fbpx

איך להגיב ברוגע בזוגיות?

לאחר פגישות עם עשרות זוגות הבנתי משהו משמעותי ביותר. מי שיודע להגיב ברוגע למה שקורה לו, או למה לא קורה לו (והוא ציפה שיקרה), יגדיל פלאים את הסיכוי לזוגיות טובה ובכלל לחיים טובים.

מה זה בעצם אומר להגיב ברוגע בזוגיות?

המשמעות של "להגיב ברוגע בזוגיות" היא שלא משנה במה נפגשים או מה קורה לנו אנחנו מצליחים לשמור על עצמנו שקולים, הגיוניים ולא נותנים לאיזה "שד" פתאם להשתלט עלינו ולגרום לנו להרגיש  שאיבדנו את עצמנו.

למשל:

  • הוא אומר משהו לא הגיוני, הזוי, מעצבן, מאכזב ואני מצליחה לא "לאבד" את זה.
  • היא עושה משהו לא מתחשב, אפילו פוגעני ואני לא תוקף, מעניש או מתעלם.

חשוב לציין כי התעלמות , שתיקה או ניתוק אינם להגיב ברוגע. להתעלם לשתוק או להתנתק נובע מהחשש שאתפרץ או מספיגה שתתפוצץ מתישהו. האנרגיה הזו יכולה להיות אלימה אפילו יותר מלהגיב בקול גבוה.

להגיב ברוגע זה לפעול ההיפך מהאוטומט. הוא מבקר אותי שאני לא עוזרת לו עם עבודות הבית. אני לא ישר אהדוף ואתגונן אלא אבדוק. זה נכון? לא נכון? יש בזה משהו?

כשאנו נפגעים או מאוימים אנחנו מתערערים ורוצים לתקוף, להעניש, להיעלם, או קופאים במקום. ההיפך מכך הוא להישאר בסיטואציה ולהגיב ממקום שקול. לפעמים זה בלתי אפשרי לעשות זאת באותו הרגע וזה בסדר לקחת פאוזה ולהגיב מאוחר יותר.

העניין הוא להישאר בסיטואציה, להסכים להרגיש מה שהיא מביאה ולהגיב ממקום רגוע.
כדי להמחיש זאת אקח דוגמא.
היינו אצל חברים חזרנו מהמפגש והוא אומר לי שהתעלמתי ממנו כל הערב.

האוטומט שלי יהיה להתגונן, זה לא נכון, עשיתי את זה ואת זה. ממש לא התעלמתי.
או שאתקוף אני? אני התעלמתי? אתה לא התייחסת אליי..אתה זה לא שהסתכלת עליי אפילו לא לרגע.
או שאתעלם, טוב בסדר בסדר..ואהדוף את הדיון על זה.

כלומר האוטומט שלנו מול ביקורת הוא להתגונן, לתקוף, להעלם.
האתגר יהיה להישאר שם ולהתמודד עם מה שמעלים מולנו.
כדי לעשות זאת יש צורך לעצור רגע ולשאול את עצמי מספר שאלות קצרות: התעלמתי ממנו הערב? יש בזה משהו? אולי לא…

באמת לחקור באופן שקול את הנושא ולענות בהתאם ממקום רגוע.

למה דוקא אני? מה אני פראייר/ית?

הרבה פעמים חושבים למה אני?! הוא פוגע בי. אז למה שאני אלמד להגיב רגוע.

אז ראשית כדאי לעשות זאת בשביל עצמנו. אם אהיה רגועה אני המרויחה העיקרית, אני זו שאשן טוב בלילה… מעבר לכך רק מהמקום הרגוע אוכל לבדוק מה נכון לי, מה אני בוחרת כדי שיעשה לי טוב.

רגע להגיב ברוגע זה לא אומר אדישות?

אם נגיב ברוגע נהיה אדישים? זה יפגע באינטימיות? הקשר יהפוך שטוח? הרי כולנו מכירים וחלקנו מוקירים את ה"מייק אפ סקס".
אז זהו שלא.
להגיב ברוגע זה לא להתנתק אלא להצליח להיות רגועים בתגובות ולבטא מה מרגישים, לבקש מה שחשוב, לרצות יותר לעשות עבור הצד השני, להקשיב יותר ומתוך כך להתקרב יותר ממקום בוגר.

למה כל כך קשה לנו להגיב ברוגע?

כשאני פוגשת בקליניקה אנשים ושואלת את השאלה הזו התשובה האוטומטית היא בגללו, או בגללה. אם רק היא היתה…אם רק הוא היה…ברור שהייתי רגוע/ה. כלומר שמים את משקל הסיבה על הצד השני. אנחנו בטוחים שאם הוא רק היה מתנהג אחרת או אם היא רק היתה נותנת לי משהו, היינו רגועים, היינו אחרים לגמרי.
בפועל, זה בגלל עצמנו או בגלל הקשר, והנה ההסבר:

איך זה קשור אלינו? למה בגללנו?

כשאנחנו מוצפים בלי קשר לצד השני : הבוסית שלי קידמה מישהי אחרת, רבתי עם חבר, חברה טובה שלי אכזבה אותי או אבא שלי בבית חולים, אני מוצפת, אני באי שקט וכך מגיעה לזוגיות. כך שברור שכל דבר קטן יציף אותי.

כשאנחנו לא דואגים לעצמנו ולא שמים גבול : קמתי מוקדם, אני עונה לשיחות כל היום מעובדים ולקוחות, לא הייתה לי הפסקה כל היום, אני בבריכה טובענית והמים עולים ועולים ואז אני מגיע הביתה ועוד טלפונים, אני לא עוצר אותם ולא שם גבול. ממשיך לעבוד בבית ואז בעשר בלילה אשתי אומרת לי "בוא יש את הסידרה שאנחנו אוהבים", אני מרגיש שהיא מוסיפה מים וזהו אני טובע סופית אז אני צועק, נראה לך?!

מכירים סיטואציות כאלה? ותארו לכם שבסוף יום היא בכלל אומרת בוא מזמן לא דברנו…

כשמפעילים את כפתורי הפעלה שלנו : היה זוג שהגיע אליי ובכל פעם שהוא אמר לה משהו היא חוותה ביקורת, אני רוצה זוגיות טובה- ביקורת, מתי תהיי פנויה אליי –ביקורת. במהלך המפגש בינינו גם כשהוא אמר לה "איזה יופי השבוע קבלת עובדת מצטיינת" היא התנפלה עליו ואמרה לי "את מבינה, את רואה איך הוא לוקח נגדי לתקוע לי שאני עובדת שעות". אני באמת מהצד חוויתי פרגון. ככל שהעמקנו גילינו שאמא שלה היתה שיא הביקורתיות והשתלטנות. זה לא השאיר לו הרבה סיכוי. כל שאלה נתפסה כביקורתית ושתלטנית כל אמירה…כשהיא הבינה את זה היא הבינה שביקורת זה כפתור הפעלה עבורה.

לא אכנס פה לאיך מנהלים את כפתורי ההפעלה שלנו, אבל כפתור הפעלה זה למעשה כפתור שלוחצים עליו ואנחנו יוצאים מאיזון.

כשאנחנו מרצים, לא נאמנים לעצמנו: ללכת לסופשבוע להורים שלו כשאני סובלת שם, לארח חברים כשעייפים, לעלות לתורה בבר מצווה כשאני אתאיסט, לשכב איתו או איתה כשלא באמת בא לנו. כל אלו הן דוגמאות לריצוי ששמים אותנו במקום רגשי לא פשוט. כשאנחנו מרצים מישהו, בסוף זה מתפרץ, ובדרך כלל על בן או בת הזוג.

כשאנחנו מתקשים להפריד את עצמנו: היא חוזרת מקניות עם שקיות, עפה על עצמה, שמחה ומאושרת. הוא בסטרס של היום, בדיוק נכנס לחשבון בנק וראה את המינוס. מקבל אותה בכעס , לא נצליח לחסוך כך, איזו חסרת אחריות את. פתאם היא עכשיו בעצבים, נכנסה למערבולת שלו. או שהיא במקום קצת לא יציב, רגישה, לפני מחזור נניח, ובן הזוג נכנס למערבולת הזו.

כשאנחנו חיים בהישרדות והערך עצמי שלנו נמוך: אם אני כל הזמן בכוננות ברור שאני לא רגועה. אם אני לא מעריך את עצמי אז כל דבר שהשני יגיד ישפיע עליי. אני לא מקבלת אישור וביטחון, אני כל הזמן זקוקה לאישורים חיצוניים. היא לא אמרה לי לבוא איתה – היא לא אוהבת אותי, הוא לא קנה לי משהו ליום האהבה – לא אכפת לו וההיפך.

איך זה קשור לקשר הזוגי?

ציפיות ואכזבות – חשבתי שיעשה לי הפתעה ליום ההולדת והוא לא עשה. חשבתי שיקום במצב רוח כמוני אבל הוא רוצה להתחפר במיטה. אין לנו שליטה על האחר. כל אכזבה כזו נחווית כדחייה ופגיעה בביטחון שלנו. קשר זוגי טומן בחובו לעיתים אכזבות של שנים על שנים. הוא לא יוזם, היא לא חמה.

פערים – הוא אוהב להפגש עם חברים ואני לשבת בבית. אני מפרשת את זה כהוא לא רוצה להיות איתי והוא מעדיף את החברים שלו. יש שוני, פער שאני לוקחת שוב למקום של דחייה, פגיעה בביטחון. אני רוצה יותר סקס ממנה ואני מפרש את זה שהיא לא אוהבת אותי. ישנם פערים בזוגיות בין רצונות, ערכים, תפיסות שונות וזה מעצבן כי מפרשים כפגיעה בחיבור, בהתחשבות, בביטחון.

קונפליקט לא פתור – הוא רוצה שנעבור לחו"ל ואני לא אזוז מהמשפחה שלי בארץ. שוב פגיעה בביטחון שלי וקושי להשאר במקום של שוני. היא רוצה שכל ראש השנה נעשה עם ההורים שלה ואני רוצה לחגוג במסגרת המשפחה גרעינית.

כך יוצרים קשר – לא דברנו כמה ימים אז אולי אעורר איזו סצנה כדי שיתייחס. אכעס עליו קצת ואז הוא ישים לה אליי. זה לא במודע אבל אתן זזות בחוסר נוחות על הספה רק כדי שהוא יגיד כבר משהו.

הפערים, הקונפליקטים הלא פתורים והציפיות הלא ממומשות יצוצו זה כל הזמן בכל מיני הקשרים, יהיה מתח מובנה בתוך הקשר הזוגי ,וכל זה בגלל ציפיות לא ראליות. אי אפשר לשלוט על בני הזוג שלנו, אי אפשר להחליט שהם יהיו מה שאנחנו רוצים. אנחנו כל הזמן פועלים כדי שהם יתאימו את עצמם אלינו וכדי שימלאו את הצרכים שלנו. אבל במציאות אין סיכוי שזה יקרה כל הזמן. לא תמיד יש חיבור, לא תמיד נקבל אישור, לא תמיד ימלאו את הצרכים שלנו. וזה כמו עננה על הקשר כשלא מקבלים זאת ואי אפשר להגיב ברוגע מהמקום הזה.

מתי זה כן קשור אליו או אליה? מתי זה בגללו? מתי זה בגללה?

לפעמים בן או בת הזוג עושים או אומרים משהו בכוונה לפגוע – לקחת כרטיס אשראי שלא יהיה בשימוש, לקחת בלילה פלאפון ולקרא הודעות, טריקת דלת או טלפון, אלימות מכל סוג שהוא פיזית, מילולית, כלכלית, מינית, רגשית. במקרים האלה אין ספק שאל לנו להגיב ברוגע ובהבנה אלא עלינו להציב גבול ברור ואף לשקול לסיים את הקשר.

לפעמים הפגיעה נעשית בלי כוונה לפגוע – נסענו יחד לחוף הים, הוא הלך לקנות לי בירה , פגש חברים חזר אחרי שעתיים…אז הוא לא שם לב, הוא לא התכוון, אבל אין ספק שנפגעתי בגללו ואין פה מקום לפרשנות.

האתגר שלנו הוא לעשות את הבירור וההפרדה הברורה, למי היא קשורה הפגיעה הזו. זה קשור אליי ועליי לעשות משהו? זה קשור לקשר ועלינו לדבר על כך או שזה קשור אליו ועליי לשים גבול ברור.

אז מה עושים כדי להגיב ברוגע בזוגיות?

קבלו חמישה מפתחות שיעזרו לכם להגיב ברוגע בזוגיות ולמעשה בכל תחום בחיים

  • לדאוג למאגרי רוגע: מראש לחיות ברוגע. לדאוג לטעון את עצמנו באנרגיות חיוביות, במשאבים של כיף, מנוחה, מילוי והנאה כדי שנקודת המוצא שלנו תהיה של רוגע. בדיוק כמו הפלאפון שלנו שלא יכול לפעול בלי להיות טעון כך אנחנו.
  • לשים את הזוגיות במקום של כבוד מבחינת זמן ומשאבים. תחשבו כמה אנחנו משקיעים בעבודה, בילדים, וכמה מעט משקיעים בעצמנו ובטח בזוגיות. זה הרבה פעמים הפירורים שנשארים לזמן הזוגי.
  • ללמוד לשים את עצמנו במרכז: להיות במרכז אומר לדאוג לעצמי, להיות נאמן לעצמי, ללמוד להעריך את עצמי. ככל שאדאג לעצמי ואהיה שלמה עם הבחירות שלי כך דברים חיצוניים פחות יפעילו אותי. אם אני יודעת שאני הייתי אחלה בת זוג השבוע והייתי קשובה ומשקיעה אז הוא יכול להגיד הרבה דברים, זה לא יערער אותי. אוכל להקשיב לכך ממקום רגוע ולהגיב בהתאם. האתגר הוא לרצות שגם בן או בת הזוג יהיו נאמנים לעצמם וידאגו לעצמם. כך ניתן לתקשר יותר רגוע.
  • לפתח מודעות עצמית: אם אני לא יודע מה מפעיל אותי זה ינהל אותי. חשוב לזהות את כפתורי ההפעלה שלנו, מה מערער אותנו, למה קשורה התגובה הרגשית שלי.
  • ללמוד להכיל שוני ולשהות בקונפליקט: כל קשר טומן בחובו קונפליקטים ושוני וללמוד להיות שם בלי להיבהל זה מפתח. ככל שנשהה במקום הזה והוא מקום כואב, יהיה יותר סיכוי שנגיע לקירבה ובטח שנוכל להגיב ברוגע.

לסיכום אדם שיודע להגיב ברוגע, ביציבות, עם חוסן נפשי יכול להצליח יותר במערכות יחסים זוגיות ובכלל. גם אם תתחילו בלהפנים נקודה אחת, מפתח אחד, תוכלו להבין את הקסם של הניהול העצמי הרגשי שלנו…..

והנה טבלה שתוכל לסייע לכם לזהות כשאתם כועסים, נפגעים או מאוימים למי זה קשור:

קשור אליי קשור לקשר קשור אליו או אליה
אני בהצפהציפיות ואכזבותפגיעה בכוונה
לא שמתי גבולפערים בינינופגיעה בכוונה
כפתור הפעלהקונפליקט לא פתור
ריציתיכך יוצרים קשר
מתקשה להפרידדפוס שיוצר חסך
ערך עצמי התערער

ממליצה לראות את הסרטון הבא כדי לשמע על עוד דוגמאות ומענה לשאלות.