לנוכח השאלה הזו, עולים לי דווקא טיעוני נגד שאני משמיעה לעצמי כשאני מחפשת .מדריכ/ה, כשאני בשלב של בין הדרכות. טיעונים שאני מניחה שמאמנים מנוסים שאינם רוצים ללכת להדרכה משמיעים לעצמם:

  • למדתי כל כך הרבה, יש לי כל כך הרבה ניסיון, מה כבר יחדשו לי?
  • כבר פיתחתי גישת אימון אישי ייחודית לי, איזה מדריך יוכל להבין אותי ואת התפיסה שלי עד הסוף, הרי רק להסביר לו איך אני עובדת יקח כמה פגישות טובות.
  • יש לי חברים טובים מאמנים, מטפלים שאנחנו כבר שנים מחליפים דיעות, מתייעצים, מעלים מדי פעם מקרה ומנתחים אותו ומהם ברור לי שאקבל תרומה משמעותית.
  • באופן כללי ההרגשה שלי טובה באימונים, הכל הולך טוב והתוצאות מעולות, אין משהו שמאוד מעסיק אותי כרגע, אין איזו התמודדות קשה, אז למה ‘לחפור’?. להדרכה אלך כשאהיה במצוקה אמיתית.
  • זה יכול לבלבל אותי ללכת להדרכה, שוב אשאל שאלות, יעלו לי מחשבות חדשות, תפיסות חדשות. לקח לי שנים להתגבש אז למה לי לערער את זה?.
  • זה עולה לא מעט כסף, לא עדיף ללמוד משהו חדש? לא עדיף פשוט לקחת חופשה ולאסוף כוחות?
  • אימון אישי זה לא טיפול, אין פה עניין של השלכות, העברות ודומיהם. הקשר משמעותי, אבל הוא לא בסיס האימון כמו בטיפול.
  • גם ככה אף הדרכה לא תהיה מדוייקת לי, תמיד משהו מפריע לי.
  • האמת שזה קצת מביך, לשתף מישהו חדש, שאין לי שום היכרות מוקדמת איתו בתכנים כל כך חשופים, בתכנים שמשקפים את רמת המקצועיות שלי, ומה אם התכנים שאביא לא מתאימים למישהו עם ניסיון וותק כמו שלי.

ככל שאני מעמיקה בטענות, אני מבינה שיש משהו ממשי שעליי לקחת בחשבון לקראת הדרכה. כמו לדייק למה אני זקוקה, למקד את הפגישות, לחשוב על דרך אפקטיבית להעביר את התפיסות שלי. אבל לצד אלו הטענות מסוות דפוסים ופחדים שלי. דפוסים שקשורים למי שאני ולא באופן ישיר להדרכה. הצורך שלי בדיוק, הצורך שלי בהכרה לצד איתגור, הקושי שלי לקחת מקום. דגשים שכמובן גורמים לי לרצות ללכת להדרכה ולחקור אותם עוד קצת.

אני מבינה שלאנשים שונים צרכים שונים ולמרות שאני מאמנת בכירה שלאורך כמעט 15 שנות עבודתי אני מלווה בהדרכות, אני בוחרת לא לשפוט מי שאינו צורך הדרכה. יש אנשים שמתאימה להם הדרכה קבוצתית. יש אנשים שלומדים ומתפתחים באמצעות קריאה, צפייה בסרטוני למידה.

אז למה חשוב לי כל כך שמאמנים וותיקים ילכו להדרכה?

כי אני חושבת שיש עוד אנשים כמוני שהדרכה יכולה לסייע להם להיות מאמנים טובים יותר, מקצועיים יותר, אתיים יותר, אנשים שעובד להם מה שעובד לי.

אבל הם כנראה לא התנסו בהדרכה אפקטיבית במיוחד או שהתנסו בהדרכה בשלבים אחרים בחייהם האישיים או המקצועיים. אין להשוות הדרכה לאחר סיום לימודי אימון, להדרכה לאחר שמאמנים מספר שנים. אין להשוות הדרכה לקראת מעבר דרגה להדרכה שאינה תלויה בדבר ונובעת מעצמנו.

אני מניחה שיש עוד אנשים כמוני אבל שלא מודעים לכח של הדרכה, לקריטיות שלה. אני מניחה שיש מאמנים שיש להם פחדים ודפוסים אישיים שמונעים מהם את התענוג הזה ויכול להיות שהם מפספסים.

אני מניחה שיש הרבה פרדיגמות הקשורות להדרכה. אני זוכרת שגם כשלמדתי לימודי הדרכה וסיפרתי שאני הולכת לכל כך הרבה הדרכות נחשדתי בתלותיות.

לכן אכתב מהן התועלות העיקריות מהדרכה כפי שאני רואה אותן:

1. מודלינג – דווקא לאחר ניסיון רב שנים כמאמנים, שוכחים לפעמים מהי התחושה להיות ‘בצד השני’. עד כמה המקום הוא חשוף, מורכב. עד כמה יש משמעות לסטינג, עד כמה מילים שנאמרות נחקקות בתודעה. תהליכים וכלים שאנחנו משתמשים בהם ביום יום מקבלים פתאם משמעות שונה. בחוויה הזו של להיות מודרכים חווים באופן מובהק מה עושה לנו טוב ומה מעכב אותנו. זוהי חוויה שלא נחווה כשאנחנו מתייעצים עם עמית או בקבוצת הדרכה. אחד הדברים שאני זוכרת מההדרכה האחרונה שהיתה לי היא שהמדריכה תיארה אותי מחזיקה זר פרחים של סימני שאלה. השימוש בדימוי היה לי משמעותי ונתן פרשנות חדשה למקום בו הייתי. הבנתי דרך זה כמה כח יש לשימוש בדימויים.

2.אתיקה – אחד הדברים המשמעותיים שלמדתי הוא שכאשר אנחנו פועלים באופן שאנחנו מכנים ‘אנושי’ ניטה להיות לא אתיים. האוטומט שלנו אינו מוביל לאתיקה, אלא להיפך. לכן נדרשת מודעות גבוהה, חיבור לקוד האתי אבל לפעמים רק עזרה חיצונית תסייע לנו להיות אתיים. זה אולי עניין לפוסט אחר ומלא אבל לצורך הענין אביא כמה דוגמאות. זוג מגיע לאימון והם משתפים שיש אלימות ביניהם. הם מספרים שזו הפעם היחידה שהם מגיעים לקבל עזרה וגם זה עם הרבה חששות. להמשיך ולעבוד איתם זה לא אתי, הם זקוקים לטיפול שיש בו התמחות באלימות. אבל היצר האנושי רוצה לסייע להם. לשלוח אותם לדרכם אומר שאולי לא לא ימצאו עזרה כלל.

מתאמן מגיע ומספר שמצבו הכלכלי קשה מאוד. המאמן מתחבר אליו ומאוד רוצה לעזור לו. מסתבר שהוא שיפוצניק. המאמן בדיוק עבר לחדר עבודה חדש ויש לו הרבה תכניות לשיפוץ. המאמן מציע לו לעשות ברטר. הוא ישפץ לו בתמורה לאימון. היצר האנושי מכוון אותנו לעזור, אבל האם זה יהיה אתי? ממש לא.

מתאמנת מזמינה את המאמנת שלה לחתונה שלה לאחר שסייעה לה בדרך ליצירת הזוגיות שלה. המאמנת מסכימה מיד, זה נראה לה הכי טבעי ואנושי. האמנם?

הסתייעות בהדרכה עוזרת לנו לשאול שאלות אתיות ולבחון אותם לעומקם, להעריך נזקים אפשריים, לזהות תועלות ואינטרסים והתנגשות של ערכים. העמקה זו כמעט ואיננה אפשרית לביצוע ללא אדם נוסף שואל ומכוון. לכן מאמן שרוצה להיות אתי בוודאות בעזרת הדרכה יהיה אתי יותר.

3.ביסוס זהות ומודל עבודה – הרבה פעמים שאלות שעולות בהדרכה נוגעות בזהות שלנו כמאמנים. מה התפקיד שלנו כמאמנים, מהי הדרך שלנו, האם מודל העבודה שלנו מתאים לנו ולמתאמנים שלנו. ככל שמעמיקים בשאלות האלה דרך הדרכה, מתגבש, מתחדד ומתבסס מודל העבודה שלנו והזהות שלנו כמאמנים. ככל שאלו ברורים ומוגדרים אני מאמינה שאנחנו חופשיים יותר לפעול במרחב האימון ולהיות יצירתיים יותר, אפילו קשובים יותר.

4.מודעות – מודעות מגיעה הרבה פעמים מעצירה, משהייה. יש דברים שאם לא נשאל, לא נדע כי פשוט לא נתייחס אליהם. כשמתבוננים מכיוונים חדשים, מגלים דברים חדשים. בהדרכה שואלים שאלות, על הסכם, על מחויבות לתהליך, על דפוסים באימון, על תוצאות האימון, על הרגשת המתאמנים ועוד. שאלות שלא תמיד נתייחס אליהם אם לא יצופו בעוצמה כזו או אחרת. מודעות מובילה באופן ישיר לשיפור בתוצאות האימון. לדוגמא מטפלת שיתפה אותי על הדרך, שהיא חושבת להביא עוגה קטנה אישית לכבוד יום ההולדת של המטופלת שלה שחל בדיוק ביום הפגישה שלהם. ככל ששאלתי על כך הבנו שיום הולדת הוא אישו עבורה, שלהביא עוגה זה לתת משהו מעבר לטיפול כי היא מרגישה צורך לתת לה עוד משהו. הצעתי לה לשאול את המטופלת מה היתה רוצה שיהיה בפגישה וזו אמרה לה שהשנה מבחינתה זה יום רגיל, היא מנותקת מיום ההולדת השנה והיתה רוצה מפגש טיפולי רגיל.

5.למידה – בעיני הלמידה היא אינסופית ולא סתם אומרים שככל שלומדים מבינים כמה לא יודעים. מכל מדריך אפשר ללמוד משהו חדש, תפיסה חדשה, כלים חדשים, תהליכים חדשים. בתהליך הדרכה מובנה תהליך של למידה והתפתחות כי כמו באימון מגדירים ועוקבים אחר מדדי ההתפתחות של המאמן.ת. היכרות עם מדריכים שונים באישיות שלהם ובתפיסות שלהם לגבי אימון מלמדת אותנו להכיל ולקבל את השונה. המפגש עם מדריכים שונים כופה עלינו לצאת מאיזור הנוחות, בהדרכה נתבקש להתבונן על דברים אחרת, להתנסות בכלים חדשים ושונים, להעז,בדיוק כפי שאנחנו באימון נעודד את המתאמנים לצאת מאזור הנוחות.

6.ויסות רגשי – נכון אימון זה לא טיפול אבל עדיין יש מתאמנים שמציפים בנו תכנים אישיים. שמזכירים לנו דמויות משמעותיות מהחיים שלנו, שמפעילים אצלנו כפתורי הפעלה ומערערים את היכולת שלנו לנהל את עצמנו רגשית. בהדרכה מפרידים בין התכנים של המאמנ/ת לבין התכנים של המתאמנים. ההפרדה הזו מאפשרת להכיל באופן מווסת ולא להגיע למקומות של פעולה מתוך מקומות פנימיים לא מודעים. גם מאמנים מנוסים מאוד יספרו על מתאמנ/ת אחד יחיד ומיוחד שמעסיק אותם, עוד אחד שיש להם קשר מיוחד איתו ואחר שממש קשה להם כשהוא מגיע. אנחנו אנושיים וטבעי שאנשים מציפים בנו תכנים אישיים רגשיים. בעזרת ההדרכה נוכל להיות מאמנים טובים יותר עבור אותם מתאמנים.

7.לקחת מקום לעצמנו – באימון אנחנו משקיעים משאבים ואנרגיות לכל אורך תהליך האימון. אנחנו מתכוננים לקראת פגישות ואני באופן איש נוהגת להתכתב עם המתאמנים שלי, ככה שאני משקיעה הרבה מעבר לשעות האימון. במהלך הפגישה אנחנו קשובים, מרוכזים, מפעילים את כל החושים על מנת לסייע למתאמנים. גם לאחר הפגישה אנחנו עסוקים בפגישה, במתאמן, בקשר איתו. ומה איתנו? לנו לא מגיע לקחת זמן ומקום שיהיה שלנו ורק שלנו? לקחת מקום לעצמנו זה להשקיע משאבים בנו. בהדרכה יש לנו אפשרות לחלוק, לשתף, להתייעץ, לקבל כוחות, לקבל הוקרה והכרה, להתעצם, לקבל ולאהוב את עצמנו יותר כמאמנים וכאנשים. אין ספק שממקום של הערכה עצמית גבוה ואהבה עצמית נוכל לתת יותר לעולם לא?

בשורה התחתונה לתפיסתי להיות בהדרכה זה להיות מאמנ/ת הרבה אבל הרבה יותר טוב.ה אבל יתרה מכך מסייע להרגיש טוב יותר לגבי עצמנו! בעיני ללכת להדרכה זה לתת לעצמנו מתנה, להשקיע בנו, איזה כיף להרגיש ראויים לכך.

מוזמנים להתנסות בפגישת הדרכה ולבחון מה התרומה עבורכם.

נכון אהבתם את הפוסט? תראו את האהבה... אל תסתפקו רק בלייק תגידו גם מילה טובה...
אל תתביישו לשתף
  • 2
  •  
  •  
  •  
  • 2
  •  
  •  
  •