fbpx

איך להתמודד עם ביקורת? מה לעשות כשהוא מבקר אותי כל הזמן?

כמעט בכל זוג שפגשתי יש את האחד או האחת הביקורתי, זה שמעיר, שמאשים, שמבקר ולשני או לשניה כבר נמאס. לפעמים שני בני הזוג ביקורתיים.
הביקורת מעכירה את הקשר, יוצרת מתחים , כעסים ולופים שקשה לצאת מהם.
לכן אני מתייחסת לנושא החשוב הזה. איך להגיב לביקורת? מה לעשות כשמבקרים אותנו?

האוטומט כששומעים ביקרת יהיה בדרך כלל אחת התגובות הבאות:

1.תוקפים– מבקרים אותנו, אנחנו כועסים, אנחנו מרגישים באיום אז תוקפים בחזרה. "אני לא מתחשבת בך? אתה זה שלא מתחשב בי כשאתה מפזר את הבגדים שלך בכל הבית". "איך את מעזה להגיד לי משהו על השעות שלי כשאני עובד יום ולילה בשביל שאת תוכלי לעשות את הקניות שלך". "אז חיכית לי שעה, אתה חייב עכשיו להרוס לנו את הבילוי". אנחנו לא עסוקים בכלל לשמוע מה אומרים לנו ומתמלאים בזעם והאשמות לצד השני.

2.מתגוננים– מבקרים אותנו, אנחנו רוצים להוכיח שאנחנו לא אשמים, אנחנו רוצים להסביר לצד השני שהוא טועה, אז אנחנו מסבירים, מתנצלים, עובדים בלהוכיח את חפותנו. "אני עוברת שבוע עמוס, אין לי דקה לנשום, איך אני יכולה בכלל לגעת בך, אין לי את עצמי." או "הייתי בטוח שאת לא רוצה לדבר על זה כי כששאלתי אותך אמרת אחר כך ולא יכולתי להבין מזה שאת האמת רוצה לדבר אחר כך". אנחנו שוב לא עסוקים בלשמוע מה אומרים לנו, אלא בלאסוף עוד ועוד טיעונים ללמה הצד השני טועה.

3.מתעלמים– מבקרים אותנו, מרב שאנחנו בתוך תוכנו נפגעים וכועסים אנחנו קופאים, ממש הופכים לאילמים, לא מתייחסים, שותקים, מעבירים נושא. "טוב טוב, בסדר, שמעתי. כן בטח את צודקת." אומרים משהו כשכל שפת הגוף שלנו משדרת אחרת כמו סוג של פאסיב אגרסיב שזה גם סוג של תקיפה. ויש את אלו ששותקים על מלא, לא עונים, ממלמלים לעצמם משהו. החשש מפני מה יגיע אם נגיב כל כך חזק שמשתתקים ורוצים להיעלם.

אלו כמובן אוטומטים שמכניסים אותנו ללופ, מתוכחים מי צודק, שוכחים כבר מהביקרת המקורית ומתחילים לריב על משהו אחר, זה מגיע למימדים לא פרופורציונאלים.

אז מה כדאי לעשות?

בגדול האתגר הוא להישאר שם ולהגיב ברוגע ולא מתוך הכעס והפגיעות. האתגר הוא לא להכנס למצב טעון רק בגלל שמישהו אמר לנו משהו.

/

על מנת לעשות סדר אני רוצה להתייחס ל-3 סוגים של ביקרת:

1.ביקורת שהיא הקטנה – ביקורת שנועדה להקטין את האחר, להשפיל אותו, לזלזל בו, היא לא באמת ביקרת. זה מבחינתי סוג של אלימות. במקרה הזה עלינו לשים גבול ברור ולא להסכים לכך.

"את לא יודעת להיות אמא, את חרא של אמא",
"את נראית נורא, ממש כמו פרה", "אתה ממש טיפש, כמו טמבל אתה לא מסוגל לענות לו", "אולי כשתצא לפנסיה תתחיל לעשות כסף, אתה לוזר".

התגובה לכך אמורה להיות, אני לא מסכימה לשמע את זה. לא להמשיך לדון ולדבר על הדברים, לא לשתף פעולה בשיח המקטין הזה. כמובן כשנרגעות הרוחות לדבר על כך ולהציב גבול ברור. במידה וההקטנה נמשכת, עלינו לשאול את עצמנו אם אנחנו רוצים להיות בקשר כזה. מה זה אומר עלינו שאנחנו מסכימים להיות בקשר כזה.

2. ביקורת שהיא פידבק – ביקורת שנאמרת כדי לתקן, כדי לנסות ולהשפיע על הצד השני לעשות משהו שחשוב לנו, או להפסיק לעשות משהו שקשה לנו, מאוד חשובה בקשר זוגי. הביקורת הזו היא אפשרות ליצירת קירבה, ליצירת שיח אותנטי של ביטוי פתוח. לא תמיד נקבל את הביקרת, אבל לשמע אותה, להבין מה הצד השני מבקש מאיתנו, חשוב לא פחות.

"יו למה אתה משאיר את הצלחת אחריך, כל כך יקל עליי שתפנה אחריך וגם הילדים שלנו ילמדו לעשות את זה", "ממש התעלמת ממני כשהיינו אצל ההורים שלך, דאגת לכולם ואותי שכחת", "אתה ממש קר אליי, לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שבאת לחבק אותי".

זוהי ביקורת שהיא למעשה בקשה, אפשר לקחת ממנה, אפשר להתפתח ממנה. זה נכון שאם אם היתה נאמרת בתוך שיחה שקטה, כבקשה במקום האשמה, היה לנו יותר נוח להגיב אליה ברוגע. אם היית לוקחת אותו לשיחה על כוס יין ואומרת לו נורא בא לי שתיגע בי יותר, שתחבק אותי, אני זקוקה לחם הזה, למגע הזה. סביר להניח שהתגובה שלו היתה רגועה ולעניין. אם היית יושב מולה, ואומר לה תקשיבי נורא קשה לי שכשאנחנו יוצאים יחד, אני מרגיש לבד. כל כך הייתי רוצה שתדאגי לי קצת, תשימי לב אליי, זה ממש היה עושה לי טוב.

אל מול ביקורת כזו, עלינו לבדק את עצמנו ולהגיב לעניין. לבדוק אם הביקרת נכונה, לקחת אחריות עליה, להתאמץ להבין מה מפריע לצד השני ולהחליט אם נרצה לשנות את ההתנהגות שלנו.

את צודקת, אני באמת לא נוגע בך, אני מבין כמה זה קשה, ואני אקח את זה לתשומת ליבי.

או את צודקת, אני באמת לא נוגע בך, אני מבין כמה זה קשה, נורא קשה לי להיות חם אלייך פיזית בימים האלה כי…

או אני מצטער אבל אני לא מסכים איתך, אני בודק את עצמי והשבוע כל יום לפני השינה שלחתי יד ללטף אותך, כשאני מגיע מהעבודה אני ישר פונה אלייך בחם ונוגע לך בכתף ובשבת חיבקתי אותך כשישבנו אצל חברים. אולי יש משהו אחר שמפריע לך, למה את מתכוונת בדיוק.

3. ביקורת שהיא תיסכול פנימי – ביקורת של זריקת חיצים, של הוצאת קיטור היא בעיה של זה שמבקר. זו ביקרת שמבטאת תיסכול פנימי וחוסר יכולת להכיל דברים שלא מתבצעים בדיוק כמו שאנחנו רוצים.

"אופ אתה לא רואה שאתה מלכלך עם הנעלים", "עוד פעם שכחת את הדוד דולק", "מה יהיה עם האסלה הזו".

מדובר בהערות תכופות וזה שמעיר בטוח שזה מדאגה ואכפתיות, הוא רק רוצה שיהיה טוב יותר. אבל זה למעשה קשור לקושי שלו להיות ברוגע, להיות מרוצה או להיות לא בשליטה.

כשאנחנו שומעים את הביקורת הזו, בדרך כלל הפרשנות היא שמנסים להשתלט עלינו, הוא מקטין אותי, היא מחנכת אותי, היא חושבת שהיא אמא שלי. העניין הוא שזה באמת לא קשור אלינו, אם נצליח לא להיות מופעלים מכך.

אל מול ביקרת כזו עלינו לנשום, לסמן לעצמנו שזה לא שלנו ולאתגר את עצמנו לא לכעוס ולהגיב ברוגע.

"ואיייי אי אפשר בבית הזה לסגור את המדיח",
"כמה פעמים ביקשתי לנקות את השיש אחרי שמכינים",
מה יש להגיד, מה יש לענות על זה?

התגובה היא פשוט לשתוק. לא להגיב.

ואם הצד השני מתעקש לקבל תגובה, אפשר להרגיע, "בסדר, לא קרה כלום, בוא נסגור את המדיח", "בסדר לא קרה כלום, בוא לא ניכנס לריב על כלום".

זה אולי מרגיז לחיות עם מישהו שכל הזמן מתלונן ומקטר, אבל אין באמת מה להגיד לו בזמן אמת. ככל שנבין שזה לא קשור אלינו, נוכל להכיל את זה. כמובן שנוכל לקחת את הצד השני לשיחה ולדבר על זה ממקום של ביקורת שהיא פידבק.

התגובות לביקורות השונות, נכונות לכל סוג של קשר. לקשרים של זוגיות, חברות, ילדים, קשרי עבודה.

בכל המצבים מומלץ לקחת נשימה כדי להוציא את הגוף ממצב הסטרסס שהוא נמצא בו. לצאת מהמצב של תחושת האיום, ולקחת אחריות על התגובה שלנו.

בכל המצבים נוכל לבחור שלא להסכים להיות בקשר כזה.

בכל המצבים, לא משנה מה האחר עושה, האחריות שלנו, היא על הרוגע שלנו.