למה אנחנו דואגים כל כך? דואגים שילדינו, בני משפחתנו והחברים שלנו יהיו בריאים, דואגים שיהיה לנו כסף, דואגים שכשנזדקן יישאר לנו כסף, דואגים שלא נתקדם בעבודה, דואגים שנישאר לבד כל החיים, דואגים שיפסיקו לאהוב אותנו, דואגים שהילדים שלנו "יסתדרו" כבר, דואגים, דואגים, דואגים.

חשבתי על זה שהמילה דאגה בשינוי סדר האותיות הופכת ללא אחרת מ-אגדה. האומנם? זה חשוב לדאוג אמרה לי פעם מישהי, ככה שומרים על הילדים, החושים מחודדים. לדאוג זה טוב אמר לי מישהו אחר, ככה אני לא מבזבז כסף.

אכן מאוד חשוב לדאוג : 1. כשדואגים מאוד עסוקים, לכאורה. קיימת תחושה של עשייה למרות שאנחנו לא עושים דבר.

2. כשדואגים אנחנו הופכים להיות קורבן. קורבן לנסיבות, לדברים שלא תלויים בנו. בכך אנו למעשה מכינים לעצמנו מצע לאי לקיחת אחריות אמיתית אבל עם תירוץ איתן.

3. כשדואגים בדרך כלל מקבלים תשומת לב מהסביבה. גם כשדואגים למישהו מפגינים כלפיו תשומת לב יתרה. זו אחת הדרכים הנפוצות שלמדנו עוד מילדותינו כדרך לגיטימית לאהוב ולהיות נאהב.

4. כשדואגים אנו מגנים על עצמנו מפני מה ש"ירסק" אותנו באמת – העיסוק בדאגה לעצמנו ולאחר לא משאיר זמן להתעסק עם הדברים המפחידים כמו תחושת הריקנות או מה באמת אנחנו רוצים בחיים האלה. מה שעומד מאחורי ה"רווחים" האלה הנם פחדים שלא ידאגו לנו, שלא יאהבו אותנו, שאנחנו לא נאהב, שנחיה בתחושת ריקנות וחוסר משמעות, שלא נהיה בקשר עם עצמנו ועם הסובבים אותנו.

דמיינו את אותם רגעים נטולי דאגות. בחופש רחוק, לאחר שקיבלתם פידבק חיובי, כשאתם מרגישים תחושת ביטחון או סתם כשאתם יושבים ומתבוננים בגלי הים. אם נפסיק לדאוג, נהיה שלווים יותר.

אם נפסיק לדאוג נעשה יותר למען עצמנו ולמען הסובבים אותנו. נעז יותר, ניקח אחריות, נפעל, נשפיע, נהיה יצירתיים – נחיה יותר.

אבל איך עושים את השינוי הזה? מפסיקים לדאוג, מתמודדים ומתפתחים.

רוצים לדעת עוד? בואו לקבל את המדריך להתפתחות האישית שלכם בחינם!

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

במכנסיים ובחולצה השחורים שלי הרגשתי כל כך סתמית מולה ומול החנות המפוארת הזו. היו שם כל כך הרבה דברים יפים ולא קשורים אחד לשני. מכשיר פן לשיער בצבע ורוד זועק, מכונת קפה עם ציורים של שלדים, מסור גדול מעץ, ספרים של צילומים, עציצים עם פרחים כחולים, שדכן ענקי, קופסאות אדומות עם מדבקות שכתוב עליהן "בטון", סוכריות צבעוניות. היא לגמה מהשוקו שלה ושאפה אותו לתוכה כמו מסניפה ריח טבק מתוק, בצעה לחמניה והסתכלה עליי, "למרוח לך גבינה?", שאלה ושלחה את הסכין לגבינה. "לא, לא, זה בסדר אני אקח לעצמי", אמרתי מפוחדת. "תאכלי , אל תתביישי", היא אמרה ונגסה בביס גדול את כל חתיכת הלחמניה שהחזיקה. לקחתי לי את הלחמניה השניה ואכלתי בכח. כל ביס נתקע לי יותר ויותר בגרון, שתיתי בניגוד לרצוני את השוקו כדי שלא אחנק. "אז מה חשבת לקנות?", היא שאלה לא מסתכלת עליי, לוקחת חופן זיתים ואוכלת במהירות. "לא יודעת", עניתי והסתכלתי לעבר המדפים העמוסים. "אני יודעת בדיוק מה מתאים לך", היא אמרה וקמה. היא הלכה אל מעבר לדלפק הקופה, התכופפה והרימה ממקום לא נראה מראה. "חשבת פעם מה היה לפני אלפי שנים, כשלא היו להם מראות. אנשי לא ידע איך הם נראו, זה מדהים אותי". היא אמרה מסתכלת על עצמה במראה ומתקרבת אליי. לא ידעתי מה אני רוצה לקנות, האם אני בכלל רוצה לקנות משהו. הרי סתם נכנסתי לחנות כדי להעביר חצי שעה עד שהרכבת שלי תגיע. רכבת שפיספסתי ותגיע עוד יותר משעה. עכשיו אחרי שישבתי ואכלתי לא אוכל שלא לקנות דבר. כמה עולה המראה הזו, איפה אשים אותה בכלל. תמיד הייתי מתוכננת כל כך בקניות אבל היא הצליחה לבלבל אותי. התחלתי לכעוס עליה. "אוקי אקח את המראה הזו", אמרתי ולא האמנתי שהוצאתי את המילים מהפה שלי. אפילו לא הסתכלתי לעומק על המראה הזו, נראה היה לי שאצליח לסחוב אותה בדרך הארוכה שלי לחיפה. "או עשית בחירה חכמה, את לא תצטערי", היא אמרה והלכה לקופה נחושה. היא שלפה נייר שחור מעוטר בכוכבים לבנים והחלה לעטוף את המראה. קמתי והרמתי את התיק שלי בגמלוניות. הוצאתי את הארנק השחור שלי ומתוכו את כרטיס האשראי שלי והגשתי אותו אליה כמו לקראת פסק דין מכריע. היא העבירה אותו בקלילות וזיזמזה שיר שלא הכרתי. שלפתי עט מתוך קבוצת עטים שהיו סדורים בכוס פרחונית, מכינה את עצמי לנורא מכל. שתים עשרה שקלים ושלושים אגורות היה רשום על נייר החתימה של האשראי. זו בטח טעות חשבתי לעצמי, מתלבטת אם לומר משהו. "אני יודעת שהחנות הזו מושכת לקנות הרבה דברים, אבל אני מרשה ללקוחות שלי לקנות רק משהו אחד בכל ביקור. כדי שימשיכו לבוא, את מבינה?", היא חייכה אליי. "לך בחרתי משהו באמת מיוחד היום", אמרה כמו מבקשת ממני אישור. "כן, תודה, באמת תודה", אמרתי בשקט. היא יצאה אליי ונישקה את לחיי, "נסיעה טובה", היא אמרה לי כמו אמא עוטפת. "תודה, באמת תודה על הכל", אמרתי מסוחררת. הצמדתי את המראה לליבי ויצאתי לדרכי.  הלוואי והייתי קצת כמוה, שמעתי את עצמי אומרת בקול. כן הלוואי המשכתי בלב.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

אנשים שיש להם מטרה ברורה, בהלימה עם הערכים והמנגינה שלהם, והם מתקדמים לעברה – אבל – אינם נהנים מהדרך – רגע אחרי שקיבלנו החלטה מתעוררות הספקות, ההתלבטויות שוב. אותם קולות שלנו שכל תפקידם הוא להשאיר אותנו במקום הנוח והמוכר. קולות שככל שעובר זמן מרגע ההחלטה הם מתחזקים ומתעצמים. בייחוד לאור העבודה שההתמודדות עם הדרך לעולם תביא עימה מכשולים וקשיים צפויים ופחות לא צפויים. פרחי טיס, סטודנטים לרפואה הם דוגמאות לאנשים שעמלים עד עשר שנים עד שהם מגיעים לנחלת ההכרה והמעמד המיוחל. חלקם מחייכים בדרכם וחלקם מיוסרים. בניגוד למה שניתן לחשוב באופן אוטומטי אין קשר בין מצב הרוח של אותו סטודנט לנכונות בחירת המקצוע שעשה. אין קשר בין מידת השמחה שלו לסיכויי ההצלחה שלו, כל עוד ידבק בדרך ולא יתייאש או יטעה להתבלבל בין בחירת החלטה לא נכונה לבין נטייה למצבי רוח ירודים. אדם מיוסר הוא אדם מיוסר כי כך התרגל במשך רב שנותיו. הדבר היחיד שיוכל לעשות אם ירצה לשנות את מצב רוחות הוא לאמץ אורח חיים שמח וחשיבה חיובית יותר כפי שהוזכר בפרקים הקודמים. לא ליהנות מהדרך אינו מעיד בהכרח על בחירה לא נכונה, יש אנשים שלא משנה מה יבחרו, הם יתיסרו ויסבלו, כי לכך הם רגילים.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

אנשים שיש להם מטרה ברורה, בהלימה עם הערכים והמנגינה שלהם אך הם אינם מתקדמים בהשגתה – במקרה הזה נדרש לעיתים לרכוש מיומנות חדשה, לשכלל את היכולות והכישורים שלנו בלמידה של טכניקה חדשה או דרך יצירתית שלא חשבנו עליה. לדוגמא מתאמן שנהג לשאת נאומים מול אשתו, ילדיו והלקוחות שלו למד להקשיב והתחיל להצליח בעסק שלו. בדרך כלל אנשים אלו פשוט לא יודעים לנהל את חייהם. לא יודעים ולא מעוניינים לשאת בעול האחריות שדיברתי עליו. קשה להמשיך ולדבוק במטרה ככל שהיא רחוקה, גדולה ונועזת. קשה להמשיך על אף הקשיים, הכישלונות והאתגרים הרבים בדרך. הרבה מעדיפים להיות עצלנים ולא טיפשים ושוב מאותם פחדים שעוצרים אותנו להתחיל משהו חדש, אנו דוחים ודוחים את המשימות והפעולות שיקדמו אותנו לעבר המטרות שלנו. כלומר אין קשר בין קבלת ההחלטה לקושי לבצע אותה. כל שעליי לעשות הוא להתאמץ יותר, ללמוד יותר, להתפתח, להיעזר על מנת להצליח.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

אנשים שהציבו לעצמם מטרות לא נכונות עבורם. האם יש דבר כזה- מטרה נכונה? רב האנשים שיענו על השאלה הזו יגידו ברור שיש מטרה נכונה. זו שאני מרגיש איתה טוב, זו שעושה לי טוב. האומנם?

האם לא קבענו בחיינו מטרות רבות שנראו לנו הנכונות ביותר אבל שבוע לאחר מכן נראו לנו הכי לא נכונות עבורנו. האם לא קיבלתם החלטה בלילה במיטה לפני שהלכתם לישון בהרגשה שהנה אתם הולכים לשנות את חייכם ולמחרת בבוקר זה נראה לכם הדבר הרחוק ביותר מכם. מהי מטרה נכונה? האם לסמוך על מה שאנחנו מרגישים? מטפלים רבים מדברים על אמת פנימית, על איזה גרעין פנימי שאם נקלף מספיק נגיע אליו ונגלה את האמת. האמנם? עצם המחשבה הזו גורסת שיש משהו שקבוע מראש. עצם המחשבה הזו גורסת שיש בכלל אמת. שיש נכון ולא נכון. שניתן לדעת מראש, לחזות מראש את מהמורות הדרך, את הלא נודע. מאחר ואין נביאים בעירנו, העיקר הוא לקבוע מטרה ולהשיג אותה. אין לנו אפשרות לחזות מראש האם המטרה שלקחנו לעצמנו נכונה או לא. בכל זאת ישנן מטרות שנרגיש שמחים ושלמים איתן ויש שפחות והמצפן היחיד הוא ההתאמה לשני קריטריונים: האחד, האם המטרה מתאימה ל"מנגינה" שלי?, כלומר היא תגרום לי לחיות חיים בעלי משמעות. והשני, האם המטרה היא בהלימה לערכים שלי, אלו שבחרתי (בערכים נדון בפרקים עתידיים). אם ערך משמעותי בחיי הוא עצמאות לבחור במטרה שמגבילה אותי לדיווח אינטנסיבי, לקבלת אישורים על כל דבר, סביר להניח שלא אשמח להשיג אותה. אם ערך מנחה בחיי הוא עמידה במילה ואקח על עצמי עבודה שבה עליי לשקר שוב ושוב ללקוחות, סביר להניח שלא אחזיק מעמד באותה עבודה.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

אנשים רבים מגיעים לאימון אחרי שחוו שנים של תסכול, כאשר מרגישים שאין מוצא, כשחשים סבל גדול. הזוגיות התדרדרה, העסק לא מתפקד, "החיים מתפרקים". כאשר המחיר הוא כבר קשה מנשוא, כשמרגישים שהם באבדון, "הולכים למות". רובם ככולם מתקשים בקבלת החלטות. מרגישים שכל החלטה שקיבלו רק הגדילה את הכישלון האישי שלהם או שלא קיבלו החלטות במשך שנים ולכן הכישלון רק גדל וגדל. את חוסר היכולת לקבל החלטה ניתן לחלק לארבע קטגוריות :

אנשים בלי מטרה אלו אנשים שיסתובבו בעולם כעלה נידף ברוח, בסוג של הישרדות. הם יעסקו כל היום בכיבוי שריפות, יגיבו ל"מה שקורה", הם אלו שיטו לדבר בשפה פאסיבית. מאחר ואין כיוון, אין גם דרך, מאחר ולא ברור לאן הולכים, לא ניתן לקחת את המושכות ולכן הכל קורה. אם הכל קורה אז אני לא מקבל ההחלטות אלא העולם מקבל החלטות בשבילי. ישנם גם אנשים שחיים במצב של מודעות. הם בוחנים את עצמם, שואלים את עצמם מה הם מרגישים ומשקיעים אנרגיה רבה בתשובה על השאלה – למה. תשובה שבדרך כלל מובילה לעוד שאלה ועוד שאלה. מטיבים לעשות זאת מטפלים ומטופלים בתחומים רבים, מפסיכולוגיה ועד טיפולים אלטרנטיביים למיניהם. השאלה למה אני מרגיש ופועל בדרך מסוימת מובילה אותנו להיכרות עם עצמנו, למודעות לשורשי העיצוב של מי אנחנו. שאלה שמובילה אותנו למחוזות הילדות, להורים שלנו, שהיו המעצבים העיקריים של האישיות שלנו. ההתעסקות בכך לעיתים ממכרת ואני מדברת מתוך ניסיון רב שנים של חיטוט בעבר תוך חיפוש אחר תובנות משמעותיות. תובנות שמספקות ריגוש, עימות עצמי שמלווה לעיתים תחושות כאב וכעס. שאלות שעצם הכניסה אליהן יוצרת עבור אנשים מסוימים פתולוגיה. אני לא מצליחה ליצור זוגיות ואני מבינה שההורים שלי היוו מודל של זוגיות שמובילה להרס ומחיקת העצמי. אני שוקעת אל תוך מסתרי ההרס ובוחנת אותו לאורך חיי וזוהי הנקודה שנמצאת כרגע לנגד עיני. כמו אותן נשים בהריון, כל שאראה הוא את השתקפות ההרס בחיי, עד כדי כך שהוא יוחמר. אין באמירתי כאן לפסול טיפולים פסיכולוגיים למיניהם אך שאלה ה"למה" חיונית בעיני במצבים מאוד מסוימים של כאב גדול, מתוך הבנה שההעמקה מרגיעה. בפועל יצירת תשובות ללמה מרחיקה מאתנו את האחריות ומפנה משאבים. החוכמה היא לדעת מתי לעצור וכמובן לדעת מה לעשות עם התשובות ואיך למנף אותן ליצירה עתידית בחיי. אין קשר בין הבנה למה לבין קבלת החלטות. אין בין הבנת העבר שלי לבין יכולת קבלת ההחלטות. אין קשר בין הצלחה ובין מודעות. אנשים מצליחנים אינם עוסקים בעבר. בוודאי שאם ישוו הישגים של אצים אולימפיים לא יוכלו להוכיח שהאצן שהיה מודע יותר, הצליח יותר. האשליה שאם אבין עד הסוף, שאם אהיה מספיק מודע אז אצליח לקבל החלטות ולהתקדם בחיי משאירה אנשים רבים עוסקים במטרה הזו בלבד,בלהבין ומרחיקה אותם מלקבל החלטות ולקחת אחריות על חייהם. להסתובב בעולם ללא מטרה ברורה ומוגדרת, שוב כמו להסתובב בעולם בתוך ענן עשן. בלי שבחרתי מי אני רוצה להיות ומה אני רוצה לעשות. כשאין מטרה לעולם נחיה בתחושה שאין משמעות לדברים, בתחושת ריקנות. בספרו של ד"ר לורנס לה שאן, סרטן כנקודת מפנה, הוא מגלה כי ישנו רק סוג אחד של מתח רגשי שמחליש את המערכת החיסונית, ומכאן מגדיל את הסיכויים לחלות בסרטן – "כשאדם מאבד כל תקווה שיוכל אי פעם לחיות חיים בעלי משמעות ומלאי התלהבות – שיוכל אי פעם לשיר את שירת חייו ולהיות בעולם, ליצור בו ולהתייחס אליו בדרך המשמעותית ביותר עבורו". לדרך המשמעותית היחודית לאדם הוא קורא מנגינה. עצם קביעת המטרה משמש לנו אמצעי שמסייע בקבלת החלטות. האם ההחלטה הזו תקדם אותי לעבר המטרה שלי או לא.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אם אהבתם את הפוסט הזה, לחצו כאן כדי לקבל בחינם את המדריך לאימון ופיתוח מיומנויות!

שבוע 5

מתאמנת : אני שמחה לבשר לך שאין יותר בישולים, כביסות ומיני סידורים במשך היום. זהו נגמלתי, אני אפילו מתחילה ליהנות לראות את הכלים נערמים ואני לא רצה לשטוף אותם. אני מתכננת גם משימות קטנות ומדודות מאוד ולא לוקחת על עצמי מה שלבטח לא אעשה. אין ספק שזה תורם להרגשה הטובה. אני עוד לא בשלה להתחיל לשווק את עצמי כי אין לי מספיק עבודות. מה שכן התחלתי לכתוב על עצמי, זה נראה לי לא מדהים ובטח פחות מושך ממה שאת קוראת באתרים נחשבים.

תשובה שלי : האם יש קשר מובהק ואחד בין שנות ניסיון להצלחה? האם יש סיכוי שאם תתחילי לשווק את עצמך עכשיו תצליחי יותר בעוד שנה? האם יש סיכוי שאנשים מסויימים יעדיפו דווקא מישהי עם פחות ניסיון?

שבוע 6

מתאמנת : אני לא מאמינה שהתחלתי לפעול בכלל ואין ספק שהמטרה שעומדת לנגד עיני כרגע היא ללכת למפגשי ה"נטוורקינג" ולפרסם דף עיסקי בפייסבוק. אני עוד מתלבטת אם ללכת מחר, כי מדובר בשבע בבוקר. אעדכן אותך.

תשובה שלי : תעדכני שהלכת, תלכי בלי לשווק את עצמך, בלי להביא תוצאות. רק בשביל לעבור את מחסום ההתחלה.

שבוע 7

מתאמנת : לא תאמיני אבל קבעתי פגישה היום במפגש הנטוורקינג ומישהי ביקשה שכבר אשלח לה הצעת מחיר. אני כל כך בלחץ ולא ברור לי אם אני יותר שמחה או יותר לחוצה. מה שבטוח אני כבר פה, זה נראה פחות רחוק. א-מ-א-ל-ה…………..

רק  בפגישה השמינית הסכימה המתאמנת לשתות קפה בפגישת האימון שלנו. זה סימל בעיני את ההצלחה. היכלת להתרווח לרגע, לעצור ולהתענג על הרגע.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

רק מעטים היו מצליחים להגיע אליו. הוא היה מקבל אותם בימים שני ושלישי, בין השעות 8 ל-9 בבוקר בדיוק. תורים ארוכים של אנשים היו משתרכים, כמו שרשראות נייר המקשטות סוכה, היו יוצרים צורות על החול החם. נשים, גברים, ילדים, בכל הגילאים ובכל הצורות והגדלים, ללא הבדל. מדי פעם היה יוצא את בקתתו ומצביע על מישהו, "אתה – בוא". וההוא היה מהלך אליו כמו על ביצים, שמא יתחרט. שוב ושוב היה מתרעם ההמון על כך שלא היתה כל חשיבות לתור. בייחוד כשקרא לבחורה צעירה שהגיעה בחמש דקות לפני תשע, כמו הגיחה משנת הבוקר שלה זה עתה, והאחרים שחיכו לעיתים גם מהלילה שלפני לא זכו להיכנס. אף אחד לא ראה אותו עולה לבקתה שלו בבוקר ולא היה ברור באיזו שעה הוא מגיע אליה. יש אמרו שהוא ישן בה. חדורי מוטיבציה ודרוכי מטרה חיכו האנשים בתקווה שמזלם יאיר להם פנים והם ייבחרו לעלות לבקתה. היו שבאו שבוע אחר שבוע. שוב ושוב מנסים בגדים שונים, הלך רוח אחר ולא הצליחו להיכנס. היו שבאו ונכנסו כך סתם, בפעם הראשונה. כל כך רציתי לפגוש בו, לדבר איתו ולו לכמה רגעים. הייתי בתקופה של מחשבות מרובות ומעשים מועטים והייתי זקוק להדרכה. חשבתי שאם אבוא כדי להשקיף על ההמון, אוכל ללמוד משהו ואז אתכנן את כניסתי אליו בשבוע שלאחר מכן. כיוונתי לי שעון מעורר לחמש בבוקר ויצאתי אליהם כמו מדען עם פנקס ועפרון מחודד. כשהגעתי בחמש וחצי בבוקר, היו כבר שלושה תורים, כל אחד פנה לכיוון אחר. כמו זרועות תמנון ישבו האנשים צמודים האחד לשני בקווים מפותלים. חלקם נראו מיואשים, חלקם שמחים, חלקם עסקו בהכנת אוכל ושתייה וחלקם קראו ספר או עיתון צבעוני. כל כך רציתי לעלות לבקתה לבדוק אם הוא ישן שם, לבדוק אולי הבקתה פתוחה. אך לא העזתי, כמו כולם. היתה שם קבוצת צעירים שתופפו על דרבוקות ורקדו לצליליהן. אנשים דיברו זה עם זה אך בליבם חששו וחשדו האחד בשני. לכל שיחה היו שני קולות, האחד, זה שהשמיעו, "מאיפה אתה", "איזה יופי מה שאתה לובש", "מה הביא אותך לפה", "שמעת איך לפני חודש התעלפה כאן מישהי והוא אפילו לא יצא לראות" והקול השני, לא נאמר, "למה באת דווקא היום", "האם יותר חשוב שאני אכנס או אתה", "מה אתה מתכנן לעשות כדי להיכנס", "מה אתה יודע שאני עוד לא יודע ויכול לעזור לי להיכנס". הרב דיברו בשקט אבל היו כמה שהרימו את הקול כאשר דיברו על נושאים כמו ראש הממשלה החדש או על העלאת מס ערך מוסף או על אנשים שלא מתחשבים באחרים ומרעישים, או על אנשים שהם שקטים מדי. הים מנגד מנהל לו חיים משל עצמו, לא מושפע מההמון. לעיתים היה שקט, לעיתים גועש ומרים גל כמו מרים גבה. בצבעים של כחול וירוק, תכלת ולבן, אדום וצהוב כמו היה משקיף על ההמון ומצייר את רשמיו. שעת הרחצה החלה רק בשעה 9 בבוקר, כך שבשעה מוקדמת כזו מעט מאוד אנשים נכנסו לים. היו כמה דייגים שהיו באים בוקר, בוקר והם תמיד כעסו על ההמון שהפר את שלוותם וטענו שבשל כך הדגים בורחים להם. לאחר שוטטות בין האנשים פגשתי אישה אחת שהפרה גם היא את שלוותי. בעיני שקד היא הסתכלה בי מבקשת לדעת למה גם אני פה. ניגשתי לשבת לידה בלי לברר דבר. היא מיד חייכה ושלחה אליי יד לשלום, לברכה ולנגיעה קלה. היא סיפרה לי שידעה שתכיר היום מישהו מיוחד. שמחתי לשמוע שאני מיוחד. אמרתי לה שהיא נראית בהתלבטות. וכך המשכנו לנווט במסלולי המילים, מחפשים לרגש, לשים חותם, מפלסים דרכנו ממחשבות למעשים.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות ,טיפול אישי, טיפול זוגי, אימון תיקשורת, מאמן אישי, התמודדות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

אנו רגילים לעסוק בעבר ובעתיד, בעד כמה היה לנו טוב, או איזו טעות עשינו. בכמה יכול להיות לנו טוב, ובמקרה הטוב יותר, כמה יהיה לנו טוב. המעבר לחיים בהם אנחנו מנהלים כאן ועכשיו יחסים עם מה שיש ולא עם מה שאין, בדומה לעקרון הכן, הוא תרגום לחיים מלאים, חיוניים ומקדמים יותר. כשיהיה לי אהיה מאושר, כשהילדים יגדלו, כשנעבור דירה, כשאסיים את הלימודים. משפטים אלו ואחרים משאירים אותנו בחיים על הולד, על המתנה. חיים שלא מאפשרים לנו להיות ב 100% נוכחות. בהקשבה מלאה לילדים, לבני הזוג שלנו, לסביבה שלנו, לעצמנו. בנוסף אנו נוטים לעשות דבר מה ולחשוב על משהו אחר. בעבודה אנחנו חושבים על הילדים, עם הילדים אנחנו חושבים על העבודה, ונשים רבות יעידו שגם ברגעים האינטימיים ביותר על בני זוגם, הן חושבות על הכלים שנשארו בכיור. היכלת להפעיל את חמשת החושים שלנו, להקשיב, להתבונן, לחוש, להסניף, לטעום, תלויה בפניות המחשבתית והרגשית שלנו. היכולת להתמסר לסיטואציה מסוימת, לאדם מסוים, תלויה בשחרור מחשבות על העבר ועל העתיד. ההסכמה להיות כאן, עכשיו, ברגע זה וליהנות מהשפע שהוא מציע לנו, הופכת אותנו לפתוחים, מקבלים, בדיוק ההיפך מהחייל הלוחם.

לא פגשתי באדם שמח שאמר שהוא משועמם. תחושת האין משמעות, הריקנות, היא תחושה מדכאת ומעוותת מציאות. אנשים לא שמחים יטו לחיות את חייהם בעשייה ללא הפסקה, בהתעסקות בלתי פוסקת במשהו. אם באמצעות עבודה תובענית במיוחד הדורשת שעות רבות ואינטנסיביות. עבודה בבית "שלא "נגמרת", או כל פעילות אחרת בה לא יבלו גם זמן של לבד עם עצמם. אנשים לא שמחים יטו להתמכרות – יפתחו תלות בדבר מסוים שיכול להיות חיובי כמו ספורט, פחות חיובי כמו קניות ואפילו מזיק מאוד כמו אלכוהול. יש גם המתמכרים לאכילה כאשר העיסוק באכילה ועצם האכילה עצמה שהיא פעולה של  מילוי היא ניסיון ל"סתום" את הריקנות. באופן דומה יש שיתמכרו להרעבה עצמית.

לא ניתן לחיות בכאן ועכשיו ולהשתעמם.

תרגיל אישי

לנתק את הטלפון ואת הפלאפון למשך שעתיים כשאנחנו עם הילדים, עם בן/בת הזוג, עם חברה, או עם עצמנו.

לעצור פעם ביום לחוויה חושית : לאכול תוך כדי עצירה באמת לטעום כל ביס וביס, להריח את האדם הקרוב אותו אנחנו מחבקים, ללכת יחפים על אדמה או דשא, לקום מוקדם בבוקר לראות את הזריחה, לבחור לנו שיר שאנחנו אוהבים ולא לעשות דבר מלבד להקשיב לו.

מאת: גלית קדמי ביבר, מאמנת אישית ועסקית, 050-7417040

תואר שני במנהל עסקים ושיווק

galitkbi@zahav.net.il

www.kb-coach.com

מאמנת אישית להצלחה בקריירה, בעסקים ובזוגיות

תואר שני במנהל עסקים ושיווק, לימודי טיפול בפסיכודרמה

כשאנחנו מרגישים רע, ריקנות, מועקה כלשהי, לא בא לנו לחוות חוויות, לא בא לנו לשנות תפיסה ולפרש את המציאות כחיובית. ההיפך מכך, אנחנו רואים את המציאות אפילו "שחורה" יותר.

על הקשר ההדוק בין דיכאון לבין הערכה עצמית נמוכה ניתן ללמוד מספרו של ד"ר ברנס      "בוחרים להרגיש טוב".ככל שמצב הרוח שלנו ירוד נרגיש נכשלים בחוכמה, בהישגים, במעמד חברתי, במראה חיצוני, בבריאות ובכוח הפיזי. הקשר הזה פועל גם מהצד השני, כאשר דימוי עצמי נמוך מזין את הדיכאון. במצב רוח דכאוני מחשבות שליליות לא מזוהות על ידינו כלא הגיוניות ואנו משוכנעים שאנחנו חסרי ערך עד כדי כך שנשכנע את הסובבים אותנו. ככל שהסביבה "תקנה" את המחשבה שאותו אדם בדיכאון הוא חסר ערך, כך הוא ידעך וישקע יותר ויותר בדיכאון.

אם בכל זאת נרצה לעודד אדם בדיכאון ולהראות לו שהוא לא חסר ערך בדרך כלל ניטה להצביע בפניו על הישגים, כישרונות שלו, אפילו מראה חיצוני. כל אלה מבססים הערכה חיצונית אך לא יוצרים תחושת ערך פנימית. גם אם יאהבו אותך, יחשבו עליך טובות, יהיו לך ידידים איכפתיים לא בהכרח תעלה ההערכה האישית שלך.

לכן כשאנחנו במצב רוח ירוד, עדיף לבחון את המחשבות שלנו.

כאשר המחשבות אינן מעוותות אין סיכוי להרגיש הערכה עצמית ירודה או דיכאון. לכן המטרה להפוך את דרך החשיבה ומכאן רגשות והתנהגות.

עיוות שכיח במצב רוח ירוד הוא "הכל או כלום". בפגישה עסקית או בדייט לא הייתי מבריק במיוחד, אז עדיף לא לצאת יותר לפגישות כאלה. אזור מסוים בבית מוזנח, אז נזניח את הבית כולו. במשך שנה העסק שהקמתי לא התרומם,  אז אין סיכוי שאצליח בעסקים.

אומללות פנימית מוכיחה שאתה חושב שאתה חסר ערך לא שאתה חסר ערך.

האם כשאני שמח זה אומר שאני מוצלח במיוחד? אנחנו פועלים לפתח את ההערכה העצמית שלנו, סוללים דרכים במשך שנים על מנת ליצור לעצמנו ערך. אך העובדה היא שכל אדם הוא בעל ערך – כל מה שיש לעשות הוא להשתיק את קול הביקורת הפנימית ההורס אותה.

ד"ר ברנס מציע כמה  שיטות להתמודדות עם הביקורת העצמית. אתמקד כאן באחת שהוכיחה את עצמה עם מתאמנים רבים.

א. נזהה ונרשום מחשבות ביקורתיות.

ב. נלמד להבין מדוע מחשבות אלו מעוותות.

ג. נתרגל כתיבת תגובות הגיוניות למחשבות אלו.

בדרך זו נזהה את המחשבות האוטומטיות שלנו, הביקורת עצמית שלנו שמגיעה בכל רגע של דכדוך, כישלון או אפילו הצלחה יתרה. בעצם המענה החוזר לאותן מחשבות, נאמן את עצמנו להפנים מחשבות אוטומטיות חדשות.

בכתיבת התגובות ההגיוניות חשוב להתייחס בפשטות ולא לכתוב דברים שלא משוכנעים בהם. עלינו להאמין להפרכת המחשבה האוטומטית שלנו. אפשר להיעזר באנשים נוספים על מנת ליצור מחשבות ותשובות חדשות.

במחשבות אוטומטיות אין לכתוב תיאור של תגובות רגשיות כמו אני מרגיש מדוכדך אלא רק את המחשבה שיצרה את הרגש.

דוגמא

אני לא יודעת לעשות שיווק ואף פעם לא אדע

תשובה הגיונית : רק אתמול הצגתי את עצמי בהצלחה ואני לומדת בימים אלה לשווק יותר טוב את עצמי ואת העסק שלי.

אני תמיד נכשל בפגישה עם אנשים שמאיימים עליי ואין לי סיכוי

תשובה הגיונית : בעבר נחלתי הצלחות כשהצגתי מול אנשים שלא הכרתי, גם הפעם אתכונן היטב לקראת הפגישה ויש סיכוי שאצליח

אין סיכוי שיסתכלו עליי כמו שמסתכלים עליה, אני כל כך לא נשית לעומתה

תשובה הגיונית : אני לא רוצה שיסתכלו עליי כמו שמסתכלים עליה, אנחנו שונות וגם התפיסה של אנשים לגבי נשיות היא שונה. זה תלוי בי אם ארצה להרגיש ולהפגין נשיות.