השבוע בשיחת טיפול בפסיכודרמה בתל אביב סיפרה לי מתאמנת שלי על הבדידות הקשה שחווה בתקופת החגים. היא נתנה לי את ההשראה לכתוב את המאמר הזה.
אז ככה:
חלק גדול מתוכנו מרגשים בדידות וכאב מאוד גדולים בתקופת החגים. נהוג לחשוב שאנשים המרגישים בודדים הם אנשים שאינם במערכות יחסית, או ללא משפחה. אך חשוב לדעת שרבים מאיתנו מרגישים בדידות רבה גם בתוך מערכת יחסיים או מוקפים במשפחה.
למה זה קורה?
בדידות נובעת מכמה סיבות:
חוסר בתחושת שייכות- כבני אדם, אחד הדברים המשמעותיים, לו אנו זקוקים, הוא התחושה בשייכות.
שייכות מתחברת אצלנו לתחושה של בית- פנימי וחיצוני, תחושת של קבלה, ביטחון.
התחושה הזו היא תחושה פנימית אשר אינה קשורה בהכרח לסטטוס שלנו. זוגיות, הורות משפחה ועוד. אלא באה מהמקום בו אנחנו מרגישים שייכים לעצמינו, חיים אותנו באמת. שייכות לאני הפנימי שלנו כמקור לביטחון אישי ועצמי.
תקופת החגים מאוד מחוברת בערכים שלנו לתחושת שייכות עמוקה , קרבה, אינטימיות וכו. לכן כאשר אין לנו את התחושה הבסיסית הזו, תחושת הבדידות שבנו תתעצם.
תחושה של בדידות אינה נוצרת בחגים בלבד. היא קיימת בנו רוב הזמן. רק שלא תמיד אנחנו במגע איתה. בימים של שגרה יומיומית, אנחנו משתמשים בעשייה, בילויים, חברים עבודה ועוד, כאמצעי להפגת הבדידות. אך אם לרגע נעצור ונחשוב מתי אנחנו מרגישים בודדים נגלה שהבדידות היא חלק מאיתנו.- ולא רק בחגים.
הערכה עצמית– כאשר אנחנו לא מרגישים שייכים, לאנשים, לסביבה שלנו, לעצמינו,תחושת הערך העצמי שלנו נפגעת. אנו מרגישים חסרי ערך, לא מקובלים, בלתי חשובים, לא מקבלים, ועוד. לעיתים אנחנו מרגישים שהנתינה שלנו בלתי מורגשת או בלתי מוערכת ואנחנו צריכים להיות במרדף אחרי קבלת ערך, קבלת משמעות וכיוצא מזה. לכן נמצא עצמינו פעמים רבות מרגישים בחגים לחוצים, מבוקרים בצורה בלתי הוגנת , לעיתים אפילו לא רצויים.
“התפקיד/ים” שלנו- כל אחד מאיתנו נושא בילקוטו “תפקיד/ים כאלה שקיבל, ירש או אימץ לעצמו. “תפקיד” זה שירת אותנו במהלך החיים ובצורה סמיה או גלויה מילא לנו צורך משמעותי. הפך אותנו להרגשתנו, אן להרגשת הסביבה הקרובה שלנו למשמעותיים. חלק גדול, מהתפקידים שאימצנו במהלך חיינו, נשארים בילקוטינו , למרות שבהווה אין לנו צורך בו/הם. תפקיד זה תוקע אותנו ואפילו מונע מאיתנו להתקדם , לפרוץ גבולות ולהגיע למקומות הרצויים לנו עכשיו.
בתקופת החגים אנו מתחככים מחדש עם תפקידים אלה ובמקומות האלה, עם האנשים איתם אנחנו נמצאים. מרגישים לחוצים, כועסים, חוששים ועוד. על הסביבה המשפחה ובעיקר על עצמינו.
ביקורת, דעות קדומות – היות והמפגשים עם הסביבה שלנו רצופים ואינטנסיביים, נחווה תחושה של ביקורת. יזכירו לנו סיפורים מהעבר, בצורה גלויה או סמויה. יזכירו לנו את החסרונות שלנו. יפרשו אותנו, יבקרו. כמו בכל “משפחה טובה”, או “מפגש טוב” אחר.
כל הכתוב פה נשמע בטח כמו גזירת גורל. אז זהו שלו. כל הדברים האלה שאנו חווים בתקופת החגים, בין עם יש לנו משפחה, או אין., הם רק מראה מוגדלת וחזקה לתחושות הפנימיות שלנו. הבדידות שלנו תמיד בתוכנו.
מה עושים?
תלוי. אם אתם רוצים לשנות, לפרוץ, להבין יותר. זה בדיוק הזמן.