כשאנחנו מדברים על תחושת בדידות אנחנו מדברים, כמובן, על תחושת לבד.
לבד עם עצמינו, לבד בזוגיות ו/או בכל מערכת יחסים אחרת.
כלומר שתחושה זו אינה קשורה ל"להיות" רק עם עצמינו, היא יכולה להמשיך ולהתקיים ולהיות בכל מערכת יחסים בעולם שלנו.
תחושת הלבד מאופיינת בכאב רב וחסך באהבה, הבנה, קבלה ועוד, אותה אנחנו משייכים בדרך כלל למה אנחנו לא מקבלים מהעולם החיצוני באשר הוא. (משפחה, זוגיות, חברים וכו).
כשאני חושבת על המושג הזה, בדידות, הוא מתחבר לי לעקרון העונג. מהו העיקרון הזה?
עיקרון זה מדבר על הכמיהה שלנו לקבל עונג. עונג חיצוני. אותו עונג אליו אנחנו כמהים שימלא את כל החסך בתוכנו ויותיר אותנו מסופקים ומלאים, כשבפנטזיה שלנו כאשר נהיה מלאים בעונג, תחושת הבדידות תיעלם ו/או תקטן. נהיה מסופקים, מלאים מהנתינה החיצונית, מוגנים ומוכלים. העניין הוא שמתוך התפיסה הזו, קשה מאוד לקבל, כי אנחנו הופכים לתלותיים, פאסיביים, מרצים ובסופו של דבר נשארים עם התחושה שאנחנו לא ראויים. כי מצד אחד, מי בעולם הזה יכול לקחת על עצמו תפקיד כל כך גדול כמו לענג אותנו , כל דקה, שעה ואפילו לחיים שלמים?
ומצד שני, אם היינו ראויים, הרי שהיינו מקבלים. עובדה. יש אנשים שמקבלים. זוגיות, משפחה, חברים עבודה טובה ועוד.
אז מה עושים?
קבלה תחושת הבדידות הייתה תמיד ותמשיך להתקיים בתוכנו. אין לה באמת מזור. תמיד בסופו של דבר נחיה עם חסך ו/או חסכים כאלה ואחרים. אין אף אחד מחוצה לנו שיכול לתת לנו את הדבר לו אנו זקוקים בצורה מדויקת לאורך זמן.
הבדידות יכולה להיות קטנה יותר ולפעמים אפילו להיעלם לרגעים, שעות או אפילו ימים, אך לא להיעלם לחלוטין.
עקרון העונג הוא דפוס ילדי- כאשר אנחנו תינוקות ואפילו ילדים אנחנו רגילים לקבל את העונג שלנו מבחוץ. אימא תהיה שם בשבילנו ותניק אותנו כשאנחנו רעבים. כשתכאב לנו הבטן, היא תהיה שם ותפרש אותנו בצורה מדויקת ותקל על הכאב שלנו. כשנהיה משועממים יהיו לה תמיד רעיונות טובים, איך לעניין אותנו. היא תזמין חברים עבורנו, תדאג לפעילות מרתקת ועוד.
אם וכאשר נבין שבחיים הבוגרים שלנו אין לנו מי שימלא אותנו בצורה הזו. נוכל לשחרר את האכזבה והתקווה שאין לה מקום במציאות החיצונית ונחוש הקלה.
עיקרון העונג כפנימי ולא חיצוני – אחרי ההבנה שהעונג שלנו לא יגיע מבחוץ, נבחן מה אנחנו יכולים לעשות עבור עצמינו. אם נעצור שלוש פעמים ביום: בוקר , צהריים וערב ונשאל את עצמינו מה יענג אותי עכשיו? מה אני יכול לעשות עבור עצמי שימלא אותי בתוכן, שמחה ותחושת מלאות?
שאלות אלה יקרבו אותנו לעצמינו ונבנה עם הזמן את היכולת להעניק לעצמינו עונג . אין זה אומר שהעונג יהיה תמיד רק אישי וללא השתתפות של אנשים נוספים.
אך הבנה זו תקדם אותנו לכך שנהיה פחות פאסיביים ותלותיים וניתן לעצמינו את שאנחנו זקוקים לו.
עם הזמן נרגיש פחות ופחות בדידות. במקום תחושת הלבד תורגש הקלה , שביעות רצון, הערכה עצמית ואפילו הנאה.
סיפוק עיקרון העונג ביחד – לאחר שנספק לעצמיו את שאנחנו זקוקים לו נוכל לייצור חווית קשר שיש בה הדדיות. משוחררת מתפקיד חיצוני אותו אנחנו שמים על אנשים בחיינו. נוכל לענג ולהתענג יחד. מבלי לוותר על עצמינו, לרצות ולהיות פאסיביים. תחושת ה"ביחד" , שתבוא ממקום של עונג משותף, עניין וקירבה, תקטין אף היא משמעותית את תחושת הבדידות.
בדידות מעסיקה אותך? – אז כדאי לקרוא את המאמר הבא: הבדידות של החגים – של החיים