אם יש משהו שיכול להטריף אותנו זה שבן הזוג או בת הזוג שלנו לא מבינים אותנו. מה הסיפור אני רוצה לטוס לסופשבוע בלונדון, גם אם אנחנו במינוס. מה את עושה עניין אני רוצה ללכת עם חברים לראות משחק כדורגל, גם אם יום הנישואין שלנו.

מה שהוא אומר או עושה נראה לנו הזוי, לא הגיוני בעליל והגוף שלנו מתחיל לרטוט מכעס. אם הוא מחליט החלטה כזו הוא לא רואה אותי, הוא חושב רק על עצמו, הוא פוגע בי. אנחנו מאבדים את זה כי נראה לנו שלא סופרים אותנו. משם נסללת הדרך לויכוחים, הרמות קול, שתיקות ארוכות, התנתקויות, עונשים בקיצור לא טוב.

אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ?

 

אני רוצה לקחת דוגמא מאוד שכיחה שאני שומעת מהרבה נשים:

“אני משתגעת שהוא לא לוקח חלק בעבודות הבית. גם אני עובדת, גם אני עייפה אבל אין מצב שאשב לי מול הטלויזיה או אצא לעשות ספורט אם הכלים לא שטופים, אם אין אוכל, אם הילדים לא רחוצים. אין מצב. והוא? כאילו שהוא לא קשור לפה. חי את חייו ואפילו מצפה שאני אבשל ואכבס בשבילו. זה הגיוני? מה הוא ילד? אני צריכה לנהל אותו? איך הוא לא רואה את כל משימות הבית?”.

הנה ארבעה צעדים שיכולים לעשות שינוי משמעותי בחיים שלכם ובזוגיות.

1.האם זה נגדי? אם נבדק לעומק כנראה שרב הפעמים הוא בוחר לשבת בשקט על הכורסא כי הוא עייף. הוא לא עוסק בנקיון הבית כי זה באמת לא חשוב לו. כלומר סביר להניח שזה לא נגדך למרות שרגשית התחושה היא שזה הכי נגדי ואני פה קורבן שלו.

2.האם זה מעיד על שוני בינינו? תפיסתי, ערכי, התנהגותי ? כלומר חשובים לו דברים אחרים, אנחנו פועלים אחרת. אם תבדקי יכול להיות שגם בבית של ההורים שלו האמא היתה אחראית בבית והאבא נענה להנחיות שלה. יכול להיות שערכים של סדר ונקיון הם לא ערכים שלו. יכול להיות שהוא תמיד צריך רגע לפני שהוא עושה משימה ולא ישר מסתער כמוך.

3.האם זה כן קשור אליי? יש לי אחריות לכך שזה המצב? אולי אני תמיד עשיתי הכל בבית ופתאם התעוררתי ויש לי ציפיות ממנו אחרי ששנים עשיתי בעצמי כי זה היה נראה לי הכי מהיר ויעיל. אולי אני מתייחסת אליו כמו אמא ונותנת לו עצות איך לעשות דברים ומבקשת דין וחשבון ואלו התפקידים שאני בעצמי קיבעתי בבית. אולי לי מאוד קשה לקחת מקום ולדואג לעצמי, לי קשה לשבת בשקט ולהתנתק ממשימות ועד שהכל לא סגור אני לא יכולה לשבת רגע בשקט. אז אני כועסת עליו במקום להרגיע את עצמי.

4. מה אני בוחרת דגש על בוחרת לעשות עכשיו רב הנשים חושבות שאין להן ברירה , אם הן לא יעשות הדברים לא יעשו והילדים יגדלו מוזנחים בבית לא מתפקד. ראשית חשוב להתנער מהאין ברירה כי יש. את יכולה לדאוג לעצמך יותר. את יכולה לעשות פחות. את יכולה לשבת בנינוחות איתו ולחשוב יחד איך אפשר לנהל את הבית, את יכולה לקבל על עצמך שזהו התפקיד שלך ולהיות סבבה עם זה.

הפורמט הזה של ארבע השאלות יעבוד על כל תחום בן או בת הזוג מעצבנים, תנסו, תתרגלו, ומוזמנים להפנות אליי תחומים שאתם מתקשים לענות עליהם או בכלל. בהצלחה רבה.

 

אל תתביישו לשתף