fbpx

איך יוצרים אינטימיות כמו שלא חשבנו שאפשר? איך אנחנו מטרפדים לעצמנו הזדמנות ליצירת אינטימיות?

מהי אינטימיות לפי החשיבה המקובלת?

כולנו כמהים לרגעים אינטימיים, רגעים שבהם נרגיש סוג של איחוד, של ביחד, כמו רגע קדוש כזה של קרבה מיוחדת. אבל מסתבר שלא כל כך פשוט להגיע למקום הזה. יש לנו נטייה לאפשר לעצמנו להיות באינטימיות בתנאים מאוד מאוד מיוחדים.
הרבה אנשים תופסים אינטימיות כסחר חליפין, כלומר אם נחשפתי, אם שיתפתי במשהו אישי, אני למעשה נתתי משהו ויש לי ציפיה שתגיע תמורה מהצד השני. כלומר עליי לשמור על שוויון, כמו תורות בנתינה. אם שיתפתי במשהו אישי, אם נחשפתי והצד השני לא נתן מעצמו, הפסדתי. נתן מעצמו הכוונה לאחד משניים, או ששיתף משהו משלו, חשף משהו מעולמו הפנימי, או שנתן לי פידבק חיובי על מה שאמרתי.
לדוגמא: "אני מרגישה כל כך שברירית בזמן האחרון, כל דבר מערער אותי".
תגובה מתבקשת: "אני גם מרגיש שאני עצבני, שאני לוקח דברים לא בפרופורציה".
או "וואו זה נשמע ממש קשה, אני מבין מה את מרגישה".
עם תגובה כזו אנחנו מרגישים קרובים, מאוחדים, רגועים.

כלומר אינטימיות חייבת להיות הדדית. מה שהופך את הרגע הזה לאינטימי הוא שאחרי ששיתפתי קיבלתי משהו, שקרה משהו בצד השני. כך נוטים למדוד אינטימיות. כלומר מה שיגדיר את הרגע הזה אינטימי הוא הצד השני, האחר. וזה כמובן בסיס להרבה מאד אכזבות. הרבה מאוד אנשים יגידו אין אינטימיות בקשר כי זה ישר מתחבר להוא לא רואה אותי, הוא לא מבין אותי, הוא לא מביא כלום מעצמו (או היא כמובן), כי הם שוב ושוב לא מקבלים מה שהיו רוצים כתגובה.

זה מאוד שונה מהמצב בתחילת קשר זוגי, בו אנחנו מגלים בסקרנות אחד על השני/ה, אני מספרת והוא מספר, אני חושפת והוא חושף, יש הדדיות, יש סימטריה ויש תחושה שמאוד עסוקים ורואים אותנו ואז יש אינטימיות. בהמשך הקשר אין תמיד את הסינכרון הזה, אני מספרת משהו והוא עסוק, הוא מספר משהו ואני חולמת בהקיץ, אז למה לטרוח לספר. החוויה הזו של אין אינטימיות נחווית כמו דחייה ואז בוחרים לספר פחות ופחות ואכן האינטימיות יורדת. לעיתים נחפש מחוץ לקשר את האינטימיות המיוחלת, חבר או חברה, מאהב או מאהבת, שנספר לו והוא ישר יתן לנו פידבק או יספר משהו משלו.

על מנת ליצור אינטימיות ממקום חדש כדאי ללמד כמה מושגים:

תחושת עצמי משוקפת אל מול תחושת עצמי איתנה:

תחושת עצמי משוקפת

הערך שלי, המצב רוח שלי הוא תלוי סביבה. אם מרוצים ממני, מחמיאים לי, מאשרים אותי, מעריכים אותי, מודים לי, המצב רוח שלי מתרומם והערך העצמי שלי עולה. אם מבקרים אותי, שוללים אותי, מתעלמים ממני, דוחים אותי, המצב רוח שלי ותחושת הערך שלי יורדת. כלומר תחושת העצמי שלי תלויה ומשוקפת מהסביבה.

תחושת עצמי איתנה

הערך שלי, המצב רוח שלי תלויים בי. אני בוחן את עצמי דרך עולם המושגים שלי, האני מאמין שלי, הערכים שלי וכשאני פועל בהלימה אליהם אני מעריך את עצמי ומרגיש טוב.
זהו למעשה מעבר שילד אמור לעשות בהתבגרות שלו. מלקבל תחושת ערך ממחמאות, מתפקידים שהוא מקבל, מציונים, הוא מתבגר ומתחיל לפתח חשיבה עצמאית, בוחר לעצמו מה טוב לו, משקיע במה שחשוב לו והצלחה בכל אלה נותנת לו תחושת ערך עצמי.
ככל שיש תחושת עצמי איתנה, מה שאדם אחר אומר ועושה לא מכריע את הערך שלי. זה לא סותר את זה שכולנו יצורים חברתיים הזקוקים להערכה חיצונית ולמחמאות, השאלה היא עד כמה זה מנהל אותנו.

אם נחבר זאת לאינטימיות, כשהערך שלי והדימוי העצמי שלי תלוי בפידבק מהסביבה, אצטרך לקבל פידבק מבן או בת הזוג כדי לדעת שהיתה פה אינטימיות. הרבה אנשים מפסיקים לשתף בקשר כשהם חווים דחייה או ביקרת כשהם משתפים. זה מרגיש כמו לחשוף את הבטן הרכה ולחטוף בוקס חזק.

כלומר אם אנחנו אומרים ומרגישים שיש לנו בזוגיות בעיה באינטימיות, כנראה שאנחנו זקוקים לפידבק הזה, כנראה שיש לנו תחושת עצמי משוקפת.

מושגים נוספים שכדאי להכיר הם, הצגה עצמית אל מול חשיפה עצמית.

הצגה עצמית

אני אגיד משהו, אציג את עצמי במטרה לקבל אישור, להרשים, לקבל תגובות מסוימות. אני אתכונן לפני שאגיד, אבחר מה להגיד ומה לא, לפעמים אשנה את הסיפור שלי לפי התגובות של הצד השני, אתאמץ להתאים את עצמי לאחר.

הפרס על הצגה עצמית הוא השיקופים. הצגה עצמית היא סלקטיבית.

חשיפה עצמית

היא היכולת להיות ערום מול השני במטרה להביא את עצמי לידי ביטוי מלא, את כולי, בכנות מלאה. אני לא עסוקה בתגובות האחר, אלא ברצון שלי להיות חשוף, ערום, נוכח.
הפרס על חשיפה עצמית הוא שנחשפתי. חשיפה עצמית היא אותנטית.
כמובן שזה קריטי ליצירת אינטימיות.
האם מה שמעניין אותי זה לבטא את עצמי מול האחר או איך שיגיבו לי?.
האם המפתח לאינטימיות נמצא אצלי או אצל האחר?.
האם אני נותן תוקף לאינטימיות או האחר נותן תוקף לאינטימיות?.

אז מהי אינטימיות?

אינטימיות היא היכולת להופיע מול האחר. אינטימיות היא תהליך של מפגש עם עצמי, עימות עצמי ושיתוף של העצמי בנוכחות האחר. אני זקוקה לאחר בשביל לחשוף את עצמי מולו. יש תלות אבל אני יוצרת את עצמי מולו. אינטימיות מתקיימת בגלל שחשפתי את עצמי. אני יוצרת המפגש האינטימי. המפתח בידיים שלי. לגלות את עצמי מול האחר זו תחושה טובה, זה מספק.

האינטימיות  אינה פשוט לשתף בחלקים מוכרים בעצמי, אלא לגלות בתוכנו חלקים שאנחנו לא מכירים עדיין ולשתף בהם. אינטימיות כזו מביאה לתחושה של חיות וצמיחה בתוך החוויה ובזוגיות.

ככל שנשתף דברים עמוקים, כואבים, לא נורמטיביים, ונסכים להיפגש בצדדים האלה בנו מול האחר, נרגיש יותר אינטימיות.

אנחנו נוטים להפוך את בני הזוג שלנו לפחות משמעותיים מהפחד להיפגע, מתרחקים, משתפים פחות, אבל בחירה באינטימיות כזו, היא אפשרות לחיבור מחדש, היא אפשרות להסכים לכך שבן או בת הזוג יהיו משמעותיים שוב עבורנו.

כשמסכימים לאינטימיות ללא קבלת אישור מבן או בת הזוג, מבלי בהכרח שיהיה שיתוף חוזר, זה אומר להסכים להרגיש תחושת איום על העצמי, יהיה לנו קשה לעמוד בכך שאין פידבק ואישור. האתגר יהיה להרגיע את עצמנו, לזכור שאנחנו מאשרים ומתקפים את עצמנו, ובכך גדלים וצומחים ומצמיחים את הזוגיות שלנו.

זה למעשה מבסס תפיסה חדשה ובוגרת של הסתכלות על הזוגיות: במקום להסתכל על זוגיות כמספקת צרכים, לראות זוגיות כמקום לביטוי אישי וליצירה. כאשר אנחנו יוצרי האינטימיות, אנחנו יוצרי מערכת היחסים.

אסייג ואומר שוב שברור שכולנו רוצים שיראו אותנו, שיקשיבו לנו, שישתפו אותנו, אבל לא נרצה שזה ינהל אותנו, שנהיה תלויים בזה. נרצה הדדיות לאורך זמן, נשאף לקשר שיש בו שיתוף הדדי וחשיפה הדדית אבל חשוב להבין זה לא יהיה סימטרי, זה לא נמדד בטווח של רגע, חודש אלא שנים.

מהן הטעויות הנפוצות או איך אנחנו מחבלים ביצירת אינטימיות?

לכאורה משתפים – בפועל מאשימים.

עלינו לבחון האם השיתוף נעשה בשבילי, כי אני רוצה להופיע מול בן הזוג שלי או שלמעשה בזה ששיתפתי האשמתי אותו במשהו.

"אני מרגישה כל כך בודדה איתך, אתה עסוק כל היום בפלאפון".

האם זו חשיפה אינטימית או האשמה?

התגובה לכך תהיה כמובן להדוף את האשמה, לתקוף חזר – רחוק כל כך מאינטימיות.

לכאורה משתפים – בפועל מבקשים.

עלינו לבחון האם השיתוף נעשה בשבילי, כי אני רוצה להופיע מול בן הזוג שלי או שלמעשה בשיתוף שלי אני מבקשת משהו עבורי.

משעמם לי, אני ממש מרגישה ריקנות ואף אחד לא מרים אותי, לא יוזם מולי.
האם זו חשיפה אינטימית או מניפולציה להפעיל אותו?
התגובה לכך תהיה כמובן לתת פתרונות או להתעלם – רחוק כל כך מאינטימיות.

מצפים להדדיות ומכריחים את הצד השני לתת לנו משהו

כשחושבים שאינטימיות היא הדדית יש ציפיה הדדית. אני שיתפתי, אז למעשה אני עכשיו "מכריחה" את הצד השני להיות אינטימי. כלומר אני מכריחה אותו לתת לי משהו.

התגובה לכך תהיה סוג של אטימות שנחווית כמובן כמו דחייה, אבל בפועל זה שסיפרת לו משהו מאד חשוף לא אומר שברגע הזה הוא חייב להשתתף בזה בצורה שאת היית רוצה. אני שומעת הרבה נשים שאומרות שהגבר שאיתן אטום אבל בפועל הוא נמנע מלתת לה מה שהיא רוצה.

לכן כשחווים דחייה או ביקרת ומרגישים שאין אינטימיות כדאי לבדק אם למעשה לא קיבלנו שיקופים.

מה אם אשתף הוא יפגע? מה אם אחשוף משהו היא תישבר?

הרבה אנשים נמנעים מלחשוף את עצמם כי הם לא רוצים לפגוע בצד השני. אם אני אגיד שאני לא נהנית ביחסי מין, אם אגיד שאני לא נהנית עם המשפחה שלו, הוא יכול להיעלב. אם אני אספר לה על הפנטזיות שלי, אם אני אגיד לה שאני אבוד, היא יכולה להישבר. כלומר אנחנו מרגישים אחראים על הרגשות של בן/בת הזוג שלי ועלינו מוטלת האחריות שלא יפגע, יעלב, ישבר. מתוך המקום הזה איך באמת אפשר להיות אינטימיים?

כאן יש לומר שיש הבדל בין לחשוף ולפרוק. להגיד שוב ושוב לבן זוג שלך שאת שונאת את המשפחה שלו, או להגיד לבת הזוג שלך שוב ושוב שאתה אבוד, זה כבר לא אינטימי. זו אמירה כדי לפרוק, זה להטיל עול על הצד השני וזה לא קשור לחשיפה וכן יש מקום לחסוך מהצד השני ולהתחשב.

אינטימיות מתבטאת ברגעי חיבור של מיזוג קסום בו שניים הופכים לאחד. 

אינטימיות בוגרת אינה כמו אינטימיות עם תינוק (או כמו בירח דבש). בראש יושב לנו הציור הזה של אם מניקה והחלב זורם בהרמוניה (תמונה שגם לא ממש ריאלית להרבה מאד מניקות…) ואנחנו רוצים להרגיש כמו התינוק הזה שמקבל את החלב בטמפרטורה הכי מדוייקת שיכולה להיות עבורו ומרגיש הכי עטוף ואינטימי. בחיים הבוגרים, של זוג שעבר את שלב ההתאהבות זה ממש לא כך, האינטימיות מופיעה כחלק מהיכרות אחד עם השני/ה ברגעים קשים ומשמעותיים. אינטימיות זה לא תמיד חלומי ונעים. אינטימיות זה גם להגיד לו שאת ממש לא מרגישה מינית, אינטימיות זה להגיד לה שאתה מרגיש לא שווה לידה, אינטימיות זה להסתכל אחד לשני/ה ביאוש על המצב של הקשר. זוהי אינטימיות עמוקה שמופיעה דווקא ברגע משבר או קונפליקט. יש זוגות שמרגישים אינטימיות כפי שלא חוו שנים, כאשר מגלים על בגידה בקשר, כשנחשפים לאמיתות הכי כואבות.
כשמרחיבים את התפיסה שלנו לגבי אינטימיות נראה הרבה יותר רגעים של אינטימיות.

אינטימיות של תקופת ירח דבש או רומן מחוץ לנישואין מאופיינת בסחר חליפין ובשיתוף של חוויות, זכרונות, תכונות שאנחנו מכירים כבר בתוך עצמנו. אנחנו מספרים על עצמנו, על העבר שלנו, וזה מרגש מעצם זה שאנחנו מספרים את עצמנו. אבל מה קורה בזוגיות אחרי עשר שנים כשיודעים אחד על השניה כמעט הכל, על ההיסטוריה, על מה שעוברים יחד בקשר, איך אפשר עוד לחדש? לכן רומן נראה יותר אינטימי, כאילו נפתחים, כאילו הנה איתו אני יכולה ליצור אינטימיות.

בזוגיות קבועה וארוכה האינטימיות מתבטאת בחשיפה של דברים חדשים על עצמנו. דבר שלפעמים הרבה יותר קשה לשתף. לדוגמא לשתף שאבא שלי היה אלכוהוליסט לפעמים יותר קל מלשתף בזוגיות שאני לא נמשכת אליך יותר. נחשוף גילויים של ההווה.

חוששים לאבד את הביטחון בקשר.

כפי שראינו בחלק הראשון הציפיה לקבל משהו, מתורגמת לנו לתחושת ביטחון. יהיה לי יותר בטוח לשתף כך. אבל בפועל, הסיכוי שזה יקרה נמוך, לכן לחכות לביטחון רק מרחיק מאינטימיות. מעבר לכך חשיפה עמוקה לעיתים הופכת את היחסים ללא יציבים, לטלטל את הספינה זה לא להרגיש בטוח. כלומר ביטחון לא הולך עם אינטימיות עמוקה. לדוגמא אם אספר משהו חשוף עליי שהוא לא ידע כמו שהסתכלתי עם גברים אחרים וזה עשה לי את זה, אני בפירוש פוגעת בתחושת הביטחון בקשר.

משתמשים באינטימיות כסיפור כיסוי לקבל משהו אחר

כשנשאל לעומק מישהי המתלוננת שאין אינטימיות בקשר הזוגי שלה למה היא מתכוונת, מה היא רוצה בעצם, נגלה תשובות שונות. היא אומרת שהיא רוצה שידברו אבל היא רוצה להרגיש משמעותית, בטוחה, מושכת, נשית, להיות בטוחה שהכל בסדר ביניהם, זוהי לא אינטימיות. ובדרך כלל באופן לא מודע בן הזוג יקלט את זה ויסרב לדבר איתה. כי היא מבקשת ממנו משהו ולא ירצה לשתף פעולה.

זה נכון אגב ביחסי מין גם עבור גברים (כן זו הכללה סטיגמטית, וזה נכון גם לנשים) לפעמים הם לא בהכרח רוצים את האישה כמו שהם רוצים אישור לגבריות שלהם והיא כתגובה לא משתפת פעולה ולא רוצה לקיים יחסי מין.

לסיכום על מנת ליצור אינטימיות

עלינו להעיז להביא את עצמנו
לא לצפות לקבל משהו בחזרה
לבקש הקשבה בלי לקבל עצות או פידבק
לוודא שבשיתוף הצד השני ירגיש שמעניקים לו משהו ולא שלוקחים ממנו משהו
לעזור לצד השני להיות הוא, להביא את עצמו כמו שהוא
לא לקחת אחריות על הרגשות של הצד השני
להרחיב את התפיסה שלנו לגבי אינטימיות