חוכמת האדישות: מתכון לחיים טובים בהם יהיה לנו אכפת ממה שחשוב באמת

לפעמים ספר קטן, רב מכר שהכי לא ציפית ממנו, ממש מפתיע לטובה. כך היה לי עם חוכמת האדישות או בשמו באנגלית The Subtle Art of Not Giving a F*ck, של הסופר מארק מנסון, שקיבלתי למתנה ביום ההולדת האחרון מחבר טוב.

יש בספר הזה כמה עקרונות מפתח לחיים טובים שהם בבחינת זהב טהור. אז כמובן שבחרתי לחלוק אותם איתכם, מעובדים במילים שלי ובפרשנות שלי כמובן.

אז קבלו עקרונות שאם תפנימו לחיים שלכם, הם יהיו הרבה יותר טובים.

אנחנו כל הזמן רוצים יותר ויותר, עוד ועוד במקום להתמקד בפחות שאנחנו בוחרים

התרבות שלנו יוצרת באופן עקבי ציפיה לא ראלית להיות יותר, יותר מאושרים, יותר בריאים, יותר טובים, יותר מהירים, יותר עשירים. תרבות הצריכה מתוחזקת מפרסומות שמוכרות לנו שאם יהיה לנו יותר, נהיה מאושרים יותר ויהיו לנו חיים טובים יותר.

הציפיה הזו למעשה ממוקדת במה אנחנו חסרים. זה מדגיש את המגרעות האישיות שלנו. אין לי מספיק כסף. אני לא יפה מספיק, אני צריך להתפתח בשביל להיות ראוי לזוגיות.

תרבות הצריכה מעודדת אותנו להאמין שלחיות עם חוויות של דאגה, חרדה, פחד, אשמה זה לא בסדר. ביחוד לאור הרשתות החברתיות המאדירות פרסומים של אנשים שמשדרים יום יום, עושים כאן חיים ונהנים. אז אנחנו מרגישים רע בקשר לזה שאנחנו מרגישים רע. מרגישים אשמים שמרגישים אשמים. כועסים על כך שכועסים. מודאגים כי דואגים.

האמת היא הפוכה. המפתח לחיים טובים הוא דוקא ללכת אל הפחות. על מה שאמיתי וחשוב.

מעצם זה שנקבל את החוויות השליליות, יהיו לנו חוויות טובות. לרצות חוויה חיובית זה חוויה שלילית. ככל שרודפים אחרי הרגשה טובה, נעשים פחות מסופקים. ככל שנרצה להיות משהו אחר, נראה את עצמנו באור יותר שלילי.

הרי כל דבר בעל ערך, מושג דרך התגברות על חוויה שלילית, הקשורה איתו.

לא לשים זין זה לא להיות אדיש, זה לא להרגיש שכלום לא מטלטל, זה אומר להרגיש נח עם הבעיות שלך.

טבעי שיהיה לנו אכפת מדברים שקורים, טבעי לדאוג, לפחד, להיות חרד. השאלה המהותית היא לגבי מה נבחר להיות אכפתיים. ואיך לא להיות אכפתיים לגבי דברים לא חשובים.

כשאין לאדם בעיות, המח מוצא אוטומטית דרך להמציא בעיות, זה טבע האדם.

לכן למצא משהו חשוב ומשמעותי לדאוג לגביו, זה יהיה ניצול זמן יעיל יותר, במקום לבזבז משאבים על דאגות בדברים ריקניים וחסרי משמעות.

אנחנו בוחרים לגבי מה להיות אכפתיים. זו בגרות.

עלינו לקבל את הרעיון שמידה של סבל היא חלק בלתי נמנע מהחיים ולא משנה מה נעשה. חיים מורכבים מכשלונות, אובדנים, חרטות, אפילו מוות. העניין הוא לשאת את הכאב.

אושר הוא בעיה

אושר אינו משוואה עם נעלם שאפשר לחשב ולמצא. חוסר סיפוק ואי נוחות הם חלק בלתי נפרד מטבע האדם ומהווים מרכיבים הכרחיים ביצירת אושר עקבי. כאב, חוסר סיפוק וחוסר ביטחון ידחפו אותנו לבנות, ידחפו אותנו לפעולה.

החיים הם סדרה בלתי נגמרת של בעיות וכל פתרון לבעיה הוא תחילת התהוות הבעיה הבאה. העניין לקוות ולבחור בבעיות טובות.

אושר נובע מפתרון בעיות. בעיות מתחלפות או משתדרגות. להימנע מבעיות או להרגיש שאין בעיות יהפוך אותנו לאומללים. צריך שיהיה משהו לפתור.

אושר הוא עבודה עצמית מתמשכת ותמידית. העניין למצא בעיות שנהנים לפתור

תחשבו כמה זה פשוט, לפתור בעיות יהפוך אותנו למאושרים.

מה שיכול להרוס, זה או להתכחש לבעיה או להפוך לקורבן שמאמין שאין סיכוי לפתור את הבעיה. מה שיקבע את ההצלחה שלך היא לא ממה אתה רוצה ליהנות אלא איזה כאב אתה רוצה לשאת. מה הדבר שאתה מוכן להיאבק למענו. כי אושר מצריך מאבק הוא צומח מבעיות. אתה רוצה גוף מחוטב, זה כרוך בכאב ומתח פיזי להיות כל יום בחדר כושר, לתכנן את האוכל שאתה אוכל. אתה רוצה עסק מצליח, זה להסכים לעבוד שעות רבות, להסכים לכשלונות, לחוסר ודאות.

העניין הוא שאנשים מאוהבים בתוצאה הסופית. אבל כדי להצליח צריך ליהנות מהמאבק בדרך. העניין הוא החדווה במסע עצמו!

אתה לא מיוחד 

אנחנו שומעים הרבה אמירות על כמה חשוב לאהוב את עצמנו, להעריך את עצמנו, כי זה מפתח לחיים טובים. אבל להרגיש טוב ביחס לעצמך, להעריך את עצמך, כשאין סיבה טובה, זה לא אומר כלום. למדוד הערכה עצמית לפי כמה אדם מרגיש חיובי ביחס לעצמו , זה ריק מתוכן. מדד אמיתי ומדוייק לערך העצמי של האדם, הוא כיצד הוא מרגיש ביחס להיבטים השליליים שלו. כלומר אדם בעל ערך עצמי גבוה, מסוגל להסתכל ביושר, בכנות, על הצדדים השליליים באישיות שלו, על הפגמים שלו, ואז פועל לשפר אותם.

כשיש טראומה מהילדות, כשיש בעיות בלתי פתירות, הלא מודע מגיע למסקנה שאו שאתה מיוחד באופן ייחודי או שאתה לקוי באופן ייחודי והכללים חייבים להיות שונים לגביך. כלומר אתה הופך להיות אדם שמרגיש שמגיע לו. ככל שהכאב עמוק יותר אנחנו מרגישים חוסר אונים מול הבעיות ומאמצים עוד יותר את תחושת המגיע לי כדי לפצות על הבעיות ואז יקרה אחד מאלה:

1.  אני גדול מהחיים וכל יתר האנשים לא שווים אני ראוי ליחס מיוחד או,
2. אני דפוק וכל יתר האנשים נהדרים לכן אני ראוי ליחס מיוחד.

זה או שאני על גג העולם או שהעולם מעלינו ואנחנו בתחתית. זה יכול להיות תלוי ביום בשבוע, יכול להיות תלוי בהצלחה כלשהי.

בפועל, אין דבר כזה בעיה אישית. סביר להניח שמיליוני אנשים סבלו ממנה בעבר. זה רק אומר שאתה לא מיוחד .להכיר בזה שאנחנו לא יחידים במיננו, שהבעיות שלנו לא מיוחדות, שהכאב שהן יוצרות הן לא רק שלנו, זה צעד ראשון בדרך לפתרון.

רובנו ממוצעים ברוב הדברים שאנחנו עושים. אפילו אם בדבר אחד אנחנו יוצא דופן, כנראה אנחנו ממוצעים או מתחת לממוצע בדברים האחרים. כדי להיות יוצא דופן עלינו להקדיש המון זמן ואנרגיה. מאחר ויש זמן ואנרגיה מוגבלים, מעט מאוד מגיעים להיות יוצאים מגדר הרגיל. אם נהיה מצוינים בתחום מסוים, כנראה נהיה כישלון בתחום אחר. אנחנו נתפסים לסיפורי ההצלחה שאנחנו שומעים על הקצוות היוצאות מגדר הרגיל של הטוב והרע. זה גורם לנו להרגיש חוסר ביטחון, שאנחנו לא מספיק טובים לכן מפצים דרך תחושת מגיע לי והתמכרויות.

יש בתרבות מחשבה שגורמת לנו להאמין שכולנו נועדנו לעשות משהו יוצא מגדר הרגיל ולהיות ממוצע זה כישלון. אנשים פוחדים לקבל בינוניות, כי הם מאמינים שאם יקבלו את זה, לעולם לא ישתפרו, לא ישיגו דבר והם יהיו חסרי ערך.

להיות יוצא מן הכלל זה לא בגלל שמאמינים שאנחנו יוצאים מן הכלל, זה בגלל שעסוקים בהתמדה מתמדת בשיפור.

לקבל את העבודה שהמעשים שלנו לא חשובים כל כך במערך הגדול של הדברים, שרוב חיינו יהיו משעממים וזה בסדר, יאפשר להנות מדברים קטנים ופשוטים עוד יותר. דברים כמו ספר טוב, צחוק בריא, ידידות פשוטה, דברים רגילים שקובעים באמת.

ערך הסבל

הערכים שלנו קובעים את טבע הבעיות שלנו וטבע הבעיות שלנו קובע את איכות חיינו.

תחשבו על משהו שמטריד אותנו או מציק לנו. עכשיו תשאלו מדוע זה מטריד אותנו. כנראה שיש שם תחושת כישלון. עכשיו קחו את הכישלון הזה ותשאלו מדוע זה נראה לנו נכון או אמיתי. מה עם הכישלון לא היה באמת כישלון. כלומר חשוב להתעמת עם הערכים שלנו.

אם נרצה לשנות את האופן שבו אנחנו רואים את הבעיות שלנו עלינו לשנות את הדבר שאנחנו מייחסים לו ערך גבוה. או כיצד מודדים הצלחה וכישלון באותו הקשר.

ישנם ערכים נפוצים שיוצרים בעיות לבני אדם בעיות שקשה מאוד לפתור אותם.

• הנאה. להתמקד בהנאות שטחיות יוצר חרדה, חוסר יציבות רגשית ודיכאון. הנאה אינה מקור לאושר להיפך היא התוצאה שלו.
• הצלחה חומרית. בפועל כשאדם מספק צרכים בסיסיים (לצורך כך לא צריך הרבה מאוד כסף) אין התאמה בין אושר להצלחה חומרית.
• להיות צודק תמיד. אם הערך העצמי מבוסס על הצורך להיות צודק זה ימנע מאיתנו ללמוד מהשגיאות, מלאמץ נקודות מבט חדשות ולהיות אמפטיים כלפי אנשים אחרים.
• להישאר חיובי. להתכחש לרגשות שליליים מוביל לרגשות שליליים עמוקים יותר. חיוביות מתמדת היא הימנעות ולא פתרון . כשעולה רגש שלילי עלינו לבטא אותו.

אתה תמיד בוחר

אנחנו אחראים באופן אישי לכל דבר בחיינו ולא משנה מה הנסיבות החיצוניות. אנחנו לא שולטים תמיד במה קורה לנו, אבל אנחנו תמיד שולטים באופן בו אנחנו נפרש את מה שקורה לנו ובאופן בו אנחנו מגיבים. אנחנו בוחרים את הערכים על פיהם נחיה, את המדדים לאורם נמדוד מה קורה לנו. שימו לב, יחד עם אחריות גדולה בא כוח גדול. ככל שאתה לוקח אחריות על החיים שלך, יש לך כוח רב יותר על החיים שלך. לקבל אחריות לבעיות שלך, זה הצעד הראשון לפתרון שלהם. גם אם מישהו אחר אשם למצב שלי, הוא לא אחראי על מה שאני מרגיש, על המסקנות שאגיע אליהן ועל איך אבחר לפעול.

אנשים מתייחסים למגרעה או לחיסרון שנולדו איתו כאילו נגזל מהם משהו בזדון. הם מרגישים שאין שום דבר שהם יכולים לעשות בקשר לזה ולכן הם נמנעים מאחריות למצב. אני לא בחרתי בגנטיקה הדפוקה שלי, אז זה לא אשמתי שהדברים מתנהלים כך. זה נכון זה לא באשמתם, אבל עדיין זה באחריותם.

אתה טועה לגבי כל דבר

בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, אין מחשבה נכונה או אידיאולוגיה מושלמת. יש רק מה שהניסיון שלך הראה לך כנכון בשבילך. כלומר התשובה הנכונה שלי כרוכה במסע שעברתי עד היום והיא עתידה להשתנות. כי אני משתנה, מתפתח, ככל שאני גדל, מתבגר, אני מתנסה יותר בחיים, ואני מקצץ עוד ועוד בנכון שלי.

שום דבר אינו ודאי, שום דבר אינו בטוח, כל עוד הוא לא קרה וגם אז זה עדיין נתון למחלוקת. במקום לחתור לוודאות, עליך להיות בחיפוש תמידי אחר ספק. ספק לגבי האמונות, לגבי הרגשות, לגבי מה העתיד צופן לך. במקום לחפש להיות צודק, עליך לחפש היכן אתה שוגה. אתה לא יודע באמת איזו התנסות היא חיובית או שלילית, מה יהיה מכונן וימריץ לשינוי והתפתחות.

יש משפטים כמו כן האמן בעצמך, לך עם תחושת הבטן שלך. אבל אולי עדיף דווקא לסמוך פחות על עצמך, כי המוח והלב שלנו הם לא מהימנים. להאמין שכולנו שוגים כל הזמן ושהאמונות והנחות היסוד שלנו הן לא בהכרח נכונות, זו אפשרות בטוחה ומשחררת.

ככל שאתה מנסה להיות בטוח לגבי משהו, אתה עתיד להרגיש יותר חוסר ביטחון וחוסר ודאות. ככל שאתה מאמץ מצב של חוסר ודאות וחוסר ידיעה אתה מרגיש נוח יותר עם הידיעה שאתה לא יודע. חוסר ודאות מסיר שיפוטיות לגבי אחרים, מסיר קבעונות, הוא מאפשר יותר.

ככל שמשהו מאיים על הזהות שלך, אתה מנסה להימנע ממנו. ככל שמשהו מאיים לשנות את האופן בו אתה רואה את עצמך, אתה תימנע מלעשות את הדבר.

תימנעי לדבר עם בעלך על הרצון להיות הרפתקנית יותר בחדר המיטות, כי השיחה עלולה להרוס את הזהות שלך כאישה טובה ומוסרית. תימנע לספר לחבר שלך שאתה לא רוצה לראות אותו ואתה רוצה לסיים את הקשר, כי זה יפגע בזהות שלך כאדם נחמד טוב וסלחני.

אלו הזדמנויות שנמנע מהן, כי הן מאיימות על הערכים שבחרנו ולמדנו לחיות לאורם.

נימנע לוותר על עבודה ולהתחיל עסק חלומות בגלל הסיכוי שאף אחד לא יאהב או לא יעריך.

יש לכולנו ערכים לגבי עצמנו וזהות ואנחנו מגנים עליהם, מצדיקים אותם. אם אני בחור נחמד אמנע ממצבים שעלולים לסתור את האמונה הזאת. אם אני מאמין שאני בשלן מדהים, אחפש הזדמנויות להוכיח את זה. האמונה העצמית תמיד מקבלת קדימות. לכן לדעת את עצמך או למצוא את עצמך זה עלול להיות מסוכן ולסגור פוטנציאל להזדמנויות חדשות.

לעומת זאת, כשאתה מודה, אני לא טוב בקשרים. יש פתאום חופש לסיים נישואים גרועים כי אין זהות להגן עליה גם במחיר של נישואים כושלים.

אם אני מאמינה שאין שום דבר ייחודי או מיוחד בחלומות שלי או במשרה שלי, יש לי חופש לתת סיכוי הוגן לחלומות שלי.

ככל שהזהות שאתה בוחר לעצמך צרה ונדירה יותר, הכל יתפס יותר כמאיים בעיניך.

כישלון הוא הדרך קדימה.

עיקרון עשה משהו

פעולה אינה רק תוצאה של מוטיבציה, היא גם הסיבה שלה אם חסרה מוטיבציה. כדי לחולל שינוי חשוב לעשות משהו, כל דבר. אז כישלון נתפס לא חשוב. אמת המידה להצלחה, היא עצם העשייה וכל תוצאה היא התקדמות. כל עשייה חשובה. התגמול הוא ההשראה. אתה מניע את עצמך קדימה, מרגיש חופשי להיכשל והכישלון דוחף קדימה. זה עוזר גם עם דחיינות .

היכולת לומר לא 

הרצון להימנע מדחייה בכל מחיר, להימנע מעימות, מקונפליקט, לעשות הכל מתואם והרמוני, זה כמו להרגיש שמגיע לי. שיהיה אפשר להרגיש נהדר כל הזמן, כי להימנע מלהגיד לא לא יגרום לי להרגיש רע. כדי לחיות ביושר וכנות עלינו להרגיש נוח לומר ולשמוע לא. דחייה עושה קשרים טובים יותר ואת החיים הרגשיים בריאים יותר.

ההבדל בין קשר בריא ללא בריא מתמצא בשני דברים

• באיזו מידה כל אחד מבני הזוג מקבל אחריות
• הנכונות של כל אחד מבני הזוג לדחות את השני ולהידחות על ידו.

בקשר לא בריא ורעיל, אף צד לא לוקח אחריות ואף צד לא יכול לתת או לקבל דחייה. בקשר בריא יש גבולות ברורים, בין בני הזוג. ישנו ערוץ פתוח לתת ולקבל דחייה בעת הצורך. גבולות הכוונה שכל אחד אחראי לבעיות שלו. בקשר בריא לא ניקח אחריות על הערכים והבעיות של בן הזוג. בקשר רעיל נמנע לקחת אחריות על הערכים והבעיות שלנו וניקח אחריות לבעיות של בן הזוג ונצפה שהאחר יקח אחריות על הבעיות שלנו. לדוגמא אל תצאי עם חברים שלך בלעדיי כי אני מקנא, איך גרמת לי להרגיש מטופש מול אחותך אל תחלקי עליי לפניה. הייתי שמח לקחת את העבודה הזאת אבל אמא שלי לעולם לא תסלח לי שעברתי לגור רחוק כל כך.

או שלוקחים יותר מידי אחריות לבעיות של אחר או שמצפים שאחר יקח אחריות על הבעיות שלנו.

כמובן שאפשר ורצוי לעזור לבן הזוג ולתמוך בו, אבל בגלל שאנחנו בוחרים בזה, לא כי מרגישים מחויבים או כי מגיע לנו.

בקשר רעיל יש קורבן ומושיע. המושיע פותר. הוא פותר לא כי אכפת לו מהבעיות אלא כי הוא מאמין שהוא חייב לתקן את הבעיות של אחרים, כדי להיות ראוי לתשומת לב ואהדה לעצמו. הכוונה היא אנוכית ולכן יש פה חבלה עצמית ולא חווים אהבה אמיתית. לפעמים קשה לראות מה ההבדל בין לעשות דבר מתוך מחויבות לעשייה שלו או מתוך רצון פנימי חופשי. לכן כדאי לשאול אם נסרב כיצד ישתנה הקשר ובאותו אופן אם בן הזוג שלי יסרב למשהו שאני רוצה כיצד ישתנה הקשר. אם זה יביא לפיצוץ או לדרמה זה סימן רע לגבי הקשר, זה אומר שהקשר מותנה. הוא מבוסס על תועלת במקום קבלה בלתי מותנית של כל אחד עם הבעיות שלו. אנשים עם גבולות חזקים לא פוחדים מהתפרצויות, מויכוחים, ממריבות, מלהיפגע. הם מבינים שלא סביר לצפות ששני בני הזוג יהיו מתואמים במאה אחוז ויענו כל הזמן על הצרכים ההדדיים. הם מבינים שהם עשויים לפגוע ולהיפגע. הם מבינים שהם לא יכולים לשלוט על איך האחרים ירגישו ומבינים שקשר בריא הוא לא לשלוט ברגשות של האחר, אלא שכל בן זוג תומך בשני בתהליך הצמיחה האישית ובפתרון בעיות בעצמו. הרעיון איננו שיהיה לך אכפת מכל דבר שאכפת לבן הזוג שלך. הרעיון הוא שיהיה לך אכפת מבן הזוג שלך בלי קשר למה שאכפת לו זו אהבה בלתי מותנית.

איך לבנות אמון

להגיד לבן הזוג את האמת זה יכול להיות מבאס. גברים משקרים באופן סטריאוטיפי כדי לשמח את בת הזוג, אבל יושר ביחסים יותר חשוב מהרצון להרגיש טוב כל הזמן. האדם האחרון שארצה לצנזר את עצמי מולו זה בן הזוג שלי. אם העדיפות היא לגרום לעצמך תמיד להרגיש טוב או לגרום לבן הזוג להרגיש טוב, בסוף אף אחד לא ירגיש טוב. הקשר יתערער ויתפרק. בלי קונפליקט, בלי עימות, לא יכול להיות אמון.

עימות קיים כדי להראות לך מי עומד לצידך בלי תנאים. אי אפשר לתת אמון במי שאומר כן תמיד. כאב בזוגיות הכרחי כדי לבנות אמון הדדי ולייצר אינטימיות עמוקה. על מנת שקשר יהיה בריא, שני בני זוג צריכים להיות מוכנים ומסוגלים לומר ולשמוע לא. בלי הדחייה, הגבולות מתפרקים. קונפליקט ועימות הכרחיים, כדי לברר באופן גלוי ופתוח את חילוקי הדעות. בניגוד לקשר המבוסס על מניפולציה וסילוף שיהפוך לקשר רעיל. בלי אמון אין משמעות לקשר .

יש חופש ושחרור במחויבות.

יש הזדמנות מעמיקה ומעוצמת בדחיית חלופות והסחות דעת. מחויבות מקנה חופש כי אתה לא נותן לדברים קלי דעת וחסרי חשיבות להסיח אותך ממה שחשוב. מחויבות מקנה חופש כי היא משחיזה ומכוונת את תשומת הלב והמיקוד למה שיעיל. מחויבות הופכת את קבלת ההחלטות קלה יותר, מסלקת פחד מהחמצה, כי אתה יודע שמה שיש לך מספיק טוב, אז למה לרדוף אחרי עוד ועוד. מחויבות מאפשרת להתמקד בצורה מרוכזת במה שחשוב ולהשיג דרגה גבוהה יותר של הצלחה.

ואז אתה מת…

להתעמת עם המציאות אחרי מותנו זה חשוב כי זה מוחק ערכים מזופתים ושטחיים. לכן כדאי לשאול מה היא המורשת שלך ובמה העולם יהיה שונה וטוב יותר כשתעזוב אותו. איזה חותם תטביע בו, איזו השפעת תחולל.