fbpx

"אבל על מה נדבר?" – איך מתמודדים עם הקושי לתקשר בזוגיות

בפוסט האחרון העלתי סרטון עם רעיונות למקורות אנרגיה לזוגיות.  התגובות שקיבלתי היו, אין לנו שום דבר משותף, אין לנו על מה לדבר, גם אם אנחנו ביחד זה לא באמת מרגיש ביחד.

זוגות לילדים קטנים טענו שגם אם הם מאוד רוצים, הם לא יכולים. האינטנסיביות של החיים, עבודה, ילדים, משימות בית, לא מאפשרים למצא זמן לזוגיות. גם כשהם כבר מוצאים זמן יחד, ישר עולים נושאים של בית וילדים, לפעמים זה מתלקח לויכוח, אז אולי עדיף פשוט לא לדבר.

זוגות בוגרים יותר, כשהילדים כבר לא זקוקים לטיפול, אמרו שאין להם מכנה משותף וגם אם ישבו יחד אין להם על מה לדבר. עכשיו כשענייני הילדים כבר לא בראש סדר העדיפות והכל מתנהל רגוע, אנחנו לא יודעים על מה לדבר.

טענה נוספת שעלתה היא כלפי גברים בעיקר. הוא לא מדבר, אני צריכה "לסחוט" אותו כדי שיגיד לי משהו, הוא נראה סובל כשהוא מדבר, אז כשקורה משהו אני פשוט מתקשרת לחברה טובה או לאמא שלי.

איך מתמודדים עם הקושי לתקשר בזוגיות

הרבה זוגות מתייאשים, מוותרים ולא מתקשרים. הבעיה היא, שזוגיות מתקשה להתמודד עם האתגרים שלה (קונפליקטים, חוסר דיוק, חסכים, תסכולים, כעסים), כשאין "דלק" לזוגיות. כשאין משהו שמחבר, שיוצר קירבה, שמטעין אותנו, המרחק הולך ונהיה גדול ואז הכל נפיץ יותר.

/

לכן חשוב לי להתמודד עם 3 הטענות שהתחלתי איתן את המאמר:

1.אין זמן לזוגיות– זה נכון לזוגות צעירים בשיא האינטנסיביות של החיים וגם לזוגות בוגרים יותר שעסוקים עד מעל הראש בעבודה תובענית, או בשילוב בין עבודה לספורט או תחביב אחר. זה באמת האוטומט של רב האנשים, לשים את הזוגיות בתחתית סדרי העדיפויות. כמו הפירורים של העוגה, כך מתייחסים לזוגיות. למה בעצם? למה משקיעים כל כך הרבה זמן וכסף בקריירה? למה משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בגידול הילדים? זה באמת יותר חשוב מזוגיות? אני חושבת שהמחשבה הזו היא תוצר של חינוך. מסבירים לנו מגיל אפס שחשוב שנלמד כדי שנצליח בחיים, מסבירים לנו מגיל אפס שעלינו להתחתן ולהוליד ילדים ולתת את כל כולנו לילדים. אף אחד לא מסביר לנו שחשוב לתת קדימות לזוגיות. שזוגיות היא משאב לגדילה, שאהבה היא מקור כח, שחיבור אנושי עמוק ומתפתח הוא מקור לחיות ולתחושת אושר. אז על מנת לעשות שינוי חשוב קדם כל להכיר בכך.

עכשיו יש פה ביצה ותרנגולת, להרבה זוגות, למען האמת, לא כל כך כיף יחד אז די מתחמקים מהזמן הזוגי. ככל שמקדישים פחות זמן זוגי, כך גם פחות כיף בזוגיות. או שזוגיות יודעת לעשות כיף רק בחופשות, מנותקים מסדר היום הלחוץ בתנאים של מלון חמישה כוכבים בלי משימות ומטלות.

הנוסחה היא פשוטה – אם זוגיות חשובה לך, זו משבצת שאמורה להיות ביומן!

תרויחו פחות כסף, תעשו פחות ספורט, תראו פחות טלויזיה, תרכלו פחות, אל תקנו את הסיפור שאי אפשר. זה או שאתם תקועים באמונה כזו או שהאמת המרה היא שלא כיף לכם ביחד, ועל כך אכתב בהמשך.

2.אין לנו על לדבר– אצל זוגות רבים יש שוני בתחומי העניין. הוא עובד במחשבים, היא עורכת דין. הוא מכור לספורט היא מכורה להתפתחות אישית, הוא אוהב סדרות רומנטיות היא אוהבת סדרות מתח, הוא אוהב בישול היא אוהבת טיולי טבע. נראה שלא יכול להתקיים מפגש חופף בין תחומי עניין. אז נכון שהרבה יותר קל כשיש מכנה משותף ובאופן טבעי נמשכים לאותם תחומים. אבל בפועל, כל שני אנשים שישבו ויתחקרו את תחומי העניין שלהם, תמיד ימצאו לפחות תחום אחד משותף. זה יכול להיות משהו שכזוג אפשר לחקור ולגלות יחד, הרי לא באמת ניסינו את כל התחומים. בנוסף אפשר להתאמץ ולהתחבר לתחום עניין שהוא לא טבעי לנו. אפשר להתאמץ ולראות איתו משחק כדורסל (וליהנות מהביחד, מפיצוח גרעינים ואפילו מהמשחק), אפשר להתאמץ וללכת איתה לסדנת יוגה (וליהנות מהביחד, מלהרגיש את הגוף ואפילו מהיוגה עצמה).

מעבר לתחומי עניין אפשר לדבר עלינו. לא על הילדים, לא על ענייני בית וכסף, עלינו. המחסום נובע בדרך כלל מאחר והנטיה שלנו לראות את בן או בת הזוג וישר לראות משימות שקשורות אליהם. אבל אם ניזכר בתקופת ההיכרות, כנראה שהיה לנו על מה לדבר. היינו משוחררים וחופשיים ממטלות החיים. הבאנו צד חוקר, סקרן, מתעניין, את הצד הזה כדאי להביא לתוך הקשר.

היכולת להסתכל על בן בת הזוג ובאמת לרצות לדעת עליו: מה עבר עליו, מה הוא מרגיש, מה כיף לו, מה קשה לו, על מה הוא חולם, על מה הוא מפנטז, מה מפחיד אותו, מה מדליק אותו, מה בא לו, מה משמעותי עבורו. כמובן גם לשתף לגבי עצמנו.

על מנת לסייע אני מצרפת בסוף המאמר תרגיל.

3.איתי הוא לא מדבר או אליי היא לא תפנה כשקורה לה משהו – הרבה פעמים קרה לי עם זוגות, למען האמת יותר עם גברים שהנשים שלהן תארו אותם כ"בונקר", ככאלה שלא מדברים, שלא יודעים לבטא רגשות, שאם היא לא "חוצבת באבן" הוא לא יגיד כלום. והפלא זה פלא, כבר בשיחה הראשונה שלי עם אותו גבר, השיחה קולחת, הוא מבטא, הוא מדבר, הוא אפילו הרבה יותר רגשי מהאישה שאיתו. אז למה זה קורה? למה עם חברים השיחה זורמת וקולחת ובזוגיות זה נתקע וקשה כל כך?

בקשר זוגי ארוך טווח, לאחר שלב ההתאהבות, בעיקר לאחר שיש ילדים בתמונה, אנחנו פחות ופחות מביאים את צד הקליל, המשוחרר, הכיפי שלנו. כשהוא רואה שהולכת להיות פה שיחה, הוא רואה את המבט הביקורתי שלך, את מה שאת רוצה ממנו, את האכזבות שלו. בוודאי שהוא לא רואה אותך מתלהבת ממנו, כמו חבר שפוגש אותו ומחייך אליו כשהוא שמח להפגש איתו. כמובן שגם הפוך. איבדנו את ההתלהבות, איבדנו את הכיף ובמקומם נכנסים ביקורת, משימתיות. הרבה פעמים כשנפגשים לשיחה, ישר עולה תחום אחד שיש סביבו קונפליקט ואז זה צובע את כל השיחה. פער במיניות, פער בדרך גידול הילדים, פער באורח חיים, ואז זה משתלט על השיחה וכבר לא רואים דברים אחרים.

האתגר הוא להגיע לשיחה כשמשאירים מאחור טעינות, חסכים, אכזבות. מגיעים סקרנים, מביאים את הצד הכיפי שלנו (זה גם כל כך נעים וטוב בשבילנו לשחרר את הכל ולהביא צד חופשי יותר עבורנו). אני מבטיחה לכם שאם תגיעו מחויכים, נטולי ציפיות ובאמת סקרנים לגבי בן או בת הזו שלכם, יהיה לכם על מה לדבר ויהיה לכם כיף לדבר.

תיזמון הוא דבר נוסף שיש לשים דגש אליו. בסוף יום, אחרי עבודה, אחרי עבודות בית, אחרי כל המשימות והלחצים של אותו יום זה לא תמיד הזמן הכי טוב לעשות את זה. בטח לא כשאתם רק מתחילים ליצור את התקשרת הזו. לכן אני ממליצה לשבץ במהלך השבוע זמנים כאלה. לצאת לצהריים באמצע היום, להתחיל יום אחד מאוחר יותר, לקחת בייביסיטר אחר צהריים אחד ולבלות יחד. כלומר לעשות זאת בזמנים של ערות.

כן וסביר להניח שרובכם אומרים לעצמכם, מה פתאם, זה בלתי אפשרי לצאת ככה באמצע היום. אני אגלה לכם ואומר שהרבה מאוד אנשים מוצאים את עצמם בארוחות צהריים, ועד בבתי מלון יומיים, מבלים עם גברים ונשים אחרים, כדי ליצור לעצמם בועה של ניתוק וכיף, מהיום יום. אז איך זה שיש להם זמן?

מדובר בהחלטה, גורלית מאוד לגבי החיים הזוגיים שלכם והחיים בכלל. החלטה לגבי כמה משאבים וכמה זמן אתם משקיעים בזוגיות שלכם.

וכמו שהבטחתי מצרפת תרגיל זוגי:

שלב ראשון – כל אחד מבני הזוג ממלא את החסר לבד על בן או בת הזוג שלו.

כשבן הזוג שלי שמח הוא….

כשבן הזוג שלי לחוץ הוא….

הנושא המשמעותי שמעסיק את בן הזוג שלי בימים אלה הוא…

בזמנו הפנוי בן הזוג שלי אוהב….

בשבוע האחרון הרגע שהוא הכי אהב בקשר שלנו הוא…

דבר אחד שיכולתי לעשות שיגרום לבן זוג שלי הרגשה טובה…

בן הזוג שלי למד על עצמו בשנה האחרונה…

שלב שני – כל אחד מקריא את התשובה שכתב על בן או בת זוגו. בודקים אם התשובה נכונה, עד כמה היא מדוייקת. מרחיבים על הנקודה הזו, מה עוד יכולנו לכתב או לספר על עצמנו.

חשוב לא לבקר תשובות לא מדוייקות, זה רק מעיד על כך שיש לכם על מה לדבר!