כולנו יצירתיים, אך רק מעטים מאיתנו יאמרו זאת על עצמם. אנשים רבים שאני פוגשת נחרצים בדעתם כי אין סיכוי שהם יהיו יצירתיים, מאמינים כי יחידי סגולה ניחנים בכישרון הזה. להיות יצירתי זה להיות מסוגל לפתור בעיות בדרכים חדשות ומיוחדות, בדרכים יצירתיות. להיות יצירתי זה להיות בעל דמיון. לכולנו יש דמיון ולכן כולנו יצירתיים. עם זאת כאשר אנחנו שבויים באמונות שלנו, או במה שאמרו לנו להאמין, זה מלכוד ליצירתיות. עלינו לשחרר את היצירתיות שלנו ולהסכים לראות את עצמנו כיוצרים יחודיים.
אז מה עוצר יצירתיות ואיך משחררים? והאם ניתן לעשות זאת בעזרת אימון אישי ?
כאשר אנחנו יצירתיים עלינו לעשות משהו חדש,שלא עשינו לפני – בכך יש סיכון גדול, אנחנו עלולים להיכשל. אך בפועל, אין דבר כזה כישלון. כל ניסיון מאפשר לצמצמם את האפשרויות, מאפשר להתקדם לעבר הפתרון. בדיוק כמו בדרכם של ממציאים גדולים. הדרך ליצירת המופת היא דרך המון ניסיונות. עלינו להסכים לטעות אם אנחנו רוצים להיות יצירתיים. בחברות שאני מלווה, ישנה תמיד בקשה – תגרמי לאנשים שלנו להיות יותר יצירתיים, יותר יוזמים, שלא יעבדו על אוטומט. בפועל כאשר עובד מעז ומביא רעיון חדש, כאשר הוא הוגה במוחו דרך יחודית להתמודד עם בעיה,הוא זוכה לרב לביקורת, לעיקומי פרצופים ולעיתים אף לזלזול. תגובות שגורמות לעובדים להתכנס שוב אל שולחנם ולהמשיך ולתפקד כ"ברגים" קטנים, מבצעי משימות. גם הארגונים שליוויתי נוכחתי לראות כיצד מנהל שביקש לעודד יצירתיות בקרב העובדים שלו, הגיב בביקרת קשה, בציניות, בהומור במקום בהוקרה, בעידוד ובלהט. כמו שהצלחה היא צורת חשיבה, הלך רוח, כך גם כישלון. למעשה הצלחה היא תוצאה של לא להיכנע לכישלון. כישלון הוא עיכוב שמראה לנו את גבולות הידע שלנו. לא בגלל שאין לנו כישרון אלא בגלל שאנו חסרים את הידע הנחוץ להצלחה. עלינו לרכוש ידע רלבנטי על מנת להרחיב את הגבולות שלנו ולשחרר את היצירתיות.
להיות יצירתי הוא לעולם לצאת מאזור הנוחות. אזור הנוחות הוא מה שהשגנו עד כה ומה שאנחנו עושים בנוחות. שם נוח לנו, שם אנחנו לא לוקחים סיכון ואנו לא חשופים לפחד מכישלון. כל מה שנרצה להשיג, כל מה שאנחנו לא עושים בנוחות, כל מה שאנחנו לא יודעים לעשות, נמצא מחוץ לאזור הנוחות. אם נמשיך לפעול באזור הזה נשאר ברמת הניסיון, ברמת ההישגים והידע בהם אנחנו נמצאים. כדי להרחיב את הידע וההישגים יש לעזוב את אזור הנוחות ולקחת סיכון. גודל הסיכון בשליטתנו, גודל התגמול פרופורציונאלי לגודל הסיכון.
מה שיסייע לנו לעמוד מול הביקורת הקשה של האחרים וגם שלנו עצמנו, הוא להתמקד בדברים החיוביים בתהליך. מה אני הולך ללמוד במקום ביקורת. מה אני הולך לעשות הלאה, במקום כמה עשיתי לא טוב. היופי של משיכת מכחול מסוימת, צבע מסוים שאתה אוהב, להתמקד בחלקים במקום בשלם או בעבודה המוגמרת. להתמקד בצעדים, במה שנתן לי השראה, בכל, רק לא איך תראה התוצאה הסופית או מה אחרים יגידו כשיראו אותה. לשחק עם ה"בעיה" שלך ולדמות שהיא היצירה שלך. לעשות כיף, ליהנות, לחקור מה יכול לקרות, מה ניתן לעשות. כשמשחקים הפוקוס הוא בכאן ועכשיו לא מה יקרה מחר, תחשבו על ילדים במשחק כדורגל. אין מחשבה על תוצאה התוצאה היחידה היא שאנחנו נהנים. זה לא רציני, זה כאילו, לא באמת, זו פנטזיה, לא מצב מציאותי. יש להפוך היצירה למשחק. זהו המקום בו אנחנו לא מנהלים, אנחנו מרשים לעצמנו להגרר, להתנהל, להגיב, לזרום.
"אם אתה יודע בדיוק מה אתה מחפש אתה לא יצירתי. אתה מנסה למצוא משהו קיים, שאחרים מצאו קודם. כשאין כיוון, מטרה – הכיוון, המטרה זה החזון האישי שלך."
, צלם (תרגום חופשי).Alain briot
אפשר ורצוי לנהל יצירתיות. כלומר לקבוע מתי נהיה יצירתיים, מתי יהיו הזמנים בהם נפתור בעיות, נתמודד עם אתגרים, ניצור. אמנם היא לפעמים מושפעת מהשראה, מתשוקה בלתי מוסברת. אז יש לפעול מיד, לא לדחות, אלא לכתוב את הרעיונות שעולים בלי לבקר את עצמנו. עם זאת חשוב לא לעשות זאת אך ורק כשמרגישים את אותה השראה. קביעה מסודרת של שעות וימים יצירתיים מבטיחים רעיונות חדשים. כמו סופרים, ציירים ואמנים שמגיעים ליום עבודה בסטודיו שלהם, כך גם אנו יכולים ליצור לעצמנו ימי סטודיו שהתוצר שלהם יהיה רעיונות יצירתיים שישדרגו את חיינו וחיי הסובבים אותנו.