ההבנה מרגיעה אותנו ואימון חוזר עם המודל להתמודדות עם מחשבה טורדנית יכול להקטין את הכעס. אך יש אנשים שכועסים כל הזמן. על השכנים שהשאירו שקיות זבל ליד הדלת, על שכנים אחרים שהתירו לכלב שלהם להשתין במעלית. על הקופאית בסופר שמעמידה אותם בכל פעם לחכות 5 דקות תמימות לבדוק אם יש חפיסת סיגריות מהסוג שהם רוצים. כועסים על ההורים שמכריחים לבקר אותם פעם בשבוע לפחות, לא פחות משעתיים. על בני או בנות זוגם שבוחרים תמיד במוצרים שעלות העטיפה שלהם מייקרת לעין שיעור את המחיר שלהם, על זה שהם אף פעם לא שמים נייר טואלט חדש כשמסתיים גליל, על כך שהם עובדים שעות רבות ולא מבלה עם ילדיהם. גם על ילדיהם שלא מכינים את תיק בית הספר בערב שלפני, שלא אוכלים ארוחת בוקר וחוטפים משהו לדרך וכן הלאה. אנשים המתעוררים כל בוקר, נלהבים לשתות את הקפה החם של הבוקר ותמיד, אבל תמיד “קורה” משהו שמקלקל את שמחת הבוקר שלהם. אנשים אלה הם לרב אנשים שלא מסופקים, שלא ממשים את עצמם, שמאוכזבים, שמתוסכלים, בעלי הערכה עצמית נמוכה. הרבה יותר קשה להתמודד עם כעס עצמי לכן הם כועסים על כל העולם. גם אנשים כואבים- כועסים. אנשים שחוו אובדן גדול של מוות, פרידה מבן/בת זוג, פיטורין מעבודה, אובדן של משהו שהיה מאוד יקר להם מנתבים את הכאב לאפיק אחר – אפיק של כעס, במקום לכאוב, במקום להסכים לשחרר ולבכות את הקושי. לכך אין לנו לגיטימציה גם מעצמנו וגם מהסביבה. גם אנשים שלא לוקחים אחריות, שמצפים מהעולם ש”יסדר” עבורם הכל, כועסים. מאחר ואנשים אחרים לא נוהגים בהתאם לציפיות שלהם, האכזבה המרה גוררת כעס, איך זה שלא הבינו אותי, איך זה שלא עשו מה שביקשתי, או אפילו איך לא ניחשו מה אני רוצה. אנשים אלו יפרשו סיטואציות בצורה מעוותת ויגררו לתגובות ללא כל שליטה.

במלחמה דרוכה ופעילה אנו חושבים שאנחנו מגנים על עצמנו מפני כוונות רעות של מישהו אחר, מכך שמישהו ינצל אותנו, מכך שמישהו יפגע בנו. אך בפועל במלחמה כמו במלחמה שני הצדדים מפסידים. אנשים מתרחקים מאנשים כועסים, אנשים לא סומכים על הכועסים שאין לצפות את מצב רוחם ותגובתם. האדם הכועס מבזבז המון אנרגיה, משאבים נפשיים, רגשיים וזמן אמיתי על מחשבות הכעס ובכך טומן עוד זרע למחשבה שלילית ולאנרגיה שלילית שלא מקדמת אותו לעבר מטרותיו בחיים.

עד כמה שזה נשמע מופרך לא פשוט להיפרד מהכעס, כמו ידיד קרוב, הוא שרת אותנו נאמנה לעיתים עשרות שנים, כיצד מסתדרים בלעדיו. היכולת לנהל תגובה היא אחת הטכניקות להתמודד עם הקושי. ברגע שחשים בגוף את אותות הכעס, דפיקות לב מואצות, הזעה, או כל סממן פיזי אחר עושים “סטופ” ובוחנים את הסיטואציה בה נמצאים. מה אני רוצה להשיג, מה מטרתי, מה הדרך האפקטיבית להשיג את מטרתי וכעת לתגובה הרצויה. ככל שנשלוט בכך וננהל את התגובות שלנו, ננהל את הכעס שלנו, נוכל אף לגייס אותו ולהשתמש בו כשנחשוב שהוא מועיל לנו.

 

השינוי אף פעם לא פשוט ואם אתם זקוקים לעזרה ביצירת השינוי  – הקליקו כאן

אל תתביישו לשתף