כעס מקשה עלינו לנהל את המחשבות והרגשות שלנו. אנחנו מרגישים חסרי אונים, חסרי שליטה ולא מצליחים לעצור. לרב אנו מאשימים אחרים בכעסים שלנו. הוא מרגיז אותי, הוא אשם, לולא עשה כך או כך, יכולתי להרגיש אחרת. האומנם?
"איזה מעצבן בעלי, הוא לא לוקח יוזמה על כלום. חודש שהוא לא מחליף את האסלה השבורה, הוא לא עושה דבר. נמאס לי כבר, איזה עצבים…." העניין הוא שהכעס לא תמיד קשור לאחר: ישנו כעס מופנם שמשקף כעס כתוצר של תמונות ומצבים מהעבר, אולי בילדות. התחלת אימון אישי בתל אביב או בכל מקום אחר יכול להיות צעד ראשון בדרך לפתרון. אולי חווינו מצב דומה, אשר הוטמע בזיכרון שלנו, ועולה בכל פעם מחדש, כאשר מישהו או משהו מזכירים את אותה סיטואציה. לדוגמא אמא שלי זלזלה באבא שלי וראתה בו חסר תועלת.
כעס לעיתים קרובות טמון בציפיות שאנו תולים באחרים. אנו בונים בדמיוננו תכנית שלמה של פעולות שהאחר אמור לעשות, מבלי שהוא יודע על כך. אי העשייה יוצרת עבורנו תחושת אכזבה גדולה מאוד. שוב ניתן למצוא כי ציפיות אלה הן לרוב תוצר של ציפיות אחרות שתלו בנו, בעברנו. לדוגמא אמא שלי אף פעם לא היתה מרוצה, כי תמיד היו עוד ועוד דברים שלא עשיתי ואני כיום הפנמתי את הדפוס הזה והפכתי ללא מרוצה.
כמו בכל דפוס, גם הכעס משרת אותנו. הוא מהווה מנגנון להגנה עצמית – לא לסלוח על עוולה, לא לשכוח מעשה "רע" או אדם "רע". שכחה עלולה לאפשר לאדם הרע להזיק לנו שנית, לעשות שוב עוולה. לכן עליי להישמר מבעלי שמא אפגע עוד יותר. הכעס עוזר לנו לשמר מצב קיים – "לתדלק" את עצמנו לקראת מלחמה מתמשכת עם הצד הנגדי. הכעס הוא אמצעי לשמור על עצמנו ממעורבות חיובית, מפיתוח חיבה. אם פתאום אתרכך מה יקרה, לאן נגיע… .כעס קשור לכאב, כעס מכסה כמעט תמיד על כאב. במקרה זה, הכאב הוא על אובדן קשר אינטימי עם הבעל. הרבה יותר קל לנו להתמודד עם כעס מאשר עם כאב מודע.
לעיתים הכעס נתפס בעינינו כביטוי של אהבה. לא מעט אנשים אמרו לי שמעדיפים כעס על אדישות. אי היכולת שלנו לבטא בדרכים אחרות משריש את הכעס ככלי ביטוי לתשומת לב, לאכפתיות ואפילו לאהבה. ביטוי הרסני אך משמש זוגות רבים באופן לגיטימי כדיאלוג מתמשך.
על מנת לשנות, עלינו לבחון ראשית מה הכעס משרת עבורנו, מה התפקיד שלו. ברגע שנבין זאת התחלנו עם הפתרון.