איך ליצור זוגיות מוצלחת?

אמנות הפרגון: מה זה להיות שם ברגעי משבר? מה זו אהבה תומכת? ייעוץ זוגי ברחובות.

"הוא לא מפרגן, הוא לא מקשיב, הוא חושב רק על עצמו. כן וגם על העבודה שלו. גם כן עבודה, עשר שנים שהוא לא התקדם. די נמאס לי לחיות כך. למה זה מגיע לי. כל החברות שלי כל כך מעריכות אותי, בעבודה חושבים שאני מדהימה. למה בבית, עם מי שאמור להיות הכי קרוב אליי, אני לא שווה כלום". סיפרה ובכתה, מנגבת את דמעותיה כמו למחוק מציאות שאינה לה. נורית (שם בדוי), אשת קריירה מצליחה, בשנות הארבעים לחייה. נשואה לדובי (שם בדוי) מזה שמונה שנים. מלבד שיחות של תן-קח, תביא – תלך, תרחץ – תוריד ודומיהם, לא מצליחה לקיים שיחות של ממש עם בעלה. שני ילדיהם הקטנים, בן ובת בשנות הגן, ממלאים בתוכן את השיחות ביניהם. "הוא מטיף לי, הוא מבקר אותי, הוא שופט אותי…, כמה שאני מנסה לדבר איתו זה פשוט לא מצליח", סיפרה מיואשת.

כשביררנו לעומק מה חושבת ומרגישה נורית הגענו לדברים שהיו מוכרים לה, הפעם מהצד השני. "אני לא מפרגנת לו, על מה יש לפרגן. לא אני לא מעריכה את מה שהוא עושה, את מי שהוא. כן גם אני מבקרת אותו ושופטת אותו. אבל אני לא מטיפה לו. אני באמת מנסה לדבר….", אמרה כמו מגנה על טיפת כבוד אחרונה. "טוב, אז המצב עוד יותר קשה משחשבתי", אמרה מתבוננת על התיק שלה שהיה שרוע לרגליה. כמו מתכוננת לאסוף את עצמה וללכת.

מה זה לפרגן?, שאלתי. "לפרגן זה להיות שם, לתמוך, לעודד לעשות דברים", אמרה.

מה זה להיות שם?, שאלתי. "להיות שם זה להקשיב, להיות סבלני וסובלני, שיהיה אכפת, שיהיה חשוב", אמרה נחושה.

מה זה שיהיה אכפת?, שאלתי. "להקשיב באמת, כל כולך, שהדברים יגעו, שתרצה לעזור, שתרצה שיהיה לשני טוב באמת, שיהיה כמו פעם", אמרה כאובה.

ככל שהמשכנו לגלות את עולם המושגים של נורית ואת הרצונות העמוקים שלה היא נרגעה. "אני פשוט רוצה להיות נאהבת. וגם לאהוב", אמרה בחצי חיוך, כאילו שהיא תושיט יד ותגיע לכך.

מלאת אנרגיה ומוטיבציה סיכמה נורית. "אני מבינה שאני עושה עוול לדובי. עם כל המחשבות שלי עליו, בטח שאני לא יכולה לאהוב אותו. אני אפילו לא יודעת מה הוא צריך ורוצה ממני או מה הוא מרגיש באמת. אני יודעת עכשיו מה חסר לי, מה בדיוק אני רוצה. אבל איך יקרה משהו אם הוא לא מוכן, ואני אומרת לך בעד שום הון שבעולם, הוא לא יבוא איתי לשום פגישה", שוב הסתכלה קצרות על התיק שלה.

 "ובכן נורית אם את תשני משהו, ולו הקטן ביותר, גם דובי ישנה", הבטחתי לה בביטחון. בלי לנסות לבחון את מה שהצעתי לה או לבקש הסברים, היא הסכימה. אנרגית העשייה שנמלאה בה, אולי איזה חשש להתעמת איתי או תחושת בטן מילאה אותה בהסכמה. נורית החליטה לנסות לראות את הטוב בדובי. לקבל אותו בלי לשפוט. לראות את דובי. נורית התחילה תהליך של שינוי.

שלושה תחומים חשובים בדרך לשינוי זוגיות:

1. העמקת ההבנה בדבר מחשבות והרגשות – מה אני חושב ומרגיש ביחס לבן הזוג ומה זה אומר עליי. מה אני חושב ומרגיש שבן הזוג חושב ומרגיש כלפיי ומה זה אומר עליי? . על מנת לראות בבהירות את נקודת המוצא ולשנות בהתאם מחשבות ורגשות שליליים.

2. בירור עולם המושגים – הבנה בהירה ועמוקה של מושגים לכאורה ברורים כמו לדבר, להבין, להקשיב, לתת, להיות בקשר, לעודד (כמו גם מושגים שליליים) על מנת להבין לעומק מה אנחנו רוצים ולשפר את התקשורת בין בני הזוג.

3. אחריות אישית – לקחת אחריות אישית על העבר, ההווה והעתיד.

על מנת להסביר עד כמה אחריות אישית תביא לשינוי וודאי אביא כאן את:

כל זוג מנפח את בלון הזוגיות שלו. כל אחד מבני הזוג נושף פנימה אוויר, אנרגיה שממלאת את הבלון. הבלון גדל לממדים שלו כששני בני הזוג יחד מגיעים ל100% אנרגיה נדרשת למילויו. האנרגיה מורכבת ממחשבות ורגשות. לכל זוג בלון משלו הנבדל בצבע, בגודל, בצורה, במרקם אבל לכל זוג בלון אחד יחיד ומיוחד. כל אנרגיה נמדדת בערך חיובי, כלומר אני כועס ברמה של 10, שווה באנרגיה לאני אוהב ברמה של 10. אם אחד מבני הזוג רגיל להכניס אוויר באנרגיה של 70%, השני ישלים 30% על מנת שהבלון יחזיק מעמד. כאשר אחד מבני הזוג מקטין או מגדיל את עוצמת האנרגיה, השני חייב לשנות בהתאם על מנת שהבלון לא יתפוצץ (במקרה של אנרגיית יתר) או יעלם (במקרה של אנרגיית חסר). כך שמדובר ב"משחק סכום אפס". כך למעשה כל שינוי ולו הקטן ביותר של אחד מבני הזוג "מאיים" על המשך הזוגיות. כי אם בן הזוג לא ישנה בהתאם, הבלון = הזוגיות לא תחזיק מעמד. מאיים, מצד אחד, אך באותה מידה מאפשר שינוי חיובי. הסיכון הכרוך בכך הוא כבד ומהווה פחד מרכזי ב"תקיעות" בו מצויים בני זוג רבים אשר אינם מרוצים מהזוגיות שלהם, אך לא עושים דבר. שינוי בזוגיות יתקיים בהכנסה, העצמה או החלשה של מחשבה או הרגשה מהותית חדשה לקשר.

תרגום המחשבות והרגשות מושפע מאוד מחלוקת התפקידים בין בני הזוג.

במקרים רבים קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין בני הזוג.

אז מה קורה למלכה, שבעלה כבר לא משתחווה לה?. הוא כבר לא מסכים ללכת לקניות כשהיא אומרת, הוא לא מוכן להישאר עם הילדים בכל פעם שהיא רוצה לצאת, הוא כבר לא מכין לה קפה כל בוקר למיטה. הוא אפילו קבע לצאת עם חברים בדיוק כשהיא תכננה ולא הודיעה לו על כך.

היא בפירוש כבר לא מלכה!. מה היא תעשה?

לפניה שלוש אפשרויות: להלחם, לברוח או להחליף תפקיד.

היא יכולה להמשיך להלחם על תפקידה, על מעמדה והרי מלכה לא עושה דברים מעין אלו….מלכה פשוט מצווה.

היא יכולה ללכת ולחפש לה נתין חדש, צייתן.

או שהיא יכולה להחליף תפקיד, לזנוח את הכתר ולהפוך להיות שותפה.

דוגמא נוספת – אשה בתפקיד אמא לבעלה, מתפטרת מתפקידה.

הוא יכול "להתיילד" יותר בניסיון לקבל שוב את אמא, הוא יכול לחפש לו אמא אחרת או שהוא יכול להתבגר.

במציאות מערכת יחסים זוגית היא רב מימדית ומורכבת רבדים רבים. אשה שתפסיק לחפש אישור ותרגיש שווה. תהיה בטוחה יותר בעצמה, אולי תלמד לקבל ולתת.