זה לא סוד וגם לא חידוש שאנחנו חיים ובסופו של דבר אנחנו גם מתים.
מה שכן, במאמר הזה אני רוצה לכתוב על מוות בתוך החיים. במהלך החיים.
רובינו לא מודעים לחוויה הזו. אנחנו מודעים לתחושות אחרות. חוסר תכלית, חוסר כוחות ויכולות,שעמום, דחיינות, עצלות, חוסר סיפוק, חיים ללא אמון ואמונה, אשמה ועוד כהנה וכהנה.
כשאנחנו חווים את הרגשות האלה, אנחנו מייחסים אותן לתחושות זמניות. תחושות שיחלפו מעצמן.
העניין שזה לא קורה. כאשר אנחנו במצב זה לאורך זמן, התחושות מתעצמות וחיים אחרים הופכים רחוקים. הופכים להיות נחלתם של אחרים. לא שלנו. מן סוג של גזירת גורל.
לחיים כאלה אני קוראת מוות. חיים שהתחושה בהם היא תחושה של חידלון. חוסר שליטה. חוסר ערך עצמי וחסר ערך לחיים.
התוצאות של חיים כאלה הן ,מערכות יחסים קשות,עבודה מתסכלת, קשיים כלכליים השמנה או הרזייה חסרות שליטה, בדידות , חוסר אונים ועוד.
ככל שאני חושבת על הנושא הזה, שאקרא לו לצורך העניין, "מנגנון המוות שבחיים". הוא מתחבר לי כמעט אוטומטית לאשמה.
אשמה בסיסית, ראשונית, איתה אנחנו חיים ורוב הזמן אין לנו שום מגע איתה.
אשמה היא מנגנון, דפוס, שמביא אותנו כל הזמן לאותו מקום. מקום בו לא נוכל לקבל את הטוב שבחיים. מקום בו נמשיך לסבול, שוב ושוב, פעם אחר פעם, גם כאשר ההתחלה נראית כהבטחה להצלחה ואושר.
כשבבסיסה של האשמה יושבת תחושה של חיים שאינם בהלימה מוחלטת לערכים פנימיים אישיים, שהוטבעו בנו ו/או שאימצנו, שהם לא בהכרח מתאימים ו/או מדויקים לנו כבוגרים, או קונפליקט בין ערכים ישנים לחדשים אותם בחרנו.
לדוגמא אם בילדותינו "שוכנענו" שאנחנו "ילדים רעים", כי אנחנו לא עוזרים לאימא ואבא, או שאנחנו לא "ממושמעים", או שאנחנו "אגואיסטים", החוויה הבסיסית שלנו שאין בנו טוב, או שאנחנו לא מספיק טובים, נותנים וכו. כלומר שהערך הוא "להיות טוב", "וויתור על עצמי", "אהבה היא הקרבה" וכו.
ברור שערך זה הוא מעוות. בנוסף סביר להניח שעומד בקונפליקט ברור וחד משמעי, לבחירה שלנו בחיים עצמאיים, אוטונומיים, בעלי רצון להגשמה אישית, שאינה תלויה בכל גורם חיצוני.
תוכן
אז איך יוצאים ממנגנון זה? או כמה שלבים לפרידה מאשמה ויציאה לחיים טובים יותר.
- נבדוק האם יש בנו אשמה.
- במה היא מאשימה אותנו?
- מתי עלתה לראשונה?
- האם אנחנו יצרנו אותה? או שמענו/הטיחו, אותה בילדותינו המוקדמת?
- האם היא קשורה לערכים ישנים אותם ספגנו ? אם כן, איזה?
- האם יש לנו ערכים אחרים חדשים אותם בחרנ,ו העומדים בסתירה לערכים מוטמעים וישנים?
- האם אנחנו מרגישים שאנחנו פועלים בניגוד לאותם ערכים ראשוניים?
- נבנה דיאלוג שעונה במדויק לאשמה שעולה – שיח בין ערכים חדשים לישנים, תוך מתן מענה ללמה אפשר לבחור ערכים אישיים מותאמים לחיינו כבוגרים בעלי בחירה.
- נבנה תוכנית יומית קטנה ופשוטה שתחבר אותנו מעשית לערכים שבחרנו.
כל יום נעשה קצת יותר מעשים לבחירה המחודשת שלנו.
בתוך התהליך הזה נגלה עם הזמן שהאשמה שלנו פוחתת בהדרגה. נמצא יותר עניין. נוכל לקדם את עצמינו בצעדים קטנים אך בטוחים.
תחושת המגיע לי תתעצם ונצא צעד אחר צעד לחיים בריאים יותר ומוגשמים הרבה יותר.
בהצלחה רבה.