fbpx

איך לתת בקשר ממקום שממלא אותנו ועושה לנו טוב – מהי נתינה מקולקלת

כולנו רוצים להיות בקשר שבו הצד השני בנתינה אלינו. זו יכולה להיות נתינה פיזית, עזרה במשהו, לתת לנו משהו, לקנות לנו, להכין לנו אוכל. זו יכולה להיות נתינה רגשית, להרעיף עלינו מילים טובות, לדאוג לנו, להקשיב לנו, לראות אותנו.

הרבה פעמים חשים תסכול בקשר כשאנחנו מרגישים שהצד השני לא נותן לנו, בייחוד אם אנחנו מרגישים שאנחנו נותנים ולא מקבלים בחזרה.

איך זה שאני מפיקה לך ליום ההולדת, זוכרת כל דבר חשוב שלך, ואתה כלום?

איך זה שאני מגיע מוקדם הביתה, עושה כל מה שחשוב לך, ואת אפילו חיבוק לא נותנת לי?

יש איזו ציפיה ליחסי מסחר ולהדדיות. נתתי, אז אני רוצה לקבל.

/

מתוך כך הרבה פעמים ניתן מהמקום הלא נכון. מחשש לאכזב, מפחד שיכעסו עלינו. אנקה את הבית כדי שהוא יגיע הביתה ולא יכעס ויהיה רגוע.

אז אנחנו מרצים, ויש לכך מחיר. כשמרצים בסוף זה מתפוצץ, מתישהו נכעס ונעניש אותו.

או כי אנחנו רוצים לקבל משהו בתמורה. אנקה את הבית כדי שהוא יגיע הוא יסכים לבוא איתי להורים שלי.

אז אנחנו עושים מניפולציה ויש לכך מחיר. עשינו הסכם בלי לתאם ונכנס לציפיות וסביר להניח שנתאכזב ונכעס אם לא נקבל.

אני קוראת לזה נתינה מקולקלת, כי היא מקלקלת. לנו ובסוף גם לצד השני.

זה נכון כמובן לכל קשר, לא רק לקשר זוגי.

הרבה פעמים אנחנו כהורים מרגישים כפויי טובה. הילד שלנו מתנהג באופן לא מכבד ואנחנו ממשיכים לתת לו כסף, מסיעים אותו, למרות שאנחנו לא רוצים לעשות את זה. מתגבש כעס פנימי כי אנחנו נותנים ונותנים, אבל מקלקלים. כי אנחנו נותנים לא מהמקום הנכון.

אני רוצה להביא לכם את העקרונות של נתינה בריאה, מתגמלת, שטובה לשני הצדדים בכל קשר.

עקרונות הנתינה

לתת מרצון ומבחירה חופשית:

מלבד ילדים קטנים שאנחנו כן חייבים לתת להם ביטחון, חם ואהבה, אוכל, צרכים לפי הגיל. מגיל מסוים אנחנו לא מחויבים… לזהות אם אנחנו עושים את זה כי מרגישים חייבים, צריכים, זו לא בחירה. אם זה מפחד שיקרה משהו, זו לא בחירה. בכל פעם שנותנים ומזהים כעס פנימי לעצור, או לבחור, למצא צידוק לעצמנו לא בחרנו לתת או לא לתת.

לתת כדי ליהנות מעצם זה שאני בנתינה

עושה לי טוב להסתובב ולחפש לו את הספר המיוחד, אני נהנית לסדר לו את הארון.

לתת כדי ליהנות מכך שטוב לו

עושה לי טוב לראות את החיוך שלו כשאני מכינה לו את העוגה שהוא אוהב, משמח אותי לראות אותו מתכרבל ומתענג בחיבוק שלי.

לתת כי זה יהפוך אותי ליותר ראויה

אם אני קולטת שבן הזוג שלי עובד שעות מנקה את הבית וביליתי עם חברה, אגיע הביתה ואעשה לו מסאג, אם אני קולטת שכבר כמעט שבוע שאמא שלי אוספת את הילדים מהגן אדאג לעשות משהו בשבילה. לאזן את מה שאנחנו קיבלנו . ברור שלא אמורים להחזיר על כל נתינה ונתינה בחשבונאות, אבל בסך הכללי של הקשר חשוב שנוודא שאנחנו לא נצלנים. נרגיש ראויים לטוב אם נפעל באופן אתי. תשאלו את השאלה האם בקשר הזוגי שלי אני נותנת יותר או פחות?

נתינה זו סגירת חשבון ולא פתיחה

מכירים את זה שלוקחים את הילדים ליום כיף, בריכה ואז מסעדה ואז עוצרים לגלידה וכולם כבר עייפים ומותשים ומגיעים הביתה ואז לא, הם לא הולכים לישון, הם רוצים עוד. תשומת לב, או לאכול. ואנחנו אומרים לעצמנו וגם להם לפעמים, אחרי כל היום הזה לא מגיע לנו שקט. קבלתם כל כך הרבה, אתם לא מעריכים.אז הפוך! נתינה סוגרת חשבון לא פותחת אותו, כי אז זו מתכנת לציפיות שלא מתואמת בכלל עם הצד השני. העניין הוא לתת כשאנחנו בוחרים לתת, כי רוצים, כי מגיע לצד השני כמו שאמרתי מקודם. לא כי אנחנו רוצים לקבל משהו. נתתם, זהו נסגר החשבון מבחינתכם.

אז שמחתי לתת לכם את העקרונות שיהפכו את הנתינה שלכם לכל כך יותר מתוקה.