fbpx

יכול להיות שאני לא מרגיש? איך מרגישים יותר?

"מה אתה מרגיש עכשיו?", "מה את מרגישה?", כשאני שואלת את השאלה הזו אני נתקלת בתשובות דומות, "לא יודעת", "כלום", "שעמום". במקרים מסוימים אנשים עונים שכעס, כעס גדול או כאב, אבל כאב ממש גדול. מסתמן שאנשים מחוברים למה שהם מרגישים כאשר הרגש הוא קיצוני וחזק, אבל ביום יום, כשאין אירועים מיוחדים כמו פרידה מבן זוג, אובדן, פגיעה גדולה, פיטורין מעבודה, התאהבות, סטייה מערכי מוסר, אנחנו כמו לא מרגישים דבר.

האם יש דבר כזה לא להרגיש?

אין דבר כזה לא להרגיש. כולנו חושבים, חשים ומרגישים הרבה מאוד מחשבות, תחושות ורגשות ביום. גם אנשים שמנותקים רגשית, הרגש מנהל אותם. אין דבר כזה לא להרגיש, כל הזמן אנחנו מרגישים, אבל יש כאלה שמחוברים, שמזהים, שמבטאים, ויש שמנותקים.

כשלא מסכימים להיות בקשר עם הרגש יש חסימה, כמו אנרגיה שנכלאת בתוך הגוף והנפש שלנו ויש לכך השלכות – הוא מתפרץ בדרכים אחרות, הוא מתפוצץ כשכבר אי אפשר, הוא מתגבש למחלות, להפרעות, להתמכרויות, הוא דורש את מקומו בכח.

אנשים שלא מחוברים רגשית העולם שלהם עובד על פי שחור לבן, חיים בתחושה של הפרדה בין הראש לגוף, לרב ידווחו שהם מרגישים רק כאשר הם בקצוות.

מדוע חשוב להתחבר לרגש?

כאשר אנחנו מזהים ומתחברים לרגש נחיה חיים מלאים יותר, מרגשים יותר, צבעוניים יותר.

בזה שניתן לרגש מקום אנחנו למעשה לא ניתן לו לנהל אותנו. אם נרגיש כאב ונדחיק אותו פנימה או נוציא אותו על מישהו אחר הוא רק יקבל יותר מקום ויותר ינהל אותנו.

רגש בקשר זוגי לדוגמא

כאשר אחד מבני הזוג מרגיש שהשני לא מבין אותו, לא רואה אותו, לא יוזם, לא מתחשב, לא משקיע, מבקר אותו או כועס עליו – הוא מתרחק או תוקף. זאת כי אי אפשר להתמודד עם הרגש  הקשה שעולה, לכן נבחר בכעס או כלום.

האומץ להסכים להרגיש בזוגיות פגוע, דחוי, ילד קטן שזקוק לחמלה, לחיבוק עוטף, להבנה ולהכלה, הוא המפתח לזוגיות של שותפות ויציאה מתחושת הבדידות והניכור בתוך הקשר. אם במקום לצעוק עליו שהוא שכח לשאול אותי על פגישה חשובה שהיתה לי, אני אשתף אותו בכמה אני מרגישה פגועה ודחויה, כמה נעלבתי וכמה הייתי זקוקה שיתעניין בי. אם במקום להתרחק ממנה ולהתעסק במשחק הפוקר, או הקנדי קראש בגלל שהיא לא יוזמת איתי יחסי מין, אני אגיד לה שאני מרגיש מוזנח, לא נאהב, אפילו ננטש. אם נשתף במה שאנחנו מרגישים מהמקום הכי עמוק וכואב, סביר להניח שנקבל הבנה וקרבה. המקום הרגשי מחליף מקום של האשמות, ביקורת, תקיפה.

זה נורא מפחיד להיות במקום הזה. מקום חשוף, פגיע, מקום שברירי. אולי נתפס חלשים ובני הזוג שלנו לא ירצו בנו. אולי באמת לא נעמוד בעוצמת הרגש הזו ומשהו נורא יקרה לנו, אולי נאבד את השפיות, נאבד את עצמנו, נתמוטט. כי זה מפחיד להרגיש, זה מפחיד להיות מחובר למה שאנחנו חשים ולבטא את זה. אך בפועל, זה נותן עוצמה גדולה.

אז מה יכול לסייע לנו להתחבר לרגש?

ההבנה שהרגש הוא לא אנחנו.

ללמוד לזהות את הרגש העמוק, הראשוני להתנתק ממחשבה (אפשר להעזר בטכניקות מתחומי היוגה, מדיטציה, יצירה).

להסכים להיות מחובר לרגש, לבטא רגש, להכיל רגש, להרחיב את רפרוטאר הרגשות שלנו.

לאפשר לעצמנו להרגיש, בלי לשפוט את עצמנו, בלי להתאמץ להבין, לשלוט, להרגיע. רק להרגיש.

האוטומט שולח אותנו לעשות משהו כדי להרגיש משהו אחר, מרגישים כעס אז תוקפים, רבים. מרגישים פחד אז בורחים, מרגישים תסכול אז אוכלים. העניין הוא לא לעשות דבר. להסכים להרגיש בלי לעבור לעשייה.

להתידד עם הרגשות שלנו, לאפשר להם להיות, ובכך להפוך להיו גמישים יותר, עמידים יותר ומתמודדים יותר.

לקבל את הרגשות השונים שעולים לי, לקבל ובכך ליצור עמידות מול ביקרת חיצונית ופגיעה בהערכה העצמית שלנו.

אז מה אתם מרגישים עכשיו?

על מנת לזהות אנחנו מרגישים צרפנו עבורכם מילון רגשות: שמחה, אושר, התרגשות, אומץ, הנאה, עליצות, הקלה, התלהבות, כמיהה, גאווה, נחמה, עצב, עלבון, כאב, אשמה, געגוע, בדידות, חוסר אונים, עגימות, צער, מובסות, דכאון, כעס, רוגז, עצבנות, פגיעות, עוינות, גועל, שנאה, פחד, בהלה, חרדה, פניקה, זעזוע, לחץ, דאגה, ביעות, שיתוק, תסכול, נבוכות, היסוס, קנאה, חרטה, אכזבה, מוטרד, אי שקט, געגוע, המום, שליו, רגוע, נינוח, מרוצה, נעים, אהבה, סיפוק, פיוס, רפוי, חם, חמימות, שקט, עונג, מלא אנרגיה, רוח טובה, תוסס, עליצות, רעננות, שובבות, חי, קונדסות, רוח שטות, הרפקתנות, עליז,

ולסיום שני תרגילים שיסייעו לכם להתחבר לרגש

לעצור 3 פעמים ביום ולזהות מה אני מרגיש

בעת ויכוח/קונפליקט/שיחה לבטא רגש שאינו כעס

כתיבת תגובה