תוכן
על הקלילות
אני שומעת לעיתים קרובות את המילים קלילות, זרימה, שחרור.
המילים האלה מייצגות בעיני סוג של שאיפה שיש אותה לכולנו שלא תמיד הופכת לעשייה. אולי ברוב המקרים נשארת כפנטזיה, לימים אחרים. לימים בהם נשב תחת גפנינו ותאנתנו. מין סוג של אחרית הימים. שהזאבים והכבשים יגורו תחת קורת גג אחת
אז מה בעצם זאת קלילות, או זרימה, או שחרור?
אולי להרפות מתפקידים?
תפקיד חברתי– המצליחה, החכמה, היפה, המוכשרת. זאת שמרויחה הרבה כסף. זאת שכל הגברים חולמים להיות איתה ורק איתה ועוד כהנה וכהנה.
הייעוד שלי בעולם– להסכים לפעמים לא לחשוב את המחשבה הזו, של "באתי לעולם כי…","יש לי ייעוד כזה או אחר",
מחויבות– יש לי מחויבות, לילדים, לזוגיות, הורים לעבודה. לא חייבים בכל רגע נתון להיות מחויבים לנושא כזה או אחר. אולי אפשר לזמן מסוים להיות בנעימות, מבלי כל מחויבות?
אשמה- "בזבזתי זמן יקר שיכולתי לעשות בו דברים שיקדמו אותי, יעצימו אותי וכו" . יכולתי להתאמן, לקרוא ספר, להתנדב, לבקר את האמא החולה שלי, וכו.
משמעות – החיפוש אחרי משמעות הפך להיות ערך. אם אין משמעות אין ערך. אין ערך לעשייה, אין לנו, כבני אדם, כל ערך.
כדי להיות במקום של שחרור, קלילות וזרימה אולי אפשר לרגעים, שעות ואפילו תקופות, לרצות להיות במקום של הנאה. ההפך ממאמץ, מחויבות, מאבק. הנאה המורכבת, רובה ככולה,מדברים קטנים ואולי אפילו חסרי משמעות. אוכל טוב, סקס, יחסים לא מחייבים, שיחות קטנות, לבוש פשוט. מבלי להילחם על כבוד, ערך מקום וכו.
להסכים להיות אשה/גבר נטול/ת תפקידים של עוצמה וחשיבות. להסכים להיות ילד/ה קטן/ה, מפונק/ת, תובעני/ת, שמח/ה קל/ת דעת וראש.
אותם דברים שעליהם, כנראה, אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים שנצא לחופש או חופשה. שנשכב בטן גב, ללא כל מחויבות, או עניין מיוחד.
אז איך מתקדמים לשם?
אם אנחנו שומעים את עצמינו כל הזמן מתלוננים שאין לנו זמן, שאנחנו עמוסים, שאנחנו מתים כבר לצאת לחופש, זה אומר שהגיע הזמן לשחרר משהו. לשאול מה הדבר הזה שיגרום לנו עונג, הנאה קטנה או גדולה, ולפנות לו זמן. בהתחלה אולי מעט זמן ולאט לאט לקדם למקום איתו נהיה שלמים ובעיקר מלאים בהנאה ושמחה.
כי אמר מי שאמר, שחיים פעם אחת.
והאמת, לא הגענו לעולם כדי לסבול.