כעסתי על בן הזוג שלי שהוא מתקן אותי כל הזמן ליד אנשים. ממש רתחתי עליו. לא הצלחתי להבין מה המטרה שלו. לדוגמא אמרתי שכשעברנו לבית היו לנו מים חמים בכל הברזים יחד והוא אמר, מה פתאם היה בכל פעם בברז אחד.
הרגשתי שאני יוצאת לא אמינה ליד אנשים וזה ממש פוגע בי.
הוא אמר לי שאם אני אמינה, אין לי מה לדאוג בעצם. שכדאי שאבדק מה זה אומר עליי אם זה כל כך מרגיז אותי (בעלי יש לומר, למוד הרבה שיעורים שעברנו יחד על זוגיות…).
נכון אמרתי ועדיין מה יוצא לך מזה?.
אני מרגיש צורך לומר את האמת, כמו שאני זוכר אותה, זה הכל.
למה זה דחוף לו?, חשבתי.
הוא איזה לוחם צדק ודיוק?
הוא עושה הכל כדי להיות נפרד ממני?
הוא מתנקם בי על משהו אחר שאני עושה לו?
אולי הוא מרגיש חוסר ביטחון וזה מעלה לו את תחושת הערך?
אולי בכלל לי יש עניין עם אמינות? מה אכפת לי שהוא מתקן אותי.?
אולי זה מתחבר לקושי שלי להרגיש שייכת?
אולי לי יש חוסר ביטחון ואני צריכה אותו לצידי?
אחרי שקצת נרגענו מסערת הויכוח הראשוני, דברנו על זה כדי להבין למה זה מפריע לי, ולמה זה חשוב לו.
הגענו למקומות מרתקים של הבנה מה מפעיל אותנו, מה חשוב לנו. למדנו עוד קצת אחד על השניה (ואנחנו יחד כבר מעל 26 שנים כן).
לא הגענו להסכמות, אבל הדיאלוג היה מפגש עמוק בינינו.
מה שמצחיק הוא, שאחרי כמה ימים כתבתי לחברה שלי תגובה על משהו שהיא שלחה לי והיא שאלה אותי, למה את מתקנת אותי. לא לתקן אותך זה כאילו שאני מסתירה ממך את האמת, עניתי לה. היא לא הבינה למה בוער לי לתקן אותה☺
כשמישהו קרוב לי חושב אחרת ממני, זה בדרך כלל מוביל לקונפליקט שכרוך בתחושות ורגשות לא נעימים. בייחוד כשזה נוגע במשהו שמפעיל אותנו.
אני יכולה לשתף אתכם שאני פוגשת זוגות שיכולים להתכתש ביניהם כשהם מתווכחים על מה היה או מהי האמת. אתה שקרן, את מדברת שטויות, אלו דברים שנאמרים אצלי הרבה וגם אם לא נאמרים בקול, הם נאמרים בראש של הרבה מאוד.
זה יכול להיות על דברים שמבחוץ נראים חסרי משמעות. מה זה משנה אם הוא אמר שיביא לך מתנה והוא למעשה הביא משהו שקיבל בעבודה, מה זה משנה אם היא אמרה שהיא לא מעשנת ואתה ראית אותה מעשנת במסיבה סיגריה אחת, מה זה משנה אם הוא בחר להקשיב לחבר שלו כשאמרת לו בדיוק אותו דבר, מה זה משנה אם היא לא יכולה כרגע לדבר כי היא עושה ספורט.
אז זהו, זה מאוד משנה. זה משנה ומרגישים את זה בגוף שמדבר מאוד חזק במקרים האלה. אנחנו מרגישים בוערים מבפנים.
עכשיו חשוב להבין את העניין הזה של משהו שמפעיל אותנו.
כשאנחנו מגיבים בעוצמה ולא ברוגע למשהו שמישהו אומר לנו, זה אומר אחת מכמה אפשרויות:
1.קודם כל עצם זה שמישהו קרוב לנו חושב אחרת, פועל אחרת, זה משהו שקשה לנו לעיכול, זה מזיז אותנו מהשלווה שלנו ועל כך תוכלו לקרא במאמר למה קשה לי כשמישהו קרוב לי חושב אחרת.
2. אנחנו מזהים שהאמירה נועדה לפגוע בנו. כלומר זה לא רק בגלל שהוא אחר, מבחינת תפיסה, אמונות, דפוסי התנהגות. אנחנו מרגישים שעצם זה שהוא אומר משהו אחר או הפוך למה שאנחנו אומרים הוא רוצה להשיג משהו. אולי הוא רוצה לפגוע, להעניש, להקטין אותי או להשתלט עליי. אולי הוא עושה מאמץ להגן על עצמו מפניי, כי הוא חושש שאשתלט עליו.
3.זה נוגע בנקודה שהיא כפתור הפעלה שלנו. כלומר מה שהאחר אומר מתחבר לנו לנקודה כואבת שתמיד תפעיל אותנו והיא בדרך כלל קשורה לילדות שלנו. לדוגמא אם אמא שלי היתה אומרת לי שאני כישלון, בכל פעם שאזהה שמישהו אומר משהו שמתחבר לי לזה, אני אגיב באופן לא פרופורציונאלי.
4.זה נוגע בנקודה כואבת בקשר, שהיא בדרך כלל חוזרת על עצמה. כלומר זה עוד ביטוי למשהו שאנחנו מרגישים שלא עובד בקשר שלנו. כלומר מה שהאחר אמר מתחבר לנו לעוד הרבה מקומות כואבים בקשר, לעוד תסכולים שהנה עוד ביטוי שלהם וזה מקבל מימד הרבה יותר כבד. זה מצטבר לעוד עשרות מקרים דומים.
אני אתן דוגמא
אישה שאומרת לבן הזוג שלה, אני לא רוצה שתראה סרטי פורנו, זה פוגע במיניות שלנו. זה בא על חשבוני, אתה ממש פוגע בי.
בן הזוג רותח ולא מבין איך היא יכולה להתערב במה שהוא עושה עם הגוף שלו, בזמן שלו.
בואו ננסה להבין למה הוא רותח?
יכול להיות שמעצם זה שיש פער בתפיסה לגבי פורנו או לגבי מיניות הוא מופעל. בשבילו פורנו זה הכי טבעי והגיוני ואיך היא יכולה לשלול משהו כזה בכלל. (כמובן שתגיע ביקורת סמויה של היא שמרנית, לא מינית וכו).
אולי הוא קולט שהיא מנסה להשתלט עליו. היא מנסה לשלוט במה הוא יעשה בגוף שלו, במיניות שלו, הוא מרגיש שהוא ממש צריך להישמר.
אולי זה מתחבר לו עם אמא שלו שגערה עליו וביקרה אותו שוב ושוב והנה הוא פוגש אותה בבת הזוג שלו.
אולי הוא צורך פורנו כי בת הזוג שלו מסרבת ליחסי מין והוא חושב שכך הוא מאזן את זה ואין לה זכות גם לא להסכים לשכב איתו וגם להתערב במיניות שלו עם עצמו.
אולי הוא העיר לה על כך שהיא לא צובעת את השיער והיא אמרה לו שאין לו זכות להתערב כי זה שלה, והוא מרגיש עד עכשיו פגוע מהמחשבה הזו שלה והנה היא עוד מעזה להעיר לו.
יכולתי לחשוב על עוד פרשנויות ללמה זה כל כך הפעיל אותו אבל אני יכולה להבטיח לכם שבשיחה הזוגית השכיחה זה לא יגיע לשם. זה יהפוך למסכת של האשמות הדדיות, ביקורת, תחושה של חוסר הבנה ויגרר אל תוך עוד תחומים בחיים. למה?
כי לא נעצרים במקומות הקשים האלה ליצור דיאלוג. מתבצרים בעמדת הפגיעה ומסרבים לראות באמת את האחר.
כל כך קשה להרגיש פגיעות שמעליו מתגבש כעס ולרצות לדבר, להפגש. באותו רגע אנחנו מרגישים זרים גמורים, לפעמים אפילו אוייבים. זה קשה בזוגיות, זה קשה בין עמים ומדינות.
על מנת ליצור דיאלוג פתוח, כנה, מכבד, המאפשר להכיל את הפער, להשתחרר מכוונות סמויות ובסוף להתקרב, עלינו לשחרר שתי הנחות אוטומטיות.
הנחה אוטומטית ראשונה היא שאם בן/בת הזוג עושה או אומר משהו זה בהכרח אומר משהו עלינו וכפי שראיתם יש הרבה אפשרויות לפרשנות שכדאי להפתח אליהן וזאת עושים בדיאלוג.
הנחה אוטומטית שניה שיוצרת את הקושי הגדול ליצור דיאלוג היא העובדה שאנחנו מגיעים לזוגיות עם תפיסה שיש לנו זכות לאשר או להטיל וטו על הבחירות של בן/בת הזוג שלנו. זה פשוט לא נתפס לנו הגיוני שהוא יעשה משהו שנוגד לרצון שלנו, לערכים שלנו ויותר גרוע שמתנגש עם הערכים שלנו או ממש פוגע בנו.
אני מציעה לקרא את הפיסקה הקודמת שוב, כי היא מאוד חשובה!
ברגע שאנחנו מפנימים את העיקרון שאין לנו שליטה בבן/בת הזוג שלנו יש יותר סיכוי שנגיע לדיאלוג. יש יותר סיכוי שנסכים לראות את החלק שאנחנו לא מסכימים לו. על כך תוכלו לקרא במאמר על מובחנות בקשר זוגי.
לכבד את בן/בת הזוג זה לאפשר לו להיות הוא עצמו על מלא ולא להפעיל עליו לחץ, מניפולציות, סחטנות רגשית, רגשות אשמה, כדי שיעשו מה שנראה לנו נכון.
תחשבו בכנות עם עצמכם עד כמה נוכל לחיות בשלום ולהעריך את עצמנו כשנפעל כך? האם זה מי שהיינו רוצים להיות בקשר? האם אלו היחסים שאנחנו רוצים?
נוכל כמובן תמיד לשתף, לבקש, להגיב כפי שנראה לנו ואפילו לא לקבל את מה שהשני עושה, אבל לא נוכל לשלוט במה שהוא יעשה.
ככל שנפנים את העקרון הזה נוכל ליצור דיאלוג אמיתי, כנה, פתוח, מכבד, בוגר בו באמת פוגשים את בן/בת הזוג, פוגשים אותו באופן הכי נקי ושם גם פוגשים את השוני, הפערים בינינו.
ההסכמה לשהות בקונפליקט, בפער, בלי למהר לפתור אותו מאפשרת מפגש אינטימי עמוק, שיכול להיות כואב, מתסכל, אבל הוא מפתח אותנו ואת הקשר שלנו.
הלוואי, אני ממש מתפללת שנדע לעשות זאת בזוגיות, בבתים שלנו, וגם בין מגזרים שונים, עמים ודתות שונות.
