איך להפגע בקשר ולהשאר בחיים, וגם בקשר?

תחשבו על הרגע הנורא, בו, בקשר שהרגשתם בו קרובים, בטוחים, אוהבים, פתוחים וכנים נפגע לכם האמון. פתאם הוא או היא אומרים לכם משהו כל כך פוגעני, עושים משהו שמנותק כל כך ממה שציפיתם לו, מגיבים אליכם באופן בו אתם מרגישים מושפלים, פגועים, כועסים, כואבים. באופן אוטומטי ברגע הזה, כמו בהתמודדות עם כל איום, אחנו נתקוף, כלומר נכעס, נתגונן וננסה להסביר לאחר כמה הוא טועה וכמה נוראי הוא ומה שהוא עשה לנו. יתכן ונרצה לברוח, כלומר לנתק באופן חד צדדי ומיידי את הקשר שאנחנו חווים אותו כנוראי והרסני עבורנו, קשר שכל צורה של המשך שלו רק תגביר את הכאב שלנו ואת ההשפלה שלנו. יתכן ונקפא, נספוג את הפגיעה ונשתוק, נאלם, נזדקק לשעות או ימים על מנת להתאושש מהמכה ובכלל להיות מסוגלים להגיב באופן פעיל, נתרחק לאיטנו.

כך, בכל מקום כשאנחנו מרגישים שמישהו יקר וחשוב לנו כבר לא אוהב אותנו, כבר לא מעריך אותנו, כבר לא מכבד אותנו, כאשר הוא כל כך לא מבין אותנו ולא מספק לנו את הביטחון ואת השייכות הבסיסית שאנחנו זקוקים לה, אנחנו נרצה ללכת.

חשוב לציין שבגלל הפחד ללכת, הפחד שהקשר יסתיים אנחנו לעיתים נתחיל להסביר לעצמנו למה השני עשה או אמר, נבין אותו כל כך עד שלפגיעות שלנו לא תישאר מקום. ההבנה הזו יכולה לסייע להתמודד עם ניהול כעסים בחיים אבל לפעמים יש לה מחיר. אנחנו לא נותנים מקום לתחושות בטן, לסימנים קטנים שמרגישים, "מחליקים", "מעבירים", בלי להגיד כלום והמשמעות היא לפעמים לוותר על עצמנו. זה יכול להגיע למקומות קיצוניים בהם לא נרגיש הטרדה מינית, התעללות של סמכות, ביטויי אלימות מולנו, רק כי אנחנו מבינים כל כך.

עכשיו חשבו על הרגע הנורא, בו, בקשר שהרגשתם קרובים, בטוחים, אוהבים, פתוחים וכנים אתם מאכזבים. אמרתם משהו, או עשיתם משהו שהוא או היא לא מסוגלים להבין מאיפה זה הגיע. האחר נפגע עד עמקי נשמתו, הוא כועס, הוא משתלח,  הוא מתגונן, אתם מרגישים כל כך שנואים, כל כך מאכזבים, כל כך לא בסדר ואתם לא מבינים עד הסוף מה עשיתם או אמרתם. זה נראה לכם דרמטי, זה נראה לכם לא בהלימה למציאות ואז אתם פועלים באחת משלוש אפשרויות: תוקפים בחזרה, מתנתקים או קופאים בבהלה.

הבשורה הכואבת היא שהרגעים האלה יגיעו כנראה בכל קשר קרוב. בכל קשר שתתפתח בו אינטימיות וחשיפה כלשהי יגיע הרגע הכואב, הקונפליקט, אי ההבנה הכואבת הזו. לפעמים תיפגעו ולפעמים תפגעו.

הבשורה המשמחת היא שאלו הרגעים שיכריעו את הקשר. כלומר אם אין רגעים כאלה, אין קשר אותנטי, מאפשר, כי אנחנו למעשה לא מביאים את עצמנו עד הסוף, אנחנו לא מתמסרים לקשר, אלא שומרים על נפרדות אסתטית, על מרחק מתמיד. זהו קשר חסר כי אין בו ביטחון להגיע למקומות האלה. קיום רגעים כאלה בקשר והיכלת להתקרב מתוך רגעי משבר כאלה בקשר יבשרו על קשר שיוכל להתקיים לאורך זמן. על קשר שהאינטימיות בו יכולה להתפתח ולצמוח, על קשר שיש בו הבנה עמוקה לגבי השוני בינינו. הבנה שעד כמה שאנחנו קרובים ואוהבים, עולם המושגים הבסיסי שלנו הוא שונה. בקשר בו אנחנו נפגעים או פוגעים ולאחר מכן מתקרבים, אנחנו מרגישים הכי בטוחים והכי שייכים.

המפתח ליצירת פגיעות בקשר והתמודדות איתה בהצלחה טמון בדגשים הבאים:

1. כשאני נעלבת, נפגעת, אני מבטאת בדיוק את זה, מדברת על מה אני מרגישה. במקום לתקוף, להסביר למה האחר טועה, לכעוס, לפעול ממקום נקמני. אני נשארת ומביאה אותי פגועה. זה לא פשוט, כי ברגעים האלה אנחנו מעדיפים לא להיות או שהאחר לא יהיה, אבל זו החרדה שלנו שמבקשת לכאורה להגן עלינו.
2. כשאני מרגישה שלא ראו אותי, שלא הבינו אותי, לאחר שביטאתי את מה שהרגשתי אני אסביר ממה בדיוק נפגעתי, למה אני זקוקה ולא קבלתי. זוהי למעשה הפרשנות שלי למה שעשה לי או למה שאמר האחר.
3. כשמאשימים אותי, כשמבקרים אותי, על משהו שעשיתי או אמרתי, אני קודם כל אהיה אמפטי למה שהוא מרגיש. אם הוא נפגע ממני, אין מה להתווכח על מה שהוא מרגיש כרגע, הוא כואב והוא זקוק להכרה בכאב שלו.
4. למרות שאני מאוד רוצה להתגונן, להסביר, להצטדק, אני אעשה הכל לשים את עצמי לרגע בצד ואברר ואבין לעומק, מה קרה פה. מה האחר מרגיש, ממה הוא נפגע.
5. בכל קופנליקט כזה בין אם אני בצד הפוגע או הנפגע יש לי מצפן לנושא שאינו שלם ביני לבין עצמי. כל קונפליקט חיצוני, עם מישהו אחר, מסמן לי על קונפליקט פנימי שקשור לחלקים פנימיים שלי. יש לי הזדמנות להתבונן פנימה ולראות מה עוד לא קבלתי בעצמי.

על מנת להמחיש, את הנושא, אביא כאן דוגמא מהחיים.

לפני זמן קצר הגעתי למפגש מקצועי שהיה אמור להתחיל בשעה 18.00 ולהסתיים בשעה 20.00, מפגש שמתקיים אחת לתקופה ובדרך כלל עושים בו דברים קבועים. באותו היום לקח לי שעתיים להגיע למפגש, קבלתי דוח על חניה במקום אסור, ועל מנת להגיע לאותו מפגש, הפסדתי מפגש אחר, עם חברים קרובים שלי שהתקיים בדיוק בשעה הזו.

בפועל, המפגש החל באיחור של חצי שעה והתקיים למשך חצי שעה בלבד. בגלל אילוצים של מנהלי המפגש קיצרו אותו ושינו לגמרי את תוכן המפגש, לתוכן שלא היה לי בו עניין מיוחד והרגשתי שהוא היה חסר תכלית. נפגעתי מאוד מהחוויה הזו. הרגשתי שלא ראו אותי ואת הצרכים שלי. השקעתי כל כך הרבה כדי להגיע למפגש הזה ואף אחד לא טרח להודיע לי שהוא קצר, שהוא שונה. הרגשתי שזלזלו בזמן שלי ובי.

לאחר התלבטויות החלטתי לשתף את אחת ממנהלות המפגש בהרגשתי. כתבתי לה שמאוד נעלבתי והרגשתי שממש לא מתחשבים בי. כתגובה קבלתי מבול של הסברים למה אלו היו הבחירות למה שנעשה. למה זה היה נכון שכך התקיים המפגש וכמו כן נאמר לי שאנשים אחרים כן נהנו במפגש, ושלא כמוני שמחו על מפגש בתצורה כזו. כמובן שכעסתי ונפגעתי עוד יותר.

באופן מפתיע, זמן קצר לאחר מכן, התקשרה אליי מישהי שהיתה גם היא ממנהלות המפגש לשוחח על נושא אחר. מוצפת עוד מההתכתבות שהיתה לי, סיפרתי גם לה על החוויה שלי מהמפגש. התגובה הראשונה שלה היתה "יו, איזה בעסה, ממש אבל…באמת אולי לא חשבנו על הכל…אני כל כך מבינה אותך ואת מה שאת מרגישה". כל כך נרגעתי באותו הרגע, הרגשתי מובנת, שלא שופטים את מה שאני מרגישה, הרגשתי הקלה גדולה. לאחר מכן גם יכולנו לדבר על מה נכון או לא למפגש שכזה. הרגשתי עדיין אהובה למרות שכעסתי והתאכזבתי. הרגשתי שמכילים אותי ושהקונפליקט הזה רק מקרב אותי אליה.

בזה מסתכם לו ההבדל בין תגובה מאפשרת, מקרבת לבין תגובה שיפוטית ומרחיקה.

כמובן שאני לקחתי את הנושא להמשך חקירה עצמית, לעד כמה אני נוקשה עם זמנים או תכניות מקוריות ומה זה אומר עליי….

חשוב לציין שפגיעות חוזרת בקשר מסמנת לעיתים על קשר שלא יוכל או לא ראוי שיתקיים. יש קשרים שיש שוני כל כך גדול במערכת הערכים, בעולם המושגים שלא ניתן לגשר עליהם. שהרצון הגדול שהקשר יתקיים גורם לנו לספוג ולספוג כל מיני התנהגויות ואמירות שאינן עומדות בקנה המידה המוסרי, ערכי שלנו.  יש קשרים שאנחנו לא מסוגלים לסיים ורק כשמביאים אותם לקצה, למצב של פגיעה ממשית, אנחנו יכולים להתנתק מהם.

מאוד מתעתע להבחין בין קופנליקט שמסמן על כך שהקשר אינו בריא לנו לבין קונפליקט שיכול להביא להתקרבות ולעליית מדרגה בקשר. לשם כך עלינו להיות מודעים למה חשוב לנו בקשר, מהם הקווים האדומים שלנו, מהן נקודות ההפעלה שלנו, כלומר מה מפעיל אותנו ולא משנה מי עומד מולנו. כנראה שהתקשרת סביב הקונפליקט היא זו שתכריע הרבה מאוד. אז שיהיה בהצלחה רבה!