fbpx

מה עושים כשיש פערים בזוגיות?הוא רוצה יותר מין, היא רוצה יותר לדבר, הוא רוצה לנסע כל שבת להורים, היא רוצה שיאכלו בבית רק אוכל בריא – מה עושים?

הוא רוצה יותר מין, היא רוצה יותר שיחות, הוא רוצה יותר חברים, היא רוצה יותר בילויים, הוא רוצה יותר טלויזיה, היא רוצה יותר לשפץ את הבית.
אחד בקצב מהיר יותר מהשני, אחד אינטנסיבי יותר מהשני, אחד מבין קצר ולעניין והשני רק שמסבירים באריכות, אחד עף על החיים ולוקח סיכונים והשני שמרן ומחשב יותר. לאחד הכי חשוב ביטחון בקשר ולשני הרפתקנות וחוסר וודאות, לאחד הכי חשוב אינטימיות בקשר ולשני לעשות דברים יחד, לאחד חשובה ההורות יותר מהזוגיות ולשני הזוגיות יותר מההורות.

יכולתי להמשיך כך מאמר שלם, כי יש כל כך הרבה פערים וסוגי פערים במערכות יחסים. זה רק טבעי שהמצב הוא כזה. מדובר באנשים שונים וגם אם היו דומים מאוד, מה הסיכוי שברב הרגעים יהיה סינכרון מלא של רצונות וצרכים.
כן יש יחידות סגולה שהסינכרון שלהם והתיאום שלהם מופלא, הם זכו, לרב זה ממש לא כך. בוודאי שלא בזוגיות מתפתחת כשמתחילים כזוג צעיר וכל אחד מתפתח ומשתנה על פני השנים.
עצם הציפיה הזו לסינכרון, להרמוניה, לתיאום מופלא מהווה מכשול, אכזבה ועוגמת נפש להרבה מאד זוגות. לפעמים עסוקים שנים בתסכול מתמשך, שהופך למריבות בלתי פוסקות או לייאוש שמרחיק עד כדי ניכור.

בואו נבין למה זה מגיע לכזה קצה?

בתחילת קשר הכל יחסית וורוד, נמצאים בשלב ההתאהבות ולא ממש רואים את הפערים. מתאימים את עצמנו מרצון לצד השני, בלי להרגיש שאנחנו מקריבים משהו או מרצים. הכל מרגיש אחד ושלם, סינכרון מושלם של שני אנשים. (ממש כמו עובר ששוכן ברחמה של אמו, הרמוניה מושלמת).
אז עוברים כמה חודשים ובמקרה הטוב כמה שנים, לפעמים זה מגיע כשמגיעים הילדים לעולם, ואז הופפה מפנה, זה כבר לא מסונכרן כל כך.
היא מחכה כמו קבצנית שיחזור מהעבודה וידבר איתה, הוא מחכה כמו קבצן שתיגע בו וירגיש אהוב. כן נתתי פה דוגמא סטראוטיפית לחלוטין, אבל לצערי היא משקפת הרבה זוגות. זה יכול להישמע מוגזם הדימוי של קבצן, אבל זוהי התחושה של הרבה מאד אנשים.

מה שקורה הוא התהליך הבא, ושוב, ברור שזה יכול להיות הפוך, זו רק דוגמא אופיינית:

היא עברה יום עם הרבה חוויות, עשתה המון למען הבית וטיפלה בילדים, היא מחכה שיחזור מהעבודה וישא חלק מהנטל ובעיקר רוצה לדבר איתו. הוא חוזר מהעבודה עייף מכל היום ורק מפנטז לשבת בכיף מול הטלויזיה. הוא משתוקק לבית רגוע של חיוכים וצחוקים, אחרי שכל היום התמודד עם אנשים מעצבנים.

היא רוצה לדבר – הוא רוצה פשוט להיות.

העניין הוא שיש את הפער אבל יש עוד שני דברים. דבר ראשון, היא לא רוצה רק לדבר, היא רוצה שהוא יעריך אותה על כל מה שעשתה, היא רוצה ממנו סוג של אישור כי היא מרגישה שהיא נתנה כל כך הרבה. דבר שני, יש את הפרשנות לפער. היא מפרשת את זה שהוא לא רוצה לדבר איתה כהוא לא אוהב אותה מספיק, הוא לא רואה אותה, כל מיני פרשנויות שלא בהכרח רלבנטיות. הבחור חזר מהעבודה עייף.

כנ"ל במקרה של מיניות. הוא יוזם, רומז, היא לא בעניין. היא מפנה לו את הגב ובכל פעם שהוא מתקרב היא לוקחת קצת אחורה. בזה שהיא תשכב איתו, הוא יוכיח לעצמו שהוא גברי, מושך, אטרקטיבי. זה שהיא לא רוצה לשכב איתו, אומר שהיא לא מספיק אוהבת אותו, רואה אותו.

הפער בין שניהם הופך להיות בסיס עמוק לתסכולים, מריבות, פרצופים, האשמות בתחומים אחרים כדי לשחרר את הלחץ וכך נבנה מסלול ההתרחקות של כל כך הרבה זוגות.

זוגות מסויימים מתחילים לחוות את הפערים בחוזקה רק כשהילדים גדלים ופחות זקוקים להם. האינטנסיביות של החיים והמירוץ ממשימה למשימה מטשטשים לעיתים את הפערים ורק כשיש פתאם פחות מה לעשות, מתחילים להרגיש אותם.

אז מה עושים? איך מגשרים על הפערים? הנה 4 צעדים שיעשו את ההבדל

זהו שזה הדבר הראשון שכדאי לשכוח ממנו, השאיפה לגשר על הפערים.

היו פערים, יש פערים ותמיד יהיו פערים, האופציה היחידה היא לקבל אותם.

  1. לקבל שיש פערים בינינו וזה ממש בסדר –תחשבו על הילדים שלכם, נכון שהם שונים, הקצב שונה, תחומי העניין, התפקידים שכל אחד לוקח בדרך כלל מול סיטואציות, תתארו לעצמכם שכל הזמן הייתם עסוקים בלגשר על הפערים. זה נראה לנו טבעי שהם שונים, אז מה ההבדל?מעבר לכך שעלינו לקבל את זה שיש פערים ושוני האתגר החשוב הוא להפסיק לתת להם פרשנויות לא רלבנטיות.
  1. למצא פרשנויות חדשות לפערים – לדוגמא: הוא לא רוצה לדבר איתי הפרשנות האוטומטית: הוא לא רואה אותי. לתרגל חיפוש פרשנות חדשה:הוא עייף, הוא מתקשה לדבר בשפה שלי, הוא בלחץ שאם נדבר יתפתח ריב והוא מנסה לשמור עלינו. ואם אפשר ללא כעס, בסקרנות אמיתית לשאול – בא לך לדבר? באמת לשאול ולנסות להבין למה לא בא לו. להפסיק לחשוב שזה בהכרח מעיד על אהבה, על הקשר, על הערכה.
  1. להפסיק לחיות בציפיה מתמדת שהשני יתן לי משהו, ימלא לי צורך  – אם נסתכל בכנות פנימה נבין שיש לנו רצון שבן הזוג יאשר אותנו, יעריך אותנו, כלומר זה לא רק שאנחנו רוצים לפטפט איתו, אנחנו רוצים ממנו משהו ומרגישים שהוא חייב לתת לנו את זה. ומה אם לא מתאים לו עכשיו? אתם יודעים מה, הוא מרגיש שרוצים ממנו עוד משהו. הוא מרגיש שזה לא רק רצון לפיטפוט, לפעמים יש שם ביקרת, האשמות, בקשות לאישורים, אז למה שיבוא לו.  כנ"ל הפוך, להגיד לה בא לי לשכב איתך, זה לא תמיד כל כך תמים ופשוט, זה לפעמים אני רוצה שתאשרי שאני שווה, אני רוצה להרגיש גברי, אני רוצה שתראי לי כמה את אוהבת אותי…ואי מעייף…למה שהיא תרצה.
  1. כדי להיות מסוגלים לעמוד בתסכול עלינו להעלות את הערכה העצמית שלנו –, לבנות ערך שאינו תלוי באישור חיצוני. נגדיל ונעשה אם באמת נרצה שהבן או בת הזוג שלנו יהיו כמה שיותר נאמנים לעצמם, שלא ישכבו איתנו אם הם לא רוצים, שלא ידברו איתנו אם הם לא רוצים, שלא יכבדו שבת, טבעונות או יציאה להפגנות רק כדי לרצות אותנו. כשהערך העצמי שלנו גבוה, לא ניקח את זה אישית, לא נרגיש שאיבדנו את מקור הכח שלנו, רק בגלל שהוא מתעקש לנסע עם חברים למדבר בשבת, רק בגלל שהיא מעלה סטטוס ומקבלת המון תגובות אוהדות.

הדבר המדהים שקורה כשמפסיקים להשקיע משאבים שהצד השני ישתנה ויהיה כמוני, הוא שפתאם, באופן לא ברור, מצליחים כן למצא פתרונות יצירתיים. פתרונות שהם הליכה אחד לקראת השניה בלי להרגיש שיש פה הקרבה או ויתור, באמת רצון אמיתי לעשות לשני טוב. הקבלה הזו, מאפשרת גם למצא פתרונות מחוץ לקופסא, דברים שלא חשבנו עליהם מרב שהיינו עסוקים בקרבות היומיומיים של תסכול והצפה.

כן ולפעמים ההבנה שיש פערים שבלתי ניתנים לגישור גורמת להפסקת הקשר. במקום לריב שנים על שנים, מחליטים להפסיק לסבול בקשר שיש בו פערים כאלה שהם בלתי נסבלים עבורנו.

אם אחד מבני הזוג רוצה לדוגמא לפתוח את הקשר למערכות יחסים נוספות ועבור השני זה בלתי נסבל, יכול להיות שהקשר יתפרק.

אם אחד מבני הזוג לא רוצה בשום אופן להביא ילדים ועבור השני זו אופציה בלתי נסבלת, יכול להיות שהקשר יתפרק.

זה כואב, אבל גם להיות בקשר שבו אין סנכרון באופן קבוע על הרבה מאד דברים או על דברים מהותיים יכול להיות מאד כואב.

גם פה קורה לפעמים משהו מדהים. זוגות שמבינים שלא יוכלו לקבל את הפער ביניהם ומחליטים לשקול פרידה ברצינות, בעצם התהליך של לא לפחד כל כך מפרידה, מתחילים לפתח עוצמה פנימית ומשתחררים מהתלות בבן או בת הזוג ואורח פלא, פתאם להישאר יחד נראית כמו אפשרות טובה, על אף הפער.

לסיכום

אם יש פערים בקשר שלכם, אתם מה זה נורמלים, ככה זה אצל רב הזוגות,
אם יש פערים בקשר שלכם, זה לא אומר שאין אהבה, הערכה או ראיית האחר,
אם יש פערים בקשר שלכם, תקבלו אותם, אפילו תוקירו אותם כי אין פה ריצוי ושליטה,
אם יש פערים בקשר שלכם ותצליחו לקבל אותם, לא כאסטרטגיה עתידית או מניפולציה אלא באמת לקבל אותם, תגדילו את הסיכוי להתקרב,
אם יש פערים בקשר שלכם והם בלתי נסבלים עבורכם, אולי כדאי לשקול פרידה.