כשאנחנו יוצאים לדייט או נפגשים עם לקוח חדש, כשאנחנו מגיעים לעבודה חדשה, או נפגשים עם חברים לראשונה, אנחנו נכנסים לאזור של חוסר וודאות. אנחנו רוצים להרגיש שייכים, משמעותיים, להרגיש בנח אבל התנאים לא תמיד מאפשרים זאת.
ישנם שלושה חסמים שלא מאפשרים לנו לראות באופן אובייקטיבי את פני הדברים:
- פער – תמיד קיים פער בין הציפיות, המחשבות, העיסוק הרב בפגישה לפני הפגישה לבין המציאות. אנחנו יכולים לחוות מרחק רב. להרגיש ביקורת, להגיד לעצמנו שאנחנו לא מרגישים דבר, יכולים אפילו להיגעל, כלומר אנחנו חווים סוג של התנגדות. מאידך אנחנו יכולים להרגיש קירבה שלעיתים קשה לנו להסביר אותה, כאילו תמיד הכרנו, הכל נראה לנו מדוייק להפליא. הפער הזה לוקח אותנו לכאן או לכאן, מה שמעוות את ראיית המציאות האובייקטיבית שלנו.
- מהירות – מאחר וקשה לנו להיות בתנאי אי וודאות, מאחר ואנחנו תמיד שואפים להגיע לאזור הנוחות תהיה לנו נטייה לרצות את זה כאן ועכשיו. אם אפשר לדלג על שלב ההיכרות לשלב שאנחנו כבר זוג, שאנחנו כבר חברים טובים, מה טוב. לכן נרצה לזרז את השלב הזה, יהיו לנו קשה להכיל אותו. לעיתים ממהרים להיכנס למיטה, ממהרים להתמסר ולבלות סופשבוע יחד, או ממהרים לסגור חוזה עסקי . שוב סוג של עיוות מציאות, הרי בפועל אי אפשר ולא כדאי לשלב על השלב הזה. האתגר הוא להכיל אותו, להיות סבלניים ולא למהר אותו.
- שטחיות- כולנו רוצים שיחשבו עלינו רק דברים טובים, שיתרשמו מאיתנו, שיתלהבו מאיתנו. מאחר ואנחנו מתקשים להאמין שכל כולנו, כל מי שאנחנו זה מספיק, תהיה לנו נטייה לייצר קשר שטחי יותר בהתחלה. קשר של חוץ לחוץ, קשר בו אנחנו מוכרים תדמית. ישנו קושי להגיע לאינטימיות בשלב הזה, קושי שלא מאפשר יצירת קשר אותנטי, "אמיתי" של פנים לפנים.
אנחנו נוטים לייחס משמעות רבה לשלב ההיכרות. כולם מדברים על כמה חשוב הרושם הראשוני, כמה הוא משפיע. אך בפועל חשוב להבין שאין ברירה אלא לעבור את השלב הזה, בסבלנות, בהכלה, בהדרגתיות. לעבור אותו מתוך הבנה שקצוות של חיבור יתר או חוסר חיבור לא מנבאות הצלחת קשר. הדבר היחיד שנוכל לזהות הוא את המקום שלנו. נוכל לזהות את חוסר הביטחון שלנו או את השיפוטיות שלנו. נוכל לזהות איפה אנחנו תקועים, כמה אנחנו עסוקים באחר ולא בנו, ממה אנחנו מפחדים. נוכל להתחבר למה חשוב לנו, מה אנחנו רוצים, למה אנחנו זקוקים. ככל שנסכים להביא את עצמנו, את מה שאנחנו מרגישים, באופן אותנטי, כך נתמודד עם החסמים של השלב הזה. ככל שנתמקד לעסוק בעצמנו ולא באחר כך יגדל הסיכוי לקשר להתקיים.
מעבר לסינון ראשוני של תכונות או קווים אדומים שהם בלתי אפשריים עבורנו, מה שיכריע את המשך הקשר, לאחר הפגישות הראשונות, הוא ההתמודדות עם קונפליקטים. כלומר במידה והיה קונפליקט והתמודדנו איתו יש סיכוי טוב לקשר להתקדם. במידה ואין קונפליקטים, סימן שמישהו לא מביא את עצמו עד הסוף. הרי לא יתכן מצב בו הכל מדוייק לשני הצדדים כל הזמן.
המטרה של השלב הראשון ביצירת קשר הוא להכיר יותר ויותר פנימה, היכרות שיוצרת התחברות. התחברות שמגיעה מחשיפה, מפגישה של כמה שיותר צדדים בנו, ממפגש של שני עולמות מושגים שונים לחלוטין שיכולים ליצור עולם חדש משותף. עולם הנבנה מתוך התמודדות עם שוני וקונפליקט. השלב הזה יכול להתארך וחשוב לתת לו מקום ולהיות סבלניים. כמו בבניית בית, ככל שהיסודות בנויים היטב, מחוזקים, עמידים, כך יהיה הבית יציב יותר.
אם אהבת את הפוסט יש לי שאלה אחת בשבילך- את המאמר על אהבה ופגיעות כבר קראת?