למה אנחנו דואגים כל כך? דואגים שילדינו, בני משפחתנו והחברים שלנו יהיו בריאים, דואגים שיהיה לנו כסף, דואגים שכשנזדקן יישאר לנו כסף, דואגים שלא נתקדם בעבודה, דואגים שנישאר לבד כל החיים, דואגים שיפסיקו לאהוב אותנו, דואגים שהילדים שלנו "יסתדרו" כבר, דואגים, דואגים, דואגים. אימון אישי יכול להוות פתרון.
חשבתי על זה שהמילה דאגה בשינוי סדר האותיות הופכת ללא אחרת מ-אגדה. האומנם? זה חשוב לדאוג אמרה לי פעם מישהי, ככה שומרים על הילדים, החושים מחודדים. לדאוג זה טוב אמר לי מישהו אחר, ככה אני לא מבזבז כסף.
אכן מאוד חשוב לדאוג :
- כשדואגים מאוד עסוקים, לכאורה. קיימת תחושה של עשייה למרות שאנחנו לא עושים דבר.
- כשדואגים אנחנו הופכים להיות קורבן. קורבן לנסיבות, לדברים שלא תלויים בנו. בכך אנו למעשה מכינים לעצמנו מצע לאי לקיחת אחריות אמיתית אבל עם תירוץ איתן.
- כשדואגים בדרך כלל מקבלים תשומת לב מהסביבה. גם כשדואגים למישהו מפגינים כלפיו תשומת לב יתרה. זו אחת הדרכים הנפוצות שלמדנו עוד מילדותינו כדרך לגיטימית לאהוב ולהיות נאהב.
- כשדואגים אנו מגנים על עצמנו מפני מה ש"ירסק" אותנו באמת – העיסוק בדאגה לעצמנו ולאחר לא משאיר זמן להתעסק עם הדברים המפחידים כמו תחושת הריקנות או מה באמת אנחנו רוצים בחיים האלה. מה שעומד מאחורי ה"רווחים" האלה הנם פחדים שלא ידאגו לנו, שלא יאהבו אותנו, שאנחנו לא נאהב, שנחיה בתחושת ריקנות וחוסר משמעות, שלא נהיה בקשר עם עצמנו ועם הסובבים אותנו.
דמיינו את אותם רגעים נטולי דאגות. בחופש רחוק, לאחר שקיבלתם פידבק חיובי, כשאתם מרגישים תחושת ביטחון או סתם כשאתם יושבים ומתבוננים בגלי הים. אם נפסיק לדאוג, נהיה שלווים יותר.
אם נפסיק לדאוג נעשה יותר למען עצמנו ולמען הסובבים אותנו. נעז יותר, ניקח אחריות, נפעל, נשפיע, נהיה יצירתיים – נחיה יותר.
אבל איך עושים את השינוי הזה מפסיקים לדאוג, מתמודדים ומתפתחים?
רוצים לדעת עוד? בואו לקבל את המדריך להתפתחות האישית שלכם בחינם!