Select Page

נתחיל בהגדרת מושגים:

צורך הוא כל דבר (פיזי, רגשי, רוחני) שאדם זקוק לו או חש שזקוק לו עבור המשך קיומו הפיזי והנפשי.

ערך הוא עקרון מניע התנהגות שקובע מה נכון לאדם או שהוא חושב שנכון לו. מתוכו ניתן לגזור קווים מנחים להתנהגות.

רצון הוא תהליך קוגנטיבי המכוון להחלטה על ביצוע פעולה.

יהיו רצונות שיופעלו מתוך צרכים, יהיו רצונות שיהיו מוכתבים מתוך הרגלים/נורמות ויהיו רצונות שיופעלו מתוך ערכים.

אם סיפקתי צורך ארגיש טוב ואם פעלתי בהתאם לערך ארגיש טוב, אז מה ההבדל?

צורך ערך
משתנה בהתאם למצב רוח ולהערכה העצמית קבוע בלי קשר למצב רוח ולהערכה העצמית
משתנה בהתאם לאינטראקציה עם האחר קבוע בלי קשר לאינטראקציה עם האחר
אחר יכול למלא לי צורך שלי אחר לא יכול למלא לי ערך שלי
כשצורך מתמלא נרגעים או נהנים כשערך מתמלא מרגישים שלמים או מסופקים
מילוי צורך נועד להמנע מכאב, לחפש אחר הנאה או לשמר אנרגיה מילוי ערך נועד לתקף את עצמי וליצור מציאות רצויה

נוכל להבין זאת יותר בהתייחס למקרים שונים, בהם עולה קונפליקט. לדוגמא:

אני רוצה שבעלי יזום יותר, כי יש לי צורך להרגיש משמעותית, נאהבת, מובלת, להסיר אחריות ודאגות. ככל שאעמיק אגלה שחלק מהצרכים קשורים לחסכי ילדות וחלקם להיום. לדוגמא אני נוטה לקחת על עצמי מעבר לכוחותיי (כי כך למדתי להרגיש משמעותית, כי זו הדרך שלי להתקרבן ולהפעיל את בעלי וכו ). אם אבחן זאת לעומק אוכל לפתור את הקונפליקט דרך זה שאמלא את הצורך העמוק לעצמי. כלומר אלמד להרגיש משמעותית בדרכים אחרות, אלמד לנהל את כוחותיי, אלמד להתקרב לבעלי אחרת. ככל שאלמד זאת אהיה פחות מתוסכלת.

ומה אם אחקור את השאלה ממקום של ערכים כלומר אברר איזה ערך לא מתקיים כשבעלי לא יוזם? אני מבררת אל מול הערכים שלי (יצירה, עמידה במילה, אותנטיות, התפתחות ולמידה, גוף-נפש, קשרים משמעותיים, ניהול רגשי). למרות שבעלי לא יוזם אני יכולה לממש את הערכים שלי בקשר הזוגי, אני יכולה להביא אותם לידי ביטוי. זה שהוא לא יוזם לא פוגע בערכים שלי, לא מפריע לי להשאר נאמנה לעצמי. כלומר גם אם לא אענה לצורך, אכיל את הקונפליקט בלי לפתור אותו, אני שלמה.

ולדוגמא קונפליקט נוסף:

אני לא רוצה ללכת לשבת להורים של בעלי כי אמא שלו שונאת אותי ומתנהגת אליי מגעיל. הוא דתי ומצוות כבד את אביך ואמך עומדת לנגד עיניו והוא רוצה לנסע אליהם לשבת אחת לשבועיים. אני רוצה שבעלי יראה אותי כי יש לי צורך להרגיש משמעותית, נאהבת, מוגנת, בטוחה. (שוב בגלל חסכים מהילדות, חסכים מהיום וממבנה מערכתי שיצרנו בזוגיות). אם אבחן זאת לעומק אוכל למלא את הצרכים שלי או שאוכל לבחור לא לנסע לשבת או שנמצא פתרון ביניים של לנסע בשישי ולחזור לפני כניסת שבת.

ומה אם אחקור את השאלה ממקום של ערכים?. אני מבררת אל מול הערכים שלי (הקשבה לעצמי, בריאות, הרפתקנות, טבעונות, ניהול כלכלי, משפחתיות). ומגלה שערך המשפחתיות עלול להפגע כי המשמעות שלו עבורי הוא בילוי משותף עם המשפחה שלי בסופי שבוע. אם אני לא נוסעת אני פוגעת במימוש הערכים שלי. יהיה לי קשה להשאר בבית כשכל משפחתי תיסע ארגיש לא נאמנה לעצמי. אחפש פתרון פרקטי שינכיח בכל זאת את הערך של משפחתיות. אצור מציאות בה הערך מתקיים.

יתכן ונגיע לאותו פתרון אם בחרתי לענות על הצרכים שלי או אם בחרתי להנכיח את הערך שלי, אבל ההרגשה תהיה שונה. לא הרגעתי את עצמי, יצרתי מציאות שמתאימה לי יותר, התעקשתי להיות נאמנה לערכים שלי.

חלק מהערכים נבנים מתוך מענה לצרכים קבועים, חלקם מתוך מענה לחסכים, חלקם מתוך חינוך, חלקם מתוך אידאלים שרוצים לאמץ, חלקם מתוך הבנה של מה חשוב, מה עושה טוב, מה משמעותי וכו’. כלומר אפשר לטעון שהמקור לצרכים ולערכים הוא זהה.

אבל האפשרויות לנהל את חיינו משתנה:

  1. עולה צורך – אני מספקת אותו ( או שלא ומכילה את התסכול, מסיחה דעת).
  2. עולה צורך – אני בוחנת מהו הצורך העמוק ומספקת אותו (או שלא ומכילה את התסכול).
  3. עולה צורך – אני מתיחסת אליו כמחשבה/רגש/תחושה בלבד ונותנת לזה להיות עד שהוא מתחלף.
  4. עולה צורך – אני מחזירה את עצמי למרכז שלי, לערכים שלי ובודקת אם יש כרגע ערך שאני לא מקיימת.

אז מה עדיף להיות ספקית צרכים או יוצרת מציאות?לקבל הנאות רגעיות או לתקף את עצמי?

אחת הטעויות שאנשים יוצרים בקשרים זוגיים היא ההתייחסות לזוגיות כאל ספקית צרכים. יש לי חסך מהילדות, אני מרגישה חוסר ביטחון לגבי משהו, אז אוטומטית הציפיה היא שבן או בת הזוג ימלאו לי את הצורך. הרבה פעמים בחינת היחסים נעשית שוב ושוב בהתאם לעד כמה הוא או היא ממלאים את הצרכים שלנו, שזה פתח לכל כך הרבה ציפיות ואכזבות.

ברגע שאנחנו מגובשים במרכז שלנו, מחוברים לערכים שלנו, נוכל להתייחס לזוגיות כמרחב לביטוי אישי ויצירה, מה שיעלה את הקשר לשלב אחד קדימה.

בהצלחה!

אל תתביישו לשתף