רציתי בה כל כך, אבל לא עכשיו. חשבתי שפענחתי את הדרך היחידה שתגרום לי בוודאות להגיע אליו, לאיש הבקתה. מצד שני המחשבה להיות איתה  עוררה גלים בגופי. ומה אם אלך אליו ביום אחר, ומה אם אפסיד אותה. "תקשיבי", אמרתי לה והיא התבוננה אליי בדיוק כמו שאני מסתכל על בשר שנצלה על אש, כמו שאני מקשיב לטיפות השומן שפוגשות בגחלים החמים ומעלות עשן קל, כך היא הקשיבה לי. "אני הולך על זה, היום".

"מה, לא בא לך ללכת איתי?", היא שואלת ומקפלת את המגבת שישבה עליה. "בא לי מאוד, תראי, אני מאוד מתרגש ממך, את בכלל כל כך יפה וחכמה, את האישה המושלמת בשבילי, אבל, אבל לא עכשיו". כל מילה שהוספתי והיא סגרה יותר ויותר את שפתותיה. כשהסתכלתי על השעון  וראיתי שזמן הפעולה מתקצר כי הנא כבר שמונה וחצי, היא כיווצה את כפות ידיה והגוף שלה נראה לי אחר, זר. קשה יותר, ישר יותר. "חכי לי פה", צעקתי, "חכי לי פה", צרחתי בלי להסתכל לאחור. בריצה מהירה שנתנה לי תנופה גדולה קפצתי אל הים ושחיתי עמוק ככל האפשר. איפה אנשים טובעים חשבתי לעצמי ועם כל מחשבה נכנסתי עוד ועוד פנימה, לתוככי הכחול. המים נעשו קרים יותר וצלולים יותר. התחלתי להרים את ידיי לאות מצוקה ובעודי עושה זאת, כמו בורג במברגה חשמלית, עורבבתי בגל רוח חזקה שסובבה אותי וכמו נעצה אותי עמוק אל תוך הים. ללא כל שליטה, הוכנסתי עמוק אל תוך המים בתנועות סיבוביות, נושם נשימות כבדות. פחד מוות אחז בי ולא היה לי במה להיאחז. התפללתי כי הוא ראה אותי ויבוא להציל אותי, התפללתי שמישהו הספיק לראות אותי, אולי היא. התחלתי להיאבק בכל כוחותי, מנסה להגיע למעלה. חותר אל תוך המים ומרגיש את משקל גופי כבד יותר ויותר. נאבק על חיי, ללא נשימה. לרגע היה נדמה לי שראיתי צל שחור. הרפתי את גופי, לא הייתי מסוגל לחתור יותר, לא הרגשתי את הידיים או את הרגליים, כמו מחוסר גוף שיחררתי את ידיי ממעשים. כמו בקסם הורמתי עם הזרם של המים ושמש ענוגה ליטפה את פניי. ההמון התקבץ ליחידה אחת, מודאגת. מישהו הרים אותי וגוש ההמון כמו להקת ריקוד מתואמת ומנוסה משנה תנוחה ומשמיע קול, ספק אנחת רווחה, ספק שואף עוד אוויר לבאות. כמו נישא על אלונקה מצמר גפן, אני מובל אל חסקה ומשם אל מקום מוצל ונעים. "מה השעה" אני שואל, אך הוא לא עונה לי. לבוש בבגד ים בלבד הוא יושב על כיסא נמוך ונשען על כרית קטנה.

"קח", "תשתה" הוא אומר ונותן לי כוס גדושה במים, לא קרים, לא חמים. אני לוגם בגמיעות קטנות כדי שהרגע לא יגמר. "ובכן הנא, אתה פה, דבר אליי", הוא אומר וההמון ברקע פוצח בשירי הלל. אני אפילו שומע את השם שלי משורבב לאחד השירים. למי אמרתי מה השם שלי, אני משחזר את רגעי הבוקר, מנסה להיזכר. "אני רוצה להיות מציל", "כמוך", "אבל אני לא עושה כלום בשביל זה", אני אומר ומתבונן עליו.

"אבל רק מעט אנשים טובעים", "באמת טובעים, אתה יודע".

"כן, אני מבין את זה, אבל להציל אפילו אדם אחד זה מעשה שאי אפשר לשכוח אותו, לא?".

"את הפעם הראשונה אני לא אשכח לעולם, אבל אחרי זה יש כאלה ששכחתי", הוא אומר וכמו מריץ במחשבתו את כל המקרים. "למה מציל, למה דווקא מציל?", הוא שואל ומכווץ את מצחו.

"אני אוהב אנשים", אני אומר מבסוט מהתשובה שלי.

"וחיות אתה לא אוהב?".

"אוהב גם", אני אומר ונזכר בגור הקטן שאימצתי בחודש שעבר.

"אז למה שלא תהיה וטרינר?".

"יו אתה באמת משהו, אתה יודע שכל החיים חשבתי שאהיה וטרינר, אבל כל כך הרבה שנים ללמוד, זה כבד עליי, אתה מבין".

"אה, אז אתה רוצה להיות מציל כי אין הרבה לימודים?".

"לא זה לא זה, תראה אני אוהב את הים, מגיל צעיר אני מבלה חצי מחיי בים". "אז למה שלא תמכור ארטיקים בים?", הוא שואל ומחכה לתשובה רצינית. "אתה צוחק עליי?", אני מסתכל בו מתלבט אם לחייך או להישיר מבט. "להרוויח גרושים ולהסתובב כל היום בשמש?. אני מעדיף, ככה כמוך, בבקתה, בצל ולהרוויח בסדר, כמה מרוויחים מצילים היום?".

"אז אתה אומר לי שאתה רוצה עבודה נוחה, עם משכרת יפה ובלי הרבה לימודים. …כך ניהלנו שיחה ארוכה עד שכבר החשיך כמעט. השיחה הופרעה הרבה פעמים כי הוא אמר לאנשים שישחו בין הדגלים. ההמון כבר לא נראה, שכחתי ממנו. התעייפתי מהשיחה הארוכה, סיפרתי לו על כל כך הרבה נושאים, אפילו על הבחורה שפגשתי היום. בשעת ערב מאוחרת כשכבר כמעט ולא היו אנשים בחוף, הוא שאל אותי שוב, "אז למה מציל?".

"סתם, פשוט בא לי להיות מציל", אמרתי בכעס לא ברור. " אבל אחרי היום כשראיתי שזה בכלל לא מה שחשבתי אני משנה את דעתי, אני רוצה להיות וטרינר".

"מצוין" הוא אמר. "בהצלחה".

"זהו?", שאלתי. הוא לא ענה. "זה כן מתאים לי?", שאלתי שוב. הוא אסף את החולצה שהיתה מונחת על הכסא ולבש את מכנסיו הקצרים. הוא הסתכל אליי ואמר. "זה לא משנה. העיקר שתמשיך לקפוץ לים".

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

על מנת לשרוד עלינו להית ערים לסכנות. לוחם מיומן יודע להיות קשוב ודרוך לכל צרה שתבוא. הוא מחפש סימנים לרעות, על מנת להציל את עצמו. אך האם עלינו לחיות חיי לוחמים? האם עלינו להיות דרוכים לרע שיגיע?

המוח שלנו שאינו מבדיל בין מציאות ודמיון, מכוון אותנו לפעול, להגיב בהתאם לפרשנות החשיבתית שלנו. פרשנות שמתורגמת לסימנים פיזיולוגיים.  דופק, אישונים, לחץ דם, מתיחת השרירים כל אלו ועוד מושפעים מהפרשנות שאנחנו נותנים למצבים בחיים שלנו על מנת לסייע לנו להתמודד טוב יותר עם המציאות. באופן זה ההכנה המנטלית והפיזית מייצרת מציאות לכאורה שתואמת את ההכנה שעשינו.

שני עקרונות יסייעו לנו לחיות רגועים יותר, אופטימיים יותר, מאושרים יותר ומכאן ליצור לנו מציאות כזו. עקרונות הפוכים לטבע שלנו, להרגל הכי בסיסי שלנו.

עקרון הכן – הדבר הכי קשה לנו הוא להגדיר מה אנחנו כן רוצים, מה כן טוב בכל מצב נתון. בכל סיטואציה בה אנחנו נמצאים, גם אם היא מימוש החלום הכי גדול שלנו, אנו ניטה לראות קודם מה לא טוב, מה לא. כשהבן שלי היה בגיל גן והגיע הביתה לספר לי "משהו שאני לא אוהב לשמוע", כבר התחלתי להרגיש קצב מוגבר של דפיקות לב. כאשר אמר לי "אני ויריב הלכנו מאחורי השיחים והורדנו מכנסיים להראות אחד לשני", אגלי זיעה הופיעו על המצח שלי. בניגוד לאינסטינקט שהוביל אותי לפרש את המצב כשלילי, כרע, פרשנות שגרמה לי להרגיש פחד גדול, חרדה, כעס וחוסר אונים. החלטתי להגיב בדיוק ההיפך. "איזה יופי", אמרתי לו, "אני כל כך גאה בך שאתה מספר לי ומשתף אותי", הרגשתי את הדופק שלי מאט קצב כמו אומר לי הכל בסדר, הכל בסדר. בהמשך כמובן שדיברנו על הגוף הפרטי והתקשרתי לגננת ולאמא של יריב. אבל לא הייתי במלחמה, לא פעלתי כשורדת. ככל שנראה מה טוב, אלו דברים מופלאים ומצוינים עשינו היום, במה הצלחנו. ככל שנסכים לראות כך את סביבתנו, נוכל לפעול ממקום אחר, רגוע יותר, חיובי ומקדם יותר.

האם ידעתם שנשים בהריון מסתובבות בעולם ורואות לנגד עיניהם רק נשים בהריון. האם שמתם לב לכך שאנשים, בדרך כלל נשים שרוצות לקנות נעליים מסתובבות בעולם כשראשיהן מופנים למטה, הן רואות רק נעליים ועוד נעליים. כאשר קנינו רכב חדש מסוג טויוטה, נדהמתי לגלות כמה רכבי טויוטה מצויים על הכביש, במגרשי חניה. היה נדמה לי שכולם נוסעים על טויוטה. באותו אופן בדיוק אם אשים לנגד עיני את נקודות החוזק והעוצמה שלי, הם ישרתו אותי נאמנה. אם אראה את נקודות החוזק של אנשים סביבי, הם יתבטאו יותר וישרתו אותי. ככל שאחשוב על עצמי שאני קרה, אווכח שוב ושוב כי אני קרה, ככל שאחשוב שאני חדה, מצחיקה או אופטימית, אראה שוב ושוב את אותן תכונות מתקיימות בסיטואציות רבות בחיי.

" וצריך לחזק עצמו שיבוא לשמחה בכל מה שאפשר, ולהשתדל ולמצוא בעצמו איזו נקודה טובה ,כדי לבוא לשמחה"… (רבי נחמן מברסלב).

תרגיל אישי

להכין רשימה של 5 עוצמות מרכזיות/נקודות חוזק שלנו, להדפיס ומיד פעם להציץ ולהזכר. לשאול איפה הן שירתו אותי היום?

לשאול פעם ביום, בערב, במה הצלחתי היום? במה אני גאה בי היום?

כשאנו מרגישים שחווינו כישלון, כשיש לנו תחושה רעה כתוצאה מאירוע מסויים לבחון מהו התפקיד החיובי של זה בחיינו? למה זה גם טוב לנו?

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

חווית

מוסיקה, ארוחה, יצירה, נוף, פגישות עם אנשים שמרחיבים את הלב שלנו ועוד. הביטוי העממי 'אין שמחה אלא בבשר ויין', שנטבע בהלכה היהודית בקשר לדרכי השמחה בחגים נותן לגיטימציה דתית לשמחה שמגיעה מהנאות הגוף. גם חסידי ברסלב מדברים על בדיחות כדי להגיע לשמחה. לשחק בחיים, לטעום, ללגום, להתבונן, להקשיב, לגעת, לערבב.

תרגיל אישי

מה מרגש אותי?

אם היה לי כל הזמן הדרוש לי מה הייתי עושה שאיני עושה עכשיו?

אם היה לי את כל הכסף בעולם מה הייתי עושה שאיני עושה עכשיו?

אם היו לי את כל המשאבים שאני זקוק להם, מה הייתי עושה שאיני עושה עכשיו?

האם יש דברים שאני עושה ולא חשוב לי שידעו עליהם?

מי הם האנשים שגורמים לי לשמוח?

עלינו להגיע לרשימה של 30 אהבות ואז כשסיימנו את הרשימה ואנחנו מרגישים סוג של אנחת רווחה, להתחיל ברשימה נוספת של עוד 30 אהבות.

בהמשך נתרגם כל אהבה גדולה לפעולה קטנה ונפנה ביומן זמן שבועי לחוויות של שמחה.

דוגמא :

לבנות דברים מעץ

לנסוע לטיול ארוך בחו"ל

לפגוש את כל החברים מבית הספר היסודי

ליצור – לפסל ולצייר

תרגום לפעולות :

להכין מתנה מעץ לבן שלי

להזמין סופשבוע במקום שאף פעם לא הייתי בו

לצלצל לחבר אחד מהילדות שלי

לקנות 5 צבעים ובד ציור אחד

אימון ל"מציאת" עבודה

האם אני יודע/ת לכתוב קורות חיים שיקדמו אותי לראיונות עבודה?

האם אני מקבל/ת תגובות כאשר אני שולח/ת קורות חיים?

האם אני מקיים/ת ראיונות עבודה מוצלחים?

האם אני שבע/ת רצון מעצמי כאשר אני משתתף/ת במרכזי הערכה?

מה חשוב לי במקום העבודה העתידי?

מהם סדרי העדיפות בהכרעה בבחירת מקום העבודה?

מהו התחום בו הייתי רוצה לעבוד?

מה אני עושה על מנת למצוא עבודה?

מה אני מקרין לסביבה?

מה אביא למקום העבודה שלי?

על מה אני לא מוכן/ה לוותר בעד שום מחיר?

על שאלות אלו ואחרות עונים באימון ומקבלים כלים ליצירת מקום עבודה אידיאלי. כל זה אפשרי כשקיימת במוחנו האפשרות לקום כל בוקר מלאי התלהבות לקראת יום עבודה מהנה, מספק ומתגמל. אז הדרך לשם היא גם מהנה, מספקת ומתגמלת.

מתאמנת : "מטרת העל שלי היא להיות מאושרת, להיות במקום שאהיה אני, למצוא עבודה שתרגש אותי, למצוא בן זוג שיהיה בדיוק בשבילי ושימלא אותי, למצוא דירה שתיתן לי ביטחון. אני רוצה להרגיש שאני לא מבזבזת את הזמן שלי, שאני לא תקועה יותר שאני מתמלאת מהסביבה שלי, שדברים מפתיעים אותי, שהחיים יציעו לי יותר".

תשובה שלי : שימי לב כמה אחריות את מעבירה ל"עולם" – "עבודה שתרגש אותך, בן זוג שימלא אותך, דירה שתיתן לך ביטחון, מתמלאת מהסביבה שלך, שדברים יפתיעו אותך, שהחיים יציעו לך יותר" – כל אלו הם ניסוחים פאסיבים של ציפיה שה"עולם" יעשה עבורך, יקח אחריות עבורך. ברגע שתתחילי לחשוב, לכתוב ולדבר במילים אקטיביות של בחירה את כבר מתחילה את השינוי, את מתחילה לקחת אחריות על החיים שלך ומתוקף זה אני מבטיחה לך שכבר תרגישי יותר טוב.

תכתבי את הדברים בגוף ראשון, אקטיבי.

מתאמן : אני מעדכן אותך כמו שסיכמנו במה שקורה איתי……

עובר עליי שבוע לא פשוט, אני מנסה לשמור על אופטימיות אבל לא תמיד בהצלחה. אני מנסה לעמוד בכל התכניות שלי ומשתדל לקבוע לוח זמנים שאוכל לעמוד בו, אבל שוב זה מאוד קשה לי. אני מצליח מדי פעם לומר לא כשממש ברור לי שלא אצליח לעמוד במשימות שלי. זה יותר קל לי מול עמיתים או עובדים שלי אבל כשהמנהל שלי מבקש ממני משהו, אני תמיד מהנהן בהסכמה, גם כשברור לי שאין סיכוי שאעמוד במה שהוא מבקש. אני יודע שאני צריך ללמוד לומר גם לו שאני לא יכול.

תשובה שלי : אני שמחה לקרוא שאתה מתחיל להגיד "לא" לאנשים סביבך, שאתה מתחיל לעמוד במילה שלך ובעיקר שהכנסת את זה למודעות שלך ואתה כבר לא על אוטומט. מעניין איך אתה מרגיש בעקבות זאת?

יחד עם זאת שים לב למילים בהן אתה משתמש:

עובר עליי שבוע

אני מנסה לשמור על אופטימיות

אני מנסה לעמוד בכל התכניות

משתדל לקבוע לוח זמנים

צריך ללמוד

אתה משתמש במשפטים שמשאירים לך הרבה פתחי מילוט ובכך אתה יוצר מציאות כזו, של חיים שאתה לא מנהל, לא בוחר, לא עומד במילה. ככל שתשתמש בשפה אקטיבית ואחראית, כך יהיה לך קל ליצור מציאות כזו.

מתאמנת : העסק שלי מתנהל די זורם, זו לא הבעיה. אני מודה שבעקבות האימון אני מתחילה לשנות את התפיסה שלי לגבי ניהול עובדים. הבעיה הגדולה שלי היא שכמה שאני מנסה להתנהל מולם ביותר רכות, הם מנצלים את זה, הם רוצים לחטוף עוד ועוד וקשה לי עם זה.

תשובה שלי: שימי לב שבחרת במילים – אני מודה – אולי יש עדיין קול שקשה לו לקבל את העובדים כפי שדיברנו, איזה רצון להתנער מהשקעה בעובדים. כתבת גם ש"הם רוצים לחטוף", למה זה מתחבר לך? מדוע לדעתך בחרת בתיאור הזה?

אני שוב מסמנת לך מילים שמשרשות פאסיביות והגררות – במקום העסק מתנהל – אני מנהלת את העסק, במקום להתנהל מול העובדים, לנהל את העובדים. לנהל זה אקטיבי, להתנהל זה פאסיבי.

מתאמנת : התחלתי לשים לב לדיבור שלי, אני זוכרת שהייתי אומרת פעם שאני רוצה בן זוג מסודר בחיים, שיהיה שמח ואופטימי כדי שגם אני אהיה כזו, כתבתי לך פעם שאני רוצה שבן הזוג שלי יתמוך בי, יפרגן לי, יעריך אותי. שהוא ידע לפנק אותי אולי כמו שאף אחד לא ידע. והיום אני כל כך מבינה שאני זו שלא יודעת לפנק את עצמי. בשיחות עם חברות אני שומעת את עצמי אומרת שאני רוצה להבין מה עושה לי טוב, מה אני רוצה מעצמי, אני רוצה לדאוג לעצמי, לגרום לעצמי שמחה, להפוך להיות אופטימית. אולי כבר הפכתי קצת…אני לא בטוחה שאלו דברים שיחזיקו מעמד, אבל אני משתדלת לשמור על אופטימיות.

תשובה שלי: ברגע שאת מתחילה לחשוב על מה את אומרת ושמה לב לדקויות האלה, אין ספק שאת גם משנה את המציאות שלך. כיף לקרוא אותך ככה כשהזרקור מופנה אלייך ואל יצירת המציאות שלך מתוך עצמך, מתוך הכוחות והעוצמות שלך. אני מאוד אופטימית לגבייך…וכרגיל חידודי לשון – כשאת כותבת אלו דברים שיחזיקו מעמד – את נותנת כח ל"דברים", ומי הם הדברים האלה? לקחת אחריות הוא לומר לדוגמא אני לא בטוחה שאצליח לחשוב כך לאורך זמן, או שאחזיק מעמד.

ולבסוף אביא דוגמא מדף שהביא בני מבית ספרו, מעין הסכם עליו חתמו כל ילדי הכיתה ואלו הדברים :

" התחיבות לחברות טובה

אני __________ מתחייב/ת להשתדל לדבר עם כל אחד/אחת מהכיתה בצורה נעימה וטובה. אף פעם לא להעליב או לפגוע במישהו. לא לבחור בכעס כשמישהו/י מתנהג/ת אלי לא כמו שאני רוצה. להשתדל בכל מאודי שתהיה אוירה טובה ונעימה בכיתה.

חתימה __________________".

גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

נושא הנעת עובדים להישגים בעבודה הוא נושא המעלה שאלות לא פחות מתשובות. רבים פיתחו מודלים הבאים לתאר מה מניע אדם להגיע להישגים בעבודתו, וכיצד תמריצים שונים הניתנים במקום העבודה יכולים לגרום לעובדים להיות מרוצים יותר, נאמנים יותר ונכונים יותר להשקיע. אחת משיטות הנעת העובדים היא באמצעות תגמול כספי. יש הרואים בתגמול כספי לסוגיו שיטה הטובה להנעה רק עד דרגה מסוימת, אחרים רואים בה אלמנט המונע תסכול והנעה שלילית, ויש הרואים בה את השיטה האולטימטיבית בידי המעסיק לקידום הישגי עובדיו.

תיאוריות הנעה, וכיצד תגמול כספי משתלב בהן?

קיימות שתי גישות עיקריות במסגרת תיאוריות הנעת עובדים: תיאוריות תוכן ותיאוריות תהליך. בתיאוריות תוכן, הנעת העובדים תעשה על בסיס מענה לצרכים העובד, בהתאם לחשיבותם ומשמעותם. בתיאוריות תהליך, הפוקוס הוא על התהליך בו מנסים בני האדם לבטא את צרכיהם בפועל, וכיצד הם מודדים את הגשמתם של צרכים אלו.

מקומו של התגמול הכספי בהנעת העובדים, בין אם הוא ניתן כהעלאה בשכר או כהטבות ותנאים סוציאלים, הוא פונקציה של התיאוריה שנבחרה.

כיצד תגמול כספי משתלב עם תיאוריית מדרג הצרכים של מאסלו?

אחת התיאוריות הותיקות ביותר המתקשר להתנהגות אנושית ככלל ולעובדים בחברה בפרט היא תיאוריית סיווג הצרכים של מאסלו. אברהם מאסלו יצר פירמידת צרכים ובה חמש מדרגות:

1.      צרכים פיזיולוגיים בסיסיים – אוכל, שינה, מים, נשימה. בעולם קפיטליסטי צרכים אלו מתורגמים לנושא של שכר נטו חודשי.

2.      צורכי בטחון – בטחון תעסוקתי, בטחון בריאותי ומקום מגורים.

3.      הצורך בהשתייכות – להיות חלק מקבוצה, לאהוב ולהיות נאהב.

4.      הצורך בהערכה חברתית – המניעים הקשורים ברובד זה הם כבוד, הכרה והערכה.

5.      הצורך במימוש עצמי – מימוש הכישורים והפוטנציאל של כל עובד.

על פי התיאוריה של מאסלו, עובד נפנה למלא צורך אחד רק אם כל הצרכים מעליו מולאו. מימוש הכישורים, הצורך בהכרה מקצועית ואפילו הצורך להשתייך יהיו לא רלוונטים עבור העובד שמשכורתו אינה מספיקה לו כדי להתקיים ואינה מספקת לו בטחון ותחושת קביעות.

תגמול כספי יכול להיות מתורגם, על פי מודל זה, למימוש הצרכים ברמה הראשונה או השניה: השכר נטו ימלא את הצורכים הבסיסיים ואילו התנאים הסוציאלים דוגמת הפרשות לקרן הפנסיה, קרן השתלמות או קופות גמל ימלאו את צרכי הבטחון העתידי. הטבות מסוימות יכולות לתרום להנעת עובדים גם ברובד הצורך בהשתייכות: קבלת רכב חברה הנושא את סמל החברה, לדוגמה, מציב את העובד כחלק ממשפחת עובדי החברה ואילו בונוסים עבור הישגים מיוחדים נכללים במסגרת סיפוק הצורך בהערכה חברתית.

ההבדל בין סיפוק צרכי הרמה הראשונה והשנייה הוא למעשה ההבדל בין גובה השכר נטו לבין קבלת הטבות כספיות במקום העבודה: במידה והשכר אינו מספיק כדי להבטיח את צרכי הקיום הבסיסיים, העובד יעדיף תמיד העלאה בשכר על פני קבלת הטבות כספיות כגון קופות גמל או קרנות השתלמות, גם אם הן משתלמות יותר לאורך זמן. מצד שני, אם השכר מספיק לקיום, הצורך אותו העובד ינסה למלא יהיה הצורך בבטחון אותן מקנות ההטבות הכספיות.

כיצד תגמול כספי משתלב עם תיאוריית הציפיות של ורום?

תיאוריית הציפיות של ורום מניחה כי העובד הוא רציונאלי ופונקציונאלי ומטרותיו הן רווח אישי אותו הוא מקבל כתמורה למעשיו. בכל רגע נתון העובד בוחן מספר שאלות ועל פיהן מגיע לניבוי באמצעותו יחליט על מידת ההשקעה בעבודה:

• מה תהיה תוצאת המאמץ \ המעשה? -  מה הסיכוי שבעקבות הגדלת מאמציו הוא יזכה בתוספת שכר או הטבות? מה הסיכוי שבעקבות ביצוע פעולה מסוימת הוא יפוטר? התשובה לשאלה הזו היא סובייקטיבית בהתאם לתפיסת עולמו של העובד, אולם היא משמעותית בתהליך קבלת ההחלטות שלו.
• מהו הערך שהעובד מייחס לתוצאה הצפויה? – כאשר עובד זקוק לתוספת שכר באופן משמעותי, נכונותו להשקיע תגדל – אם יצפה כי השקעה זו תביא לתוספת השכר הצפויה. מצד שני, אם תוספת השכר אינה נחוצה לקיום ואינה תורמת במידה משמעותית לשיפור איכות החיים, דווקא השקעה משותפת של המעסיק והעובד בקרן השתלמות פטורה ממסים תוערך יותר ותביא לעלייה בתפוקתו של העובד, כאשר זוהי התוצאה הצפויה עבור השקעתו.
• מה היא ציפיית העובד לקשר בין עלייה בהשקעה להשגת המאמץ? – גם אם העובד מבין שעלייה בתפוקה תביא לקבלת תוספת שכר או קבלת הטבות, אך חושב שהגברת המאמץ מצידו לא תביא לעלייה הנחוצה בתפוקה אזי הוא לא ישקיע את המאמץ.

כיצד לתגמל עובדים – באמצעות העלאה בשכר או באמצעות מתן הטבות?

התשובה לשאלה הזו אינה מוחלטת ותלויה במידה ניכרת בצרכיו, ערכיו וציפיותיו של העובד. ניתן לחלק את השאלה על פי ההטבות בהן מדובר:

• הטבות בקבלת שירותים שונים – הטבות בהן חלק מהשכר ניתן באמצעות הטבות כגון רכב חברה, דלקן, טלפון סלולרי, חדר כושר, מחשב נייד וכדומה. גם כאשר שכר הבסיס אינו גבוה במיוחד, קבלת הטבות מסוג זה שווה כסף רב עבור העובד. כאשר השכר המקובל במשק לסוג העבודה שאותה העובד מבצע נמוך מהרצוי עבורו, רצוי וכדאי לדרוש הטבות שונות שהמשמעות הכספית שלהן היא למעשה תוספת לנטו. ללא קבלת ההטבות היה  העובד מוציא כספים עבור שירותים אלו מכיסו. מצד שני, כאשר שכר העובד גבוה, תוספות מסוג זה יכולות לתרום לאוירה הטובה במקום העבודה, תחושת הנוחות והשייכות של העובד, אולם מבחינה כספית הן לעתים קרובות אינן משתלמות. הטבות אלו מתבטאות בהורדת שכר הבסיס ובהפרשות נמוכות יותר כתוצאה מכך לקופות הגמל, קרנות ההשתלמות ולפנסיה. גם גילום המס אותו העובד ישלם תמורתן יתרום להורדת הנטו אותו העובד יקבל.
• הטבות בחסכון משותף נוסף דוגמת קרן השתלמות – חיסכון בקרן השתלמות הוא עסק משתלם עבור העובד. מצד אחד המעסיק מפריש כספים שלא היו מגיעים לעובד בדרך אחרת (ועד 7.5% מהשכר, עד לתקרה הקבועה בחוק), מצד שני החסכון בקרן השתלמות הוא פטור ממס, ומצד שלישי בקשה לפתיחת קרן השתלמות נתפסת על ידי מעסיקים רבים כבקשה סבירה ומקובלת יותר מהעלאה ניכרת בשכר. גם מהיבט הנעת העובד חסכון בקרן השתלמות הוא ריווחי עבור המעסיק המעניק תחושה של השקעה לטווח ארוך בעובד תוך מתן תגמול והכרה בהישגיו.
• קבלת אופציות – בחברות הזנק רבות מקובל לתת לעובדים אופציות כתגמול וכאמצעי הנעה. האופציות ניתנות תוך הגבלות מסוימות, כגון תלות באי החלפת מקום עבודה בשלוש השנים שלאחר מתן האופציות. אופציות הן בגדר תקווה לעתיד ודרך לערב את העובדים בהצלחת החברה ולהפוך אותם לשותפים ממשיים בהצלחה. יחד עם זאת חשוב לזכור כי אופציות יעילות כאמצעי הנעת עובדים רק במקרים בו המעסיק והעבוד צופה כי העבוד ישאר במקום עבודתו את משך הזמן הנדרש וכי החברה תצליח ומניותיה יעלו בתקופת הזמן שעברה מהנפקת האופציות ותאריך מימושן.

ככלל, העלאת שכר הבסיס מאפשרת קבלת משכורת נטו גבוהה יותר במקביל להפרשת סכומים משמעותיים יותר לקרנות הפנסיה וקרן ההשתלמות (כאשר זו כבר קיימת). מנגד, כאשר העלאת שכר הבסיס גוררת התנגדות מצד המעסיק, קבלת התגמול בדרך של הוספת קרן השתלמות היא דרך יעילה וריווחית להשיג את התוספת הרצויה לשכר, ואפילו למעלה מכך.

נזהה מילה או ביטוי שאנחנו מרבים להשתמש בו. נוכל להיעזר באנשים נוספים ולשאול מהי המילה שאני מרבה לומר.

לאחר מכן נשאל את עצמנו מה תפקיד המילה או הביטוי הזה בחיינו?

מהו הדפוס שעומד מאחורי המילה או הביטוי?

האם נרצה לשנות אותו?

אם כן – נחליט להפסיק ולהשתמש במילה או בביטוי הזה.

גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

כאשר אנחנו רוצים ליצור שינוי במציאות שלנו מאוד חשוב שנתחיל בהבנת המציאות הקיימת. שנדע מהי נקודת הפתיחה שלנו, מהו המצוי על מנת להגדיר את הרצוי. גם כאן נוכל להשתמש בשפה שלנו. כמו שבוחנים מציאות, חשוב לבחון את השפה שלנו, כמו תחת מיקרוסקופ.

על מנת לברר את השפה שלנו נשתמש בשלושה כלים.:

האחד – בחינה מדוקדקת של המילים בהן אנחנו בוחרים להשתמש. בוחרים להשתמש? לרב אנו מדברים ואומרים דברים באופן אוטומטי, מתוך הרגל ולא באמת בוחרים מה נאמר. בחירת המילים היא התחלה של יצירת חיים של ניהול עצמי. אנחנו בוחרים ליצור לעצמנו את המציאות שלנו ולא נגררים לתוך דפוסים והרגלים מוכרים. כל אדם מפרש באופן אישי וסובייקטיבי את המילים השונות. מהי הצלחה? מהי שמחה? מהי חברות? מהו כישלון? מהי אהבה? כאשר נגדיר לעצמנו מילים משמעותיות נוכל להשתמש בהן מתוך בחירה ולקיחת אחריות.

תרגיל אישי

נגדיר את המילים הבאות :

הצלחה

כישלון

אושר

עבודה

חופש

ביטחון

הכלי השני – נבחן מה התפקיד של מילים אשר אינן בהקשרן.  אני "חוטף" שוקולד, אני "כלוא" בעבודה הזו, אני מרגישה "תקועה" בקשר הזה, בא לי "להשתולל" עם הארוחה הזו, זה "חונק" אותי, אני "נלחם כמו נמר". מה בין חטיפה לשוקולד, מה בין כלא לעבודה, מה בין תקיעות לקשר או בין השתוללות לארוחה, האם אנחנו במלחמה ולמה נמר? מילים אשר אינן בהקשרן באות לבטא מטען רגשי שטומן בחובו אינפורמציה חשובה.

כאשר נעצור במשפטים כאלה, נוכל ללמוד על עצמנו הרבה. נבין באילו מקומות בדיוק נרצה לשנות את המציאות שלנו. וגם פה בעצם זה שנחליף את המילים במשפט אנחנו מתחילים לשנות את המציאות שלנו.

הכלי השלישי – איתור מילים או ביטויים שחוזרים על עצמם באופן בולט.  בדיוק כמו הרגלים שלנו, דפוסים שאנחנו חוזרים ועושים שוב ושוב, כך אנחנו משתמשים בביטויים שחוזרים על עצמם. אנשים רבים, לרב צעירים, משתמשים בכל משפט שני במילה "כאילו". יש אנשים שהמילה  "ברור" שגורה בפיהם. מתאמנים רבים עונים "לא יודע/ת", באופן אוטומטי על כל שאלה. כולנו חוזרים על מילה או ביטוי ויש לכך משמעות. על מנת לשנות הרגלים נוכל להתחיל בשינוי השפה ולכן מי שמשתמש במילה כאילו, אחרי כל משפט, מאחר והוא מרגיש לא ברור, מאחר והוא לא מרגיש בטוח להיות חד משמעי ויספיק להשתמש במילה הזו, הוא מתחיל לקחת אחריות על המשפטים שלו ומכאן על המציאות שלו.

גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

ההברות הראשונות שלי היו "בה" ומה". ההברות הראשונות של הבן שלי היו "בה", "מה", ו"תה". המילים הראשונות שלו היו "אבא", "תדה" (תודה), ו"אזה" (את זה).

ההתגבשות שלנו להיות מי שאנחנו משתקפת במילים בהן אנחנו משתמשים, המשפטים שאנחנו יוצרים, השפה שלנו. כמונו גם היא מושפעת תחילה מהשפה של ההורים שלנו, בהמשך מהסביבה שלנו, החברים שלנו, מה שאנחנו רואים, קוראים, חווים. ילדים קטנים קולטים שפה חדשה במהירות,היום מלמדים אנגלית כבר החל מכיתה א. סיפור החיים שלנו, הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו נבנה ממילים וממשפטים שאימצנו במשך השנים. אנחנו נותנים שמות לחוויות שחווינו ובונים לעצמנו שפה אישית של מושגים עם פרשנויות. אנחנו למעשה יוצרים לעצמנו שפה אישית שלעיתים גם אנחנו לא מודעים לקיומה ולא מודעים למשמעות המילים והמושגים השונים שאנחנו משתמשים בהם בחיי היום היום.

כאשר אדם רוצה להיות ספורטאי עליו ללמד את השרירים שלו, ללמד את הגוף שלו שפה חדשה. לא דרך הבנה, חשיבה או מהלך רגשי אלא דרך תרגול, אימון והפעלה של הגוף שלו. הוא מתאמן ומרחיב את טווח התנועה שלו, הוא מתאמן ומגדיל את כושר הסיבולת שלו, הוא מתאמן והוא מצליח לעשות דברים שלא חשב שהוא מסוגל לעשות. כך ניתן ליצור לעצמנו סיפור חיים חדש, מציאות חדשה באמצעות אימוץ שפה חדשה. אין הכוונה שאפשר או רצוי למחוק את המוכר לנו, אבל כמו בכל הרגל או אוטומט שלנו, עדיף לעצור לבחון אם הוא משרת אותנו תמיד. בכל מקרה נעדיף לנהל אותו. המילים אותן אנחנו אומרים באופן אוטומטי הן מראה להתנהגות שלנו ולהיפך. זה פועל כמו קסם, אנחנו עוצרים לחשוב על המילים שאנחנו בוחרים לומר ובעצם העצירה אנחנו כבר משנים את האוטומט שלנו. אנחנו עוצרים לחשוב מה להגיד ואנחנו מתחילים לנהל את המציאות שלנו. בחירת המילים היא בדיוק כמו בחירת ההתנהגות שלנו. בחירת המילים משפיעה באופן ישיר ומיידי על מה נחשוב, מה נרגיש ואיך העולם יחשוב וירגיש כתוצאה מכך. על מנת ליצור לעצמנו חיים בהם נרגיש טוב ונצליח עלינו לאמץ שפה אקטיבית, חיובית ואחראית.

לשם כך עלינו למחוק מהלקסיקון שלנו שימוש במילים שאין בהן אלא לשמר את החיים שלנו כחיים שאין בהם בחירה ואחריות אישית. את המילים הללו אפשר לחלק לשלוש משפחות:

1. משפחת הכאילו – אשתדל, אנסה, מקווה, מתכוון, בעזרת השם (דווקא אנשים דתיים חוזרים ואומרים לי ששימוש מוגבר בצמד המילים הללו כשמישהו מבטיח להם משהו, מדאיג אותם), אעשה מאמצים. כשאני אומר למישהו שאני אשתדל להגיע בשעה חמש לפגישה שלנו, מה זה אומר? שאני אולי אגיע בחמש ואולי לא. כשאני אומר לשכן שלי שאני אנסה לשמור על השקט בצהריים, או שאני מקווה להביא לו את תשלום וועד הבית עד מחר, מה זה אומר? אלו מילים שמשאירות פתח מילוט מהתחייבות ואחריות.

2. משפחת האין ברירה – צריך, חייב, מוכרח, לא נעים לי, אין לי ברירה.השימוש במילים הללו משאיר פתח מילוט מבחירה, כלומר התקת האחריות ממני אל איזשהו גורם חיצוני. זה לא אני שרוצה לעבוד ולהשתכר זה משהו שצריך, זה לא אני שבוחרת להאכיל את ילדיי אני חייבת, אין לי ברירה אלא להשאר במערכת היחסים הזו, בעבודה הזו. בפועל מלבד אוויר לנשימה ומים, אולי מעט אוכל אנחנו לא צריכים דבר, אנחנו לא חייבים ולא מוכרחים דבר. יש לנו אפשרות לבחור אם אנחנו רוצים לעשות דבר מה או לא, להתחיל או להפסיק דבר מה או לא. יש לנו ברירה, למעשה יש לנו הרבה ברירות ואפשרויות.

3. משפחת ההתנהלות – קרה לי, מרגיש לי, הפיצוץ ביני לבין אשתי ארע, אני מוצאת את עצמי, נוצר מצב ש….בשימוש בצירופי המילים האלו אנחנו מדברים בפאסיביות, אנחנו כעלה נידף המושא לעבר כוחות חיצוניים, בדיוק כמו דג הנמשך לפתיון בקצה החכה. אנחנו מתנהלים במקום לנהל ושוב יוצרים לנו פתח מילוט מהתחיבות ואחריות. הדברים לא באמת קורים לנו, אנחנו אלו שיוצרים אותם, אנחנו אקטיביים בחיינו ומשפיעים על מהלכם.

החשש שלנו לדבר בשפה ברורה, חד משמעית, אחראית ופעילה נובע מכך שאיננו מוכנים לעקרון החשוב ביותר לקיום חיים שמחים ומוצלחים – מילה היא מילה.

סיכמתי עם מישהו מועד לפגישה, אמרתי למישהו שאביא לו דבר מה, לקחתי על עצמי לסיים פרוייקט מסויים, אז קבעתי, אז אמרתי, אז מה…

אי קיום המילה שלנו, אי קיום ההבטחות שלנו זה מקום מאוד מזלזל בעולם, הבטחנו למישהו משהו ואנחנו לא מקיימים. אך גרוע מכך זהו מקום מזלזל כלפי עצמנו. לא נוכל באמת להתחייב לעצמנו, על מי שאנחנו, על ההצלחה שלנו, על כך שתוך שנה נרוויח 30,000 ₪ כי כך התחייבנו, על כך שתהיה לנו זוגיות טובה כי כך החלטנו. איך נקבע ונשיג מטרות אם אנחנו מראש יוצרים לעצמנו פתחי מילוט.

עלינו להשתמש בשפה ברורה, פשוטה, בהירה ופעילה, תוך שמירה על עקרון המפתח – המילה שלנו היא מילה. עלינו לבחור משפטים כמו אני אעשה, אני בוחר, אני החלטתי, אני מנהל. בלי היסוסים, בלי התנצלויות, בלי פתחי מילוט. מכאן נחשוב עוד יותר לפני שאנחנו מבטיחים ונגדיל את הסיכוי לעמוד במילה שלנו. מכאן שנעמוד יותר מאחורי המילים והמשפטים שלנו. עצם זה שאנחנו מסננים את המילים האלה מהשפה שלנו, אנחנו כבר יותר יוצרים את המציאות שלנו, אנחנו יותר בוחרים, יותר אחראים, יותר אקטיביים.

גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה